סמלי המדינה והנשיאות 

בה' באייר תש"ח הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. באותו מעמד, שהתקיים בבית דיזנגוף בתל אביב, נחתמה מגילת העצמאות. שנה לאחר מכן אישרה הכנסת את חוק הדגל והסמל, התש"ט-1949 ובכך הפכה את דגל התנועה הציונית הכחול-לבן ואת סמל המנורה, לסמליה הרשמיים של מדינת ישראל. בשנת 2004 נוסח ההמנון הלאומי "התקווה" הוסף לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה התש"ט - 1949.

כחול ולבן: זה הדגל שלי
דגל מדינת ישראל משלב שני אלמנטים היסטוריים מתולדות עם ישראל: הטלית וסמל ה"מגן דוד". צבעי הדגל הם צבעי הטלית הלבנה ופסי התכלת המעטרים אותה. 
סמל המגן דוד מלווה את המסורת היהודית דורות רבים, לפחות מן המאה ה-12, אך יש גם מסורות המקדימות ומייחסות את השימוש בו לדוד המלך. בתנועה הלאומית השתמשה אגודת הסטודנטים "אחוות ציון" בסמל המגן דוד כבר בשנת 1881. שנה לאחר מכן טבעו הביל"ויים סמל זה בחותמתם. בשנת 1933 הוחלט לראשונה בקונגרס הציוני הי"ח, "כי לפי מסורת של שנים רבות, הדגל התכול לבן הוא דגלה של ההסתדרות הציונית והעם העברי", ובמרכזו סמל המגן-דוד.
בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל, הועלתה סוגיית דגליה של המדינה וסמליה. אולם רק כחצי שנה לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ב-28 באוקטובר 1948 (כ"ה בתשרי תש"ט) החליטה מועצת המדינה הזמנית כי דגלה הרשמי של מדינת ישראל יהיה כפי שאנו מכירים אותו היום. בשנת 1949 אישרה הכנסת הראשונה את חוק הדגל והסמל תש"ט-1949 והפכה את דגל הכחול-לבן לדגלה הרשמי של מדינת ישראל.

המנורה: שריד ארכיאולוגי הופך לסמל
סמל מנורת הזהב המוקפת בעלי זית על רקע כחול הוא סמלה הרשמי של מדינת ישראל, הוא מוטבע על תעודותיה ומסמכיה הרשמיים ומוצב במוסדות המדינה השונים. המנורה מופיעה באמנות היהודית במשך אלף השנים האחרונות, אך מקורה בכלי המשכן במסע בני ישראל ממצרים ובמקדש שלמה. המנורה תופסת מקום מרכזי בשרידים ארכיאולוגיים שנחשפו בארץ ישראל ובארצות הים התיכון. המנורה המופיעה בסמל היא העתק של מנורת בית המקדש החקוקה על שער טיטוס ברומא.
על מחציתה העליונה של המנורה חקוקים שבעה קנים ובהם גביעים, עיטורי כפתור ופרח. בתחתית הקנה האמצעי מופיעים קישוטי זרים אגודים במחרוזת פנינים. הקנה ניצב על בסיס בדמות שידה בעלת שני משטחים זה מתחת לזה, אשר בהם חקוקים תבליטים שונים. חלקה העליון של המנורה תואם לממצאים הארכיאולוגיים ולתיאורי המקרא ולכתבי יוספוס פלביוס. ענפי הזית, המקיפים את סמל המנורה, מצביעים על כוונות השלום של מדינת ישראל. המילה "ישראל" בתחתית הסמל לקוחה מן הכתובת "שלום על ישראל", המופיעה מתחת למנורה שהתגלתה ברצפת הפסיפס בבית הכנסת ביריחו.
את הסמל עיצבו האחים הגרפיקאים גבריאל ומקסים שמיר והוא נבחר מתוך 131 הצעות שהוגשו לוועדה שעסקה בכך. מועצת המדינה הזמנית של מדינת ישראל אישרה את סמל המדינה ב-10 בפברואר 1949.

התקווה: מילים – נפתלי הרץ אימבר, לחן – עממי
נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה", נולד בשנת 1856 בעיר זלוטשוב שבגליציה. הגרסה הראשונה של ההמנון, "תקוותנו", בת תשעה בתים ופזמון חוזר, נכתבה על ידו בשנת 1878 והופיעה לראשונה בספרו "ברקאי". שני בתיו הראשונים של השיר "תקוותנו" עברו שינויים קלים על ידי שמואל כהן,
חלוץ ומלחין יהודי והפכו להמנון התקווה כפי שאנו מכירים אותו היום.
"התקווה" היה המנונה של התנועה הציונית ואחר כך הפך להמנונה של מדינת ישראל והוסף לחוק הדגל והסמל בשנת 2004.
מקור הלחן של "התקווה" אינו וודאי. במהלך השנים הושמעו השערות רבות למקורותיו: שיר איטלקי עתיק, שיר רועים סלאבי, נעימה פולנית, הפואמה הסימפונית "מולדבה" של המלחין הצ'כי סמטנה ועוד. אולם נראה, כי שמואל כהן, אשר עלה ארצה בשנת 1888 הוא שהתאים את מילות ה"תקווה" למנגינה עממית רומנית.

מגילת העצמאות: אנו מכריזים בזאת
בה' באייר התש"ח (14.5.1948), במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל קרא דוד בן גוריון בפני חברי מועצת העם את מגילת העצמאות. במגילת העצמאות נאמר: "...לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל...".
הנוסח הסופי של מגילת העצמאות נערך על ידי ועדה בראשותו של דוד בן-גוריון בהסתמך על נוסחים קודמים, שהוכנו על-ידי צבי ברנזון ומשה שרת. על מגילת העצמאות חתומים חברי מועצת העם, ובראשם דוד בן גוריון.
המגילה כוללת כמה חלקים: חלק שעוסק בתולדות העם היהודי וזיקתו לארץ-ישראל; חלק שעוסק בהקמת המדינה ומוסדות השלטון; והחלק ההצהרתי - חזון המדינה, התוויית אופייה, יעדיה וערכיה וקריאה לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן.

נוסף לסמלי המדינה, למוסד הנשיאות של מדינת ישראל ישנם סמלים וטקסים ייחודיים.

נס הנשיא: מנורה בצבע כסף
נס הנשיא מורכב מסמל המדינה – מנורה בעלת שבעה קנים הניצבת על במה. בשונה מסמל המדינה בו צבעה של המנורה זהב, צבעה של המנורה בנס הנשיא הוא כסף על רקע כחול. המנורה מעוטרת בענפי זית והסמל כולו מוקף במסגרת רבועה כסופה.
נס הנשיא מופיע בכל המסמכים הרשמיים של בית הנשיא והוא מונף לצד דגל הלאום בכל האירועים הממלכתיים בהם משתתף נשיא המדינה.

תרועות הנשיא: תרועות כבוד
תרועות מושמעות בטקסים ממלכתיים בהם משתתפת אישיות ממלכתית בכירה והן ביטוי של כבוד לבעל משרה שלטונית. בישראל מושמעות תרועות לכבוד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת ונשיא בית המשפט העליון וכן לכבוד נשיאים וראשי מדינות זרים.
תרועת ההקשב ותרועות הכבוד הן תרועות מיוחדות המנוגנות לכבודו של הנשיא:

• תרועות ההקשב: תרועות המבשרות על הגעתו של הנשיא לרחבת הטקס.
• תרועות הכבוד: תרועות המושמעות לאחר תרועות ההקשב ומבשרות על פתיחת הטקס. תרועות הכבוד מושמעות בתחילת כל טקס בעת כניסת הנשיא. 

טקסים ממלכתיים: כללי הפרוטוקול והטקס 
ועדת השרים לטקסים וסמלים היא ועדה הממונה על ידי ממשלות ישראל וקובעת את כללי הפרוטוקול הטקסי לכל הרשויות במדינת ישראל. הפרוטוקול מבחין בין שלושה סוגי ביקורים: ביקור ממלכתי, ביקור רשמי וביקור עבודה. על פי הפרוטוקול ביקור ממלכתי או אירוע ממלכתי מחייבים את ביצוע פרוטוקול הטקס במלואו.

בנוסף קבעה הועדה את רשימת הטקסים ביניהם:

• טקסים במהלך ביקורים של ראשי מדינות.
• טקס פרידה מנשיא המדינה בצאתו מהארץ וקבלת פנים עם שובו מחוץ לארץ.
• טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה: עצרת בכותל וטקס בהר הרצל.
• טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה: הטקס הממלכתי ביד ושם, טקס הנחת זרים ביד ושם וטקס "לכל איש יש שם", בכנסת.
• טקס קבלת כתבי אמנה של שגרירים זרים שהתמנו על ידי מדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל.
• טקסי אזכרה לנשיאי ישראל וראשי ממשלותיה שהלכו לעולמם במשכן הנשיא ובבתי העלמין.
• קבלת פנים ממלכתית לדיפלומטים ביום העצמאות של מדינת ישראל.
• טקס הוקרה לחיילים מצטיינים ביום העצמאות.
• טקס האזכרה הממלכתי לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל "נר יצחק".