מוסד הנשיאות בישראל 

התואר "נשיא" מקורו בתנ"ך. בני חת תושבי חברון פנו אל אברהם בתואר הכבוד "נשיא אלוהים אתה בתוכנו" (בראשית כ"ג ו'), וגם ראשי השבטים של בני ישראל נקראו נשיאים.

בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, "נשיא" היה תוארו של ראש הסנהדרין – האיש שעמד בראש המוסד הדתי והשיפוטי העליון של היהודים בארץ ישראל.

הקונגרס הציוני הראשון העניק את התואר "נשיא" לבנימין זאב הרצל, מייסד ההסתדרות הציונית.

בספרו "אלטנוילנד" פרש הרצל את חזונו למדינה היהודית, וחזה כי הקונגרס יהיה אחראי לבחור נשיא אחת לשבע שנים. תפקידו של הנשיא, על פי הרצל, יהיה ייצוגי בעיקרו, הוא יעמוד מעל למחלוקות פוליטיות ויסמל את האחדות הלאומית.

עם הקמתה של מדינת ישראל החליטה מועצת המדינה הזמנית ב-16 במאי 1948, על פי הצעתה של הממשלה הזמנית, לבחור בד"ר חיים וייצמן, שכיהן שנים רבות כנשיא ההסתדרות הציונית, לתפקיד "נשיא מועצת המדינה הזמנית". בשלהי מלחמת העצמאות, אחרי הבחירות לאסיפה המכוננת (היא הכנסת הראשונה), בחרה הכנסת ב-17 בפברואר 1949 בוייצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל. 

תפיסתו של המחוקק הישראלי לגבי נשיא המדינה, שבאה לידי ביטוי בדיוני ועדת חוקה של מועצת המדינה הזמנית, היתה כי: "תפקידיו של הנשיא יהיו תפקידי ראש מדינה בלתי מפלגתי, המייצג את הארץ ואת העם בשלמותם, כלפי פנים וכלפי חוץ" (מתוך המצע לדיון בועדת חוקה, שהיווה חלק מהצעת החוקה שחוברה על ידי ד"ר ליאו כהן).

ב-1951 נחקק חוק כהונת נשיא המדינה, התשי"א-1951. חוק זה לא עסק בסמכויותיו של נשיא המדינה, אלא רק בכהונתו ובהליך בחירתו.

ב-16 ביוני 1964 אישרה הכנסת את חוק יסוד: נשיא המדינה.

בחירת הנשיא נתונה בידי חברי הכנסת, ולכאורה היא בחירה פוליטית. עם זאת, משמעותו הייצוגית והסמלית של מוסד הנשיאות הביאה לכך שהנשיאים שנבחרו היו בדרך כלל אישים בעלי שיעור קומה, שאר-רוח ותרומה למפעל הציוני ולמדינה, וזכו לאהדה רבה בכל שדרות העם.

רבים מיהודי העולם מתייחסים אל הנשיא לא רק כנשיא מדינת ישראל אלא כנשיא העם היהודי.

הנשיא פועל מתוקף אישיותו ומעמדו לייצוגה ולהשמעת דברה של ישראל מול ראשי מדינות, אישים בכירים ומוסדות חשובים ברחבי העולם.
 
פעילות הנשיא מכוונת לחיזוק המחויבות ההדדית בקרב אזרחי ישראל, ההזדהות עם המדינה וסמליה הממלכתיים, הלכידות החברתית, הגאווה הלאומית והקשר בין ישראל והתפוצות; לטיפוח ערכי המוסר, השוויון והשלום בחברה, לקירוב לבבות בין הרוב היהודי ובין אוכלוסיות המיעוטים; ולעידוד התרבות והיצירה הישראלית.

מוסד הנשיאות הוא מוסד משלים במבנה המשטר במדינת ישראל, ועל הנשיא מוטלים תפקידים וסמכויות שמוסדות שלטוניים אחרים אינם יכולים לקבל על עצמם, הן בזמן יציבות שלטונית והן בעיתות משבר ומחלוקת. עוצמתו של נשיא המדינה נגזרת, במידה רבה, מהיותו ממלכתי, ומהיותו סמל לאחדות לאומית המייצג את ערכי הליבה של המדינה.

על מוסד הנשיאות נאמר בפסיקתו של בית המשפט העליון:

"הנשיא מסמל את המדינה, ואת ערכיה המוסריים והדמוקרטיים... הוא מייצג במעמדו את הממלכתיות, ואת הקווים המאחדים והקושרים בין פלגיה השונים של החברה הישראלית. הוא אמור לשקף באישיותו את הטוב, היפה, הערכי והייחודי המאפיינים את הציבור בישראל. הוא אמור לשמש דוגמא ומופת בדרך מילוי תפקידו, ובאופן ניהול אורחות חייו הפרטיים גם יחד" (בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה).

• חוק היסוד מגדיר בסעיף 1 את מעמדו של נשיא המדינה כעומד בראש המדינה.
• כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל כשיר להיות מועמד לנשיא המדינה.
• עשרה חברי כנסת רשאים להציע מועמד לתפקיד נשיא המדינה.
• הנשיא נבחר בידי הכנסת בהצבעה חשאית, ולאחר בחירתו הוא מצהיר אמונים בפניה.
• תקופת כהונתו של נשיא המדינה הינה שבע שנים. בעבר (עד התיקון לחוק בשנת 1998), תקופת הכהונה עמדה על חמש שנים, וניתן היה להיבחר ליותר מכהונה אחת.
• חוק יסוד: נשיא המדינה מעגן את אי תלותו של נשיא המדינה, ומקנה לו חסינות מהותית לגבי כל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו. חסינות זו חלה גם לאחר תום כהונתו של הנשיא. משמעותה של חסינות זו הינה כי הנשיא איננו עומד בפני בית המשפט, בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו. תכליתה של החסינות המהותית הינה להגן על מעמדו של הנשיא כמי שעומד בראש המדינה, ומעל הרשויות האחרות. נוסף על החסינות המהותית, בזמן כהונתו, נתונה לנשיא חסינות דיונית, ולא ניתן להעמידו במהלכה לדין פלילי.

חוק יסוד: נשיא המדינה מונה שורה של תפקידים וסמכויות הנתונים לנשיא המדינה הכוללים:

• חתימה על חוקים
• מילוי התפקידים שיוחדו לנשיא בחוק יסוד: הממשלה
• קבלת דין וחשבון מהממשלה על ישיבותיה
• האמנת הנציגים הדיפלומטיים של המדינה וקבלת האמנתם של נציגים דיפלומטים שמדינות חוץ שיגרו לישראל
• הסמכתם של נציגים קונסולריים של המדינה וקיום מינויים של נציגים קונסולריים שמדינות חוץ שיגרו לישראל
• חתימה על אמנות עם מדינות חוץ שאושרו על ידי הכנסת
• מילוי כל תפקיד שיוחד לנשיא בחוק בקשר למינוי שופטים ונושאי משרות אחרות ולהעברתם מכהונתם

בנוסף על סמכויות אלו נותן חוק היסוד בידי הנשיא את הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשם

חוק היסוד מוסיף וקובע כי הנשיא "ימלא כל תפקיד אחר ונתונה לו כל סמכות אחרת שיוחדו לו בחוק"

חלק גדול מסמכויותיו של הנשיא הינן סמכויות טקסיות באופיין, אך חלקן הינן סמכויות ייחודיות שלנשיא המדינה שיקול דעת בהפעלתן.

הסמכות המזוהה ביותר עם נשיא המדינה הינה סמכות החנינה. כאמור, הנשיא מוסמך לחון עבריינים ולהקל בעונשם. במסגרת זו, אף נתונה לנשיא הסמכות לקצוב את עונשם של אסירי עולם. בהפעלת סמכות זו נתון לנשיא שיקול דעת רחב, ייחודי ובלתי תלוי.

יצוין, כי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א – 1981, מקנה לנשיא גם את הסמכות לקצר את תקופות ההתיישנות והמחיקה הקבועות בחוק זה.

סמכות נוספת הנתונה לשיקול דעתו של הנשיא הינה הסמכות הקבועה בחוק יסוד: הממשלה, להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, לאחר התייעצות עם נציגי הסיעות בכנסת.

בנוסף, כאמור ישנה שורה ארוכה של חוקים המטילים על הנשיא סמכויות ותפקידים נוספים, שלהלן עיקריהם:

• מינוי שופטים, קאדים, דיינים ושופטים צבאיים, אשר נבחרו על ידי ועדות הבחירה הקבועות בחקיקה, המצהירים אמונים בפני הנשיא, טרם מינויים. 
• מינוי נגיד בנק ישראל, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, חברי מועצת הרבנות הראשית, חברי מליאת רשות השידור, חברי המועצה להשכלה גבוהה, חברי המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי, חברי מועצת הרשות לשיקום האסיר,  נשיא האגודה "מגן דוד אדום בישראל", נאמנים וחברי מועצת קרן וולף ועוד (אשר נבחרים על ידי הגורמים הקבועים בחקיקה).
• על פי החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, התשנ"ב-1992, הנשיא מוסמך להעניק תעודות הוקרה למי שתלונתו נמצאה מבוססת על ידי הגורמים המוסמכים הקבועים בחוק, על תרומתו לטוהר המידות במוסדות הציבור בישראל.
• על פי חוק הכנסת תשנ"ד - 1994, הנשיא פותח את ישיבתה של כנסת חדשה.

חוק-יסוד: נשיא המדינה
חוק-יסוד: הממשלה
חוק-יסוד: השפיטה
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981
חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001
חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006
חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001
חוק הכנסת, תשנ"ד-1994
חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, תשנ"ב-1992
חוק הדיינים, תשט"ו-1955
חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג-1962
חוק הקאדים, תשכ"א-1961
חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955
חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980
חוק בנק ישראל, תש"ע-2010
חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965
חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"א-1961
חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958
חוק המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי, התשס"ג-2002
חוק הרשות לשיקום האסיר, תשמ"ג-1983
חוק מגן דוד אדום, תש"י-1950
חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, תשי"ט-1958
חוק קרן וולף, תשל"ה-1975