אמנות במשכן הנשיא 

בית הנשיא שתכנן האדריכל אבא אלחנני משלב צניעות אדריכלית בצד כבוד למוסד הנשיאות. הבית והגן שבסמוך לו תוכננו כמוזיאון המציג יצירות אמנות שמייצגות את ההיסטוריה של העם היהודי. היצירות הן פרי עבודתם של מיטב אמני ישראל בתקופה שהבית תוכנן בה. בית הנשיא אינו פתוח באופן קבוע למבקרים, אולם המזדמנים אליו, יכולים ליהנות מאוסף האמנות המרשים הפזור בחלקיו השונים של הבית.

אולם קבלת הפנים עשיר באמנות החל מרצפת אבני הפסיפס ועד התקרה המצוירת מעשה ידי נפתלי בזם.

דלתות השער, שרגא וייל
כשנכנסים לאולם קבלות הפנים אי אפשר שלא להבחין בדלתות הגבוהות מאוד, שתי קומות גובהן, שעיצב האמן שרגא וייל. וייל
(2009-1918), יליד צ'כוסלובקיה וחבר קיבוץ העוגן, היה אמן רבגוני שעסק במגוון תחומי יצירה ובהם ציור, פיסול ואיור עטיפות ספרים. בין עבודותיו הציבוריות: קיר הקרמיקה בבית הכנסת הגדול בתל אביב ודלתות הכניסה לכנסת.
דלתות הכניסה לאולם קבלת הפנים בבית הנשיא עשויות מצידן החיצוני ארד וחקוקים עליהן סמלים יהודיים כגון ארי יהודה, המנורה ויוני שלום. מצידן הפנימי עשויות הדלתות עץ אלון ומקושטות בתבליט בסגנון מודרני המספר את סיפור העלייה לארץ ישראל באמצעות מיצג של שמש ותריסר עיגולים הסובבים אותה, לצד הכתובת "ונתתי מהודך עליו".

ציור התקרה, נפתלי בזם
כשמביטים אל תקרת האולם, מבחינים בתקרה הצבעונית והמרשימה שיצר האמן נפתלי בזם. בזם, (נולד ב-1924) יליד גרמניה, למד בבצלאל ועסק במגוון תחומי אמנות. בין יצירותיו ניתן למנות את תבליט השואה והגבורה במוזיאון יד ושם בירושלים.      
תקרת המשכן שעיצב בזם עשויה 63 ריבועים (אקריליק על אסבסט) המספרים את סיפור העלייה לארץ ישראל לפני הקמת המדינה. בין האלמנטים המופיעים ביצירתו של בזם:

• הספינה העושה את דרכה אל ארץ הקודש והעולים האוחזים בידיהם סמלים המרמזים על השואה. 
• סולם המסמל את העלייה והגאולה, זכר לסולם יעקב העולה השמימה, שמצמיח פרח מתוכו.
• שורשי הסולם מבקיעים להם דרך אל שכבות האדמה הרחוקות, המכוסות גלי אבנים עתיקות ומצולקות. האבנים סדורות כמזבח היוצר חלק מחומה - חומה שמגנה על העיר העתיקה.

ויטראז'ים, ראובן רובין
שלושה ויטראז'ים בעלי צבעוניות עזה, שישה מטר גובהם, מפארים את אולם קבלות הפנים. את הוויטראז'ים עיצב האמן ראובן רובין
(1974-1893), יליד רומניה, שהיה מחשובי האמנים שפעלו בישראל. הוויטראז'ים יוצרים מעין טריפטיכון: החלון הימני מתאר את אליהו הנביא עולה במרכבת אש השמימה ואת הנביא אלישע הנשאר על פני האדמה, החלון האמצעי מתאר את דוד המלך למרגלות חומות ירושלים בליווי המילים: "עומדות היו רגלינו בשערייך, ירושלים", והחלון השמאלי מתאר את מאבקו של יעקב במלאך, שהשראתו לקוחה מן הפסוק "לא יעקב יאמרו עוד שמך כי אם ישראל" (בראשית ל"ב, 28).

כותל תהילה לירושלים ומגילת הזהב, משה קסטל
בצד הדרומי ובצד הצפוני של האולם נמצאות עבודותיו של האמן משה קסטל: "כותל תהילה ירושלים" ו"מגילת הזהב". קסטל (1991-1909), יליד ירושלים ובן למשפחה שהגיעה לארץ ישראל לאחר גירוש ספרד, למד בבצלאל, פעל בפריז והיה בין מקימי קבוצת "אופקים חדשים".  במהלך השנים יצר מספר ציורי קיר במקומות שונים בארץ ובהם: הכנסת, האודיטוריום על שם הרצל בטכניון, מלון דן אכדיה בהרצליה ועוד.
יצירות הקיר שעיצב לבית הנשיא עשויות בזלת טחונה שנוצקו לתבליטים צבועים. קסטל, שהיה בנו של סופר סת"ם, יצר הפשטה של כתב עברי עתיק ויצק אותו לתוך הבזלת הטחונה לצד תבליטי דמויות המייצגות עולים לרגל לירושלים. "כותל תהילה לירושלים" מזכיר את הכותל המערבי. גודלו חמישה וחצי מטרים על חמישה מטרים, והוא מורכב מאבנים מונומנטאליות שאין האחת שווה במידותיה ובצורתה לרעותה, שמבטאות את השינויים שטובעים שיני הזמן באבני הארץ.
על מבנה כותל ירושלים הוסיף קסטל סדרה של דמויות בתבליט בולט, ובהן דמויות תנכ"יות כמניין תריסר שבטי ישראל, המסמלות את העלייה לרגל לירושלים ולבית המקדש.
 במגילת הזהב שבקיר הצפוני של האולם שולט הצבע הזהב. גודל היצירה חמישה מטרים על שני מטרים והיא מורכבת ממגילה אחת גדולה ועוד ארבע מגילות קטנות, המעוטרות באותיות עבריות עתיקות. היא נראית כמגילה עתיקה שהתבלתה עם השנים, באופן שמזכיר את המגילות הגנוזות שנתגלו במדבר יהודה.

ויטרינות, פריטי ארכיאולוגיה ופולקלור בהשאלת מוזיאון ישראל
לאורך הקיר של אולם קבלת הפנים ניצבות ויטרינות עשויות זכוכית ובהן פריטי פולקלור שהושאלו לבית הנשיא על ידי מוזיאון ישראל. בין הפריטים שמוצגים ניתן לראות:

• קמיע מהמאה החמישית החרוט במילים "שמע ישראל" ששימש להגנת נוסעים בדרכם, ומהווה את אחת הדוגמאות הקדומות ביותר של עברית תנכית.
• אוסף בקבוקי בשמים מהמאה ה-17 עד המאה ה-19 ששימשו להבדלה בקהילות אירופה.
• בקבוקי זכוכית עתיקה שהתגלו בארץ ישראל ומתוארכים מהמאה הראשונה ועד למאה השישית לספירה.
• טס לתורה מגרמניה מהמאה ה-18 עליו חרוטים עשרת הדיברות, אריה יהודה והמנורה של בית המקדש השני. 
• רימונים לספר תורה מתימן ומרוקו מהמאה ה-19.
• רקמה של אישה נוצרית פלסטינאית מהמאה ה-20.

תצוגת חפצי האומנות באולם מקבלי הפנים מותאמת באופן אישי למבקרים בבית הנשיא. לקראת בואם של נשיאים וראשי מדינות לביקור, נבחרים חפצי אמנות בהתאמה לתרבות ולפולקלור במדינתם. 

ירושלים – מבט מהר הזיתים, לודוויג בלום
בטרקלין מוצג מודל לציור זהה שהזמין המוזיאון החדש של עתיקות המקרא בעיר ברונו, צ'כוסלובקיה, בשנת 1936. מאז צויר, הוצג בתערוכות רבות ברחבי הארץ. הציור, 2 מטרים גובהו ו-7.5 מטרים רוחבו, נוצר בנוף הפתוח הנשקף ממקום התצפית בהר הזיתים.

חנוכייה, זאב רבן ומשפחת ימיני
החנוכייה עשויה כסף טהור, משובצת אבני חן ומשולבים בה סגנון עיצוב אירופי עם טכניקות פיליגרן תימניות. את החנוכייה עיצב זאב רבן שהיה מורה בבצלאל בתחילת המאה ה-20, ועל ייצורה ניצחו שלושה דורות של משפחת ימיני – יחיה, יעקב ובועז.

חלום יעקב, ראובן רובין
על קיר הטרקלין המשמש את הנשיא לקבלות פנים תלויה תמונתו של ראובן רובין, "חלום יעקב". התמונה עשויה בטכניקה של שמן על בד וצוירה על ידי האמן בשנת 1972. לתמונה צבעוניות של צהוב, אדום וגוני כחול וירוק.

ספר תורה, קהילת בוברויסק
בפינת הטרקלין ניצב ארון עץ קטן. על הארון מוטבעת הכתובת הבאה: "ספר תורה זה הוגש בשנת 1904, תרס"ד, ע"י קהילת יהודי בברויסק לצאר הרוסי ניקולאי השני. בשנת 1930, תר"צ, פדה אותו מר נחום זאב ויליאמס הי"ו מידי שלטונות ברית המועצות. בשנת תשי"ג הגישו מר ויליאמס כשי לנשיא מדינת ישראל דאז, מר יצחק בן צבי ירום קרנו והודו, בערב חג מתן תורה.
לאחר שניתן ספר התורה לבעלה, זיהתה הגברת רחל ינאית בן צבי את ארון הקודש הקטן ונזכרה כי אביה היה זה שעמד בראש המשלחת של יהודי בברויסק שנתנה לצאר את המתנה מלכתחילה. המעגל נסגר.        

שולחן עגול
השולחן משובץ בצדפי פנינים והיה שייך לבנימין ד'יזראלי, ראש ממשלת אנגליה במאה ה-19, נתרם למשכן הנשיא, משמש היום במעמד חתימת נשיאים וראשי מדינה על ספר החתימות.

לשכת הנשיא משדרת צניעות, ואישיותו של הנשיא הנוכחי באה לידי ביטוי בכמה מהאוספים והפריטים הנמצאים בה. לנשיא יש אוסף יוני שלום ואוסף חנוכיות שקיבל במסגרת תפקידיו השונים, כיום מוצגת בלשכה בין אוסף החנוכיות גם חנוכייה שהכינו עבורו ילדי חולון. בנוסף, מוצגים בלשכה פריטי יודאיקה ומזכרות שקיבל לאורך השנים, בהם רימונים שקיבל מהמר"ן, הרב עובדיה יוסף, פגיון משובץ אבנים טובות שקיבל מהאמיר של עומאן, פגיון שקיבל מהאמיר של קטאר ופסל בודהה שקיבל מקיסרית תאילנד. בלשכה מוצגות גם בובות הומוריסטיות בדמותו של דוד בן גוריון שהוצגו בכל לשכותיו של שמעון פרס. 
על תקרת הלשכה חקוקה כתובת המורכבת מכמה פסוקים: "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך", תהילים קכ"ב; "אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד", ירמיהו מ"ו; "לא יישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה", מיכה ד'. 

כוכב השלום, יעקב אגם
על הקיר תלויה מראה ועליה ציור צבעוני של "כוכב השלום" – שילוב בין הכוכב המוסלמי למגן הדוד היהודי, שיעקב אגם עיצב לרגל חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים. ציורים זהים של "כוכב השלום" הוענקו גם לנשיא קרטר, לנשיא סאדאת ולראש הממשלה מנחם בגין. יעקב אגם נולד בשנת 1928 בראשון לציון, ונחשב לאחד ממעצבי האמנות הקינטית המתבטאת בתעתועים אופטיים שיוצרים אשליית תנועה. הוא יצר בעיקר בפריז ויצירותיו מפארות היכלי נשיאים, מארמון האליזה בפריז ועד לבית הלבן בוושינגטון.

הרצל צופה מהמרפסת, מנשה קדישמן
בתמונה מוצגת יונת השלום כשהיא נושקת לשה לעולה, ומתחתיה נראה בנימין זאב הרצל משקיף ממרפסת בית המלון שלושת המלכים בבאזל. על התמונה מופיעה הקדשה אישית מקדישמן לנשיא שמעון פרס: "לשמעון פרס – האבא של השלום; יונת השלום מתנשקת עם השה לעולה, שתמיד הולכים יחד לדאבוני".

ספריית הנשיא
בחדר הנשיא קיים מקבץ קטן מספרייתו העשירה של הנשיא, הכולל את ספריו של שמעון פרס מתורגמים לשפות שונות, ביוגרפיות של מנהיגים מרחבי העולם עם הקדשות אישיות, ספר הזוהר, מהדורות מיוחדות של ספר התנ"ך, ספרי שירה ואדריכלות ואלבום תמונות שמנציח את פעילותו של דוד בן גוריון.

אותות כבוד
אותות הכבוד שקיבל הנשיא, בהם אות הלגיון הצרפתי, תואר אבירות ממלכת אנגליה ותארי ד"ר של כבוד מאוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם. כמו כן, מוצג בלשכה פרס הנובל לשלום שקיבל יחד עם יצחק רבין.

בגן בית הנשיא פזורים פסלים רבים, ביניהם פסלי "הזורעת" ו"הקוצרת" של הפסלת חנה אורלוף. אורלוף (1968-1888), הייתה פסלת פעילה ובולטת בשדה האמנות, ובין יצירותיה ניתן למנות את האנדרטה לזכרו של דב גרונר ברמת גן.
ברחבי הגן ניתן לראות פסלי ראש של הנשיאים הקודמים על גבי כנים גבוהים, ובליבו ממוקמת אבן בנייה מהכותל המערבי, שמאפשרת לאורחים להביע משאלה.

שער הכניסה
השער עוצב על ידי בצלאל שץ (1912-1978), בוגר בית הספר בצלאל שהקים אביו, פרופ' בוריס שץ. השער והגדר יוצרים דימויים סמליים באמצעות פסי ברזל המסודרים בצורה גיאומטרית, בהם: מנורה ולהבה, האות שין, עץ וידיים נשואות מעלה בתפילה.

מאה שערים, יעקב אגם
הפסל קרוי על שם מאה השערים שמצא יצחק כשהתארח אצל אבימלך בארץ גרר. האמן משחק במוטיב השפע הגדול שהרעיף האל על יצחק, שכן מאה השערים שמצא יצחק לא היו שערים ממשיים אלא סמל לכך שהזרע שיעלה יצחק יעלה יבול גדול פי מאה. אף על פי כן, אגם עיצב תשעה שערים ממשיים שאפשר לעבור דרכם. השערים עשויים צינורות חלולים המצופים ניקל, ובנויים מהקטן לגדול. צירו של כל שער קבוע ברצפה ונע במעגל, כך שהצופה יכול לפתוח ולסגור את השערים כאוות נפשו. פתיחת השערים חושפת את הנופים שמסביב, מהבניינים הסמוכים ועד הרי יהודה. התפיסה הקינטית של אגם באה לידי ביטוי ביצירה זאת במינימליזם מופשט המתומצת בטכנולוגיה הרציונלית.

מתח, מנשה קדישמן
בין הפסלים הבולטים בגן ניצב פסלו של מנשה קדישמן, יליד 1932. הפסל עשוי קורות פלדת אל-חלד חלולות, גובהו 3.5 מטרים וצלעו כ-4 מטרים.

אוסף עצי זית עתיקים
ביוזמת הגברת נינה קציר, נשתלו ברחבי הגן 50 עצי זית עתיקים שהובאו מהרי יהודה. הזית, שענפיו מעטרים את סמל המדינה והנשיאות, הוא אחד משבעת המינים שבורכה בהם הארץ וסמל לשורשים עתיקים הנטועים בנוף סלעי. 
בין עצי הזית שבגינה, ניתן למצוא את עץ השלום, שנשתל בשיתוף האפיפיור בנדיקטוס השני בשנת 2009, בעת ביקורו בארץ. לצד העץ חקוקה הכתובת: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ".
סמל נוסף של דו קיום, הוא עץ זית שמתוכו צומח עץ תאנה. העץ המשולב התפתח באופן טבעי בגן הנשיא, ושני הזנים חיים זה לצד זה בהרמוניה.
בכל שנה מתקיים מסיק מסורתי מתנובת העצים, שאחריו מייצרים שמן זית המחולק כמחווה במעמד מתאים.

הברכה
ברכת מים רדודים, תריסר מטרים אורכה, וסביבותיה טובלים בירק. בברכה משתקפים בית הנשיא וסביבותיו. בקצה הברכה קיר נמוך מקושט אריחי קרמיקה, ועליהם מצוירת מנורה בת שבעה קנים, מעשה ידי האמנית הארמנית מארי באליאן.

פריטים ארכיאולוגים
רצפת הפסיפס המוצגת בקומת הבריכה עיטרה את אולם הכניסה של בית הכנסת הגדול בעוספיה במאות החמישית והשישית לספירה. היא נושאת כתובת הקדשה בארמית: "וברוכים כל בני הכפר, הגדולים והקטנים, שפסקו ונתנו פסיקתם. תהא להם הברכה וכל אחד זכור לטוב".
רצפת פסיפס נוספת מעוטרת בדגם וורדה מוקפת במסגרת שחורה ומקורה ברובע היהודי בירושלים, במאה הראשונה לספירה. עיטור זה היה נפוץ באומנות היהודית של ימי בית שני מטעם הציווי ""לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות, כ' 4)
לצד הבריכה ממוקמות שלוש אבני בזלת שמקורן בבתי כנסת מהתקופה הביזנטית שנחשפו ברחבי הגליל והגולן. לאורך הקירות ממוקמים ספסלי אבן ששימשו את המתפללים. רצפת פסיפס נוספת ממוקמת ליד הכניסה לאולם ומעוטרת במדליונים עם דגמי ציפורים. מקורה בבית מידות בעיר קיסריה מהמאות השישית והשביעית לספירה.