אפרים קציר – הנשיא הרביעי של מדינת ישראל 

במקביל ללימודיו באוניברסיטה היה פרופסור קציר מדריך בתנועת "הנוער העובד" וחבר פעיל בארגון "ההגנה". ב- 1939 סיים את קורס הקצינים הראשון של הארגון ובהמשך לכך היה מפקד פלוגת סטודנטים בחיל השדה (חי"ש). כן השתתף בפעילויות שונות של הארגון לפיתוח חומרי נפץ ואמצעי לוחמה אחרים. במאי 1948 מונה למפקד חיל המדע של צה"ל.

במקביל לפעילותו האקדמית פעל פרופסור קציר גם בתחום הציבורי: הוא נמנה עם היועצים הבכירים של שרי הביטחון ומערכת הביטחון, ובשנים 1968-1966 כיהן בתפקיד המדען הראשי של מערכת הביטחון וניצח על פעולות המחקר והפיתוח שלה. בתקופה זו הונהגו חידושים מדעיים וטכנולוגיים רבים בתחומים אלה, שתרמו רבות לביטחון המדינה, והשפיעו גם על התפתחותה של התעשייה האזרחית.

בשנים 1969-1966 עמד פרופסור קציר בראש ועדה לארגון המחקר הממשלתי שמינה ראש הממשלה דאז לוי אשכול. המלצות הוועדה כללו מינוי של מדענים ראשיים במשרדי הממשלה השונים. אימוץ ההמלצה הזאת הגביר את שיתוף הפעולה בין הממשלה, האקדמיה, התעשייה והחקלאות, וכתוצאה מכך התחולל גידול ניכר בתקציבי המחקר הממשלתיים ובפעילות המדעית של המשק הישראלי.

נשיאותו של קציר החלה ב-24 במאי 1973. כארבעה חודשים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה ולאחריה הרבה לסייר בקווי החזית, להיפגש עם הלוחמים, לפקוד את בתי המשפחות השכולות ולבקר את הפצועים בבתי-החולים. לקראת סוף כהונתו, בנובמבר 1977, הגיע הנשיא המצרי אנואר סאדאת לביקורו ההיסטורי בירושלים, וקציר היה מארחו הרשמי.
ביוזמתו הונהג "אות הנשיא למתנדב", המוענק מדי שנה לאנשים וארגונים העוסקים בעבודה התנדבותית.

בעקבות אחיו הבכור אהרן, סיים אפרים קציר אף הוא את לימודיו בגימנסיה העברית "רחביה" בירושלים והחל ב-1932 בלימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית. במרוצת הלימודים עברו שני האחים בזה אחר זה לחוג לכימיה שנפתח באוניברסיטה באמצע שנות השלושים. בשנת 1938 אפרים קציר קיבל בחוג זה את התואר "מוסמך למדעי הטבע" וב-1941 את התואר "דוקטור לפילוסופיה". הוא התמנה לאסיסטנט באוניברסיטה ופתח במחקריו המדעיים.

פרופסור קציר נמנה עם המייסדים של מכון ויצמן למדע ברחובות. הוא הקים במכון את המעבדה לביופיסיקה ועמד בראשה עד בחירתו לנשיאות. הוא יזם וניהל מחקרים מדעיים חשובים, ואחדים מחשובי החוקרים במדע הישראלי היו בין תלמידיו. עבודתו בפיתוח פולימרים של חומצות אמינו כמודלים של חלבונים טבעיים סייעה רבות להבנת הביולוגיה, הכימיה והפיסיקה של חלבונים. עבודה זו השפיעה על פענוח הצופן הגנטי, הבנת התגובות החיסוניות ופיתוח תרופות וחומרים סינתטיים שונים. על עבודה זו הוענק לו בשנת 1985 פרס יפאן. פרס זה הצטרף לשורה של פרסים מדעיים שבהם זכה הפרופסור קציר.

קציר היה מעורב בפעילויות שונות בתחום החינוך המדעי, הקים את כתב העת "מדע", עמד בראש האיגוד הישראלי לקידום המדע, ונמנה עם ראשי היוזמים והמטפחים של החוגים לנוער שוחר מדע.
עם סיום תקופת נשיאותו שב פרופסור קציר לעיסוקיו המדעיים. ביוזמתו הוקמה באוניברסיטת תל אביב מחלקה לביוטכנולוגיה, והוא אף עמד בראשה שנים אחדות. ב-1988 עמד בראש הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה, שבעקבות המלצותיה החלה הממשלה לטפח תעשייה ביוטכנולוגית. כמו כן שימש כנשיא העולמי של רשת בתי הספר המקצועיים והטכנולוגיים "אורט", סייע להקמת מכללות אחדות והוסיף לייעץ לגורמים ממשלתיים.

נינה קציר (גוטליב) נולדה בפולין. קציר הייתה מורה לאנגלית שפיתחה שיטה ייחודית ללימוד השפה ואף פרסמה טור בעיתון "ג'רוזלם פוסט".
כרעיית הנשיא, הנהיגה מפגשים קבועים בהם נפגשו סופרי ילדים עם ילדים בבית הנשיא. עוד יזמה את "שבוע הילד הבינלאומי" בישראל שהפך למסורת. נינה קציר נפטרה בשנת 1986.