חיים הרצוג – הנשיא השישי של מדינת ישראל 

עם שחרורו מהצבא הבריטי, בשנת 1947, שב הרצוג לארץ והצטרף ליחידת המודיעין של "ההגנה". הוא מילא תפקידים שונים בתחום המודיעין ועמד בראש המחלקה לביטחון בסוכנות היהודית. עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל הצטרף לשורותיו ומילא תפקידי פיקוד ומטה. במלחמת העצמאות שירת כקצין המבצעים והמודיעין של חטיבה 7 והשתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים. ביולי 1948 הטיל עליו דוד בן גוריון את הקמת המודיעין הצבאי.

בין השנים 1954-1950 כיהן הרצוג כנספח צבאי בארצות הברית. עם חזרתו לארץ שימש כמפקד חטיבת ירושלים (1957-1954) ולאחר מכן כראש מטה פיקוד דרום (1959-1957). ב-1959 מונה שנית לתפקיד ראש אגף המודיעין. הרצוג השתחרר מצה"ל בשנת 1962 בדרגת אלוף.

בתקופת "ההמתנה" שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים, שידר הרצוג שיחות פרשנות יומיות ב"קול ישראל". שיחות אלו חיזקו את רוחו של הציבור בישראל ואת ביטחונו. שידוריו זכו לתהודה רבה בעורף ובחזית והקנו לו שם ואמינות בציבור הישראלי. לאחר המלחמה מונה הרצוג למושל הצבאי הראשון של הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים). במלחמת יום הכיפורים מילא שוב תפקיד הסברתי ברדיו ובטלוויזיה. 

ב- 1975 מונה הרצוג כשגריר ישראל באו"ם והוצב בחזית הדיפלומטית. בעת כהונתו באו"ם עמדה ישראל תחת מתקפה קשה ששיאה בהחלטת עצרת האו"ם שהגדירה את הציונות כצורה של גִזענות. בעקבות ההחלטה נשא הרצוג ב-10 בנובמבר 1975 (יום השנה לאירועי "ליל הבדולח") נאום מזהיר באו"ם במהלכו קרע את נייר ההחלטה. נאומו היכה גלים בעולם כולו. הרצוג היה שותף להקמת רפ"י (1965), ובשנת 1981 נבחר לכהן בכנסת העשירית מטעם מפלגת העבודה. הוא כיהן בכנסת עד שנבחר לנשיא המדינה בשנת 1983.

בתקופת כהונתו של הרצוג כנשיא התחלפו שש ממשלות וכיהנו ארבעה ראשי ממשלה (בגין, שמיר, פרס ורבין). לאחר תוצאות הבחירות לכנסת ה-11 שנערכו בשנת 1984, פעל הרצוג להקמת ממשלת אחדות לאומית בהסדר "הרוטציה" בין מפלגות העבודה והליכוד. בשנת 1986, העניק הרצוג חנינה שנויה במחלוקת למעורבים בפרשת קו 300, עוד קודם להגשת כתב האישום. בשנת 1987 היה הרצוג לנשיא הראשון שערך ביקור ממלכתי בגרמניה ובאותה השנה היה לנשיא הראשון שערך ביקור ממלכתי בארצות הברית על פי הזמנתו של הנשיא רונלד רייגן.

עם שחרורו מצה"ל (1962) ניהל חברות וכיהן כדירקטור בתאגידים עסקיים, עמד בראש רשת "אורט" העולמית ושימש כיושב ראש מועצת המנהלים של "הוצאת כתר". בשנת 1972 היה ממקימיו של משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. הרצוג כתב ספרים ומאמרים רבים בתחומי ההיסטוריה והפרשנות הצבאית, ובנושאים פוליטיים וציבוריים. ספריו פורסמו בארץ ובעולם ותורגמו לשפות רבות. לפני שנפטר הספיק להשלים את ספרו האוטוביוגרפי "דרך חיים".  לחיים ואורה הרצוג נולדו ארבעה ילדים: מיכאל (מייק) ויצחק (בוז'י) שאף הם עוסקים בפעילות ציבורית, יואל ורונית.

אורה הרצוג (לבית אמבש) נולדה במצרים בשנת 1928 להורים ילידי הארץ. הרצוג, בעלת תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מאוניברסיטת ויטווטרסטרנד שבדרום אפריקה, הצטרפה עם סיום לימודיה למשפחתה בארץ ישראל ולמדה בבית הספר לדיפלומטיה של הסוכנות. היא התגייסה לשורות ה"הגנה" ובמלחמת העצמאות שירתה כקצינה בחיל המדע. אורה הרצוג נפצעה בפיגוע התופת בבנייני הסוכנות היהודית בירושלים במרץ 1948.

בשנת 1947 נישאה אורה לחיים הרצוג ושימשה עזר כנגדו בתפקידיו הציבוריים השונים. היא פעלה רבות בתחומי התרבות, יזמה את חידון התנ"ך העולמי ושימשה כמנהלת הוועדה לחגיגות העשור למדינה (1958) וכחברת המועצה לתרבות ואמנות. כאשת הנשיא שמה אורה הרצוג דגש על קידום החינוך לערכי איכות חיים וסביבה, ופעלה במסגרת "המועצה לישראל יפה", שאותה הקימה ובראשה עמדה לפני ואחרי תקופת כהונתו של בעלה כנשיא המדינה. אורה הרצוג כתבה את ספר הנימוסים וההליכות הראשון בעברית ("סודות האירוח").

אורה הרצוג הוסיפה לכהן כנשיאה העולמית של המועצה לישראל יפה, והנהיגה תחרויות יופי בישובים, במפעלי תעשיה, במוסדות חינוך ובמוקדי מצוקה והזנחה. הרצוג חברה במועצה הציבורית המייעצת למפעל הפיס, מכהנת כיושבת ראש במועצה הציבורית למען המרכז הרפואי "שניידר", וחברה בחבר הנאמנים של מוזיאון האמנות בתל-אביב.