יצחק בן צבי – הנשיא השני של מדינת ישראל 

בשנת 1906, כשהיה בדרכו לארץ ישראל, היה בין מייסדי ארגון פועלי ציון. לאחר עלייתו לארץ בשנת 1907 נמנה עם מייסדי ארגוני השומר ובר גיורא. היה פעיל במפלגת פועלי ציון ולקח חלק ביצירת הברית העולמית של פועלי ציון. בשנת 1909 ייסד ביחד עם רחל ינאית ואחרים את הגימנסיה העברית בירושלים ואף לימד בה. בשנים 1914-1912 למד משפטים בקושטא (איסטנבול). חברו לספסל הלימודים היה דוד בן גוריון. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שבו השניים לארץ. ב-1915 גורשו בן צבי ובן גוריון מהארץ על ידי השלטונות התורכים. כששהו בניו יורק הקימו השניים את תנועת החלוץ בארצות הברית ובקנדה, התגייסו לגדוד העברי האמריקני ופעלו לעידוד ההצטרפות לגדוד. ב-1918 חזרו השניים לארץ ובן צבי נישא לרחל ינאית.

בשנים שלאחר מכן השתתף בן צבי בייסוד מפלגת אחדות העבודה ונבחר למרכז המפלגה. כמו כן נטל חלק בייסוד הסתדרות העובדים, התמנה כחבר המועצה הממשלתית, נבחר כחבר בישיבה הראשונה של אסיפת הנבחרים וכחבר בהנהלת הוועד הלאומי, בו כיהן לאחר מכן כיושב ראש.
בשנים 1927-1920 פעל בן צבי רבות במזכירות ההסתדרות בירושלים, וב-1927 נבחר לראשונה כחבר במועצת עיריית ירושלים. בשנת 1944 נבחר לנשיא הוועד הלאומי ובשנת 1947 ייסד את המכון לחקר קהילות ישראל במזרח. עם הכרזת המדינה היה בין חותמי מגילת העצמאות. בשנים 1952-1949 כיהן בן צבי כחבר כנסת מטעם מפלגת פועלי ארץ ישראל. מ-1952 ועד מותו ב-1963 כיהן כנשיאה השני של מדינת ישראל.

במקביל לפעילות ציבורית עסק יצחק בן צבי בחקר תולדות ארץ ישראל ועם ישראל. בשנת 1910 ערך את "האחדות" (בטאון של מפלגת פועלי ציון). שותפיו לעריכה היו יוסף חיים ברנר, דוד בן גוריון ורחל ינאית. בצוותא עם בן גוריון חיבר את הספר "ארץ ישראל בעבר ובהווה". הספר שנכתב ביידיש הופץ באלפי עותקים ותרם לחיזוק הקשר בין יהדות ארצות הברית לארץ ישראל.

בן צבי חקר את מורשת העדה השומרונית ובמקביל עסק בהקמת שכונה שיועדה לבני העדה בעיר חולון. תחום מחקר נוסף של בן צבי היה חקר קהילות ישראל במזרח. במסגרת פעילות מחקרית זו נסע בן צבי לקהילות שונות, ואף סייע בהבאת כתר ארם צובא לישראל. יחד עם מאיר בניהו ייסד את מכון בן צבי לחקר קהילות המזרח, שאוחד לאחר מותו עם יד בן צבי הפועל למען חקר היישוב הישראלי וקהילות ישראל במזרח, נושאים שהיו קרובים לליבו של הנשיא.

רחל ינאית בן צבי נולדה במאלין שבאוקראינה בשנת 1886. היא עלתה לישראל בשנת 1908, השתקעה בירושלים ובשנת 1918 נישאה ליצחק בן צבי. לאחר עלייתה הייתה ממייסדי הגימנסיה העברית בירושלים ומגן דוד אדום, ומאוחר יותר אף מראשונות הפעילים של ארגון ההגנה בירושלים. בהנהגתה של רחל ינאית הוקמו מוסדות חינוך רבים, ביניהם חוות הלימוד בירושלים וכפר הנוער בעין כרם, שאותו אף ניהלה.

עם בחירתו של יצחק בן צבי לנשיא, פעלה רחל ינאית בן צבי להפיכת בית הנשיא למוסד המסמל את אחדות שבטי ישראל. היא עשתה זאת באמצעות ההחלטה להקים את בית הנשיא בצריף גדול, שיסמל את תקופת העלייה ההמונית, ולא בבניין מפואר. עוד פעלה לייסוד מנהג העלייה לרגל וקבלת העם בבית הנשיא בחג סוכות, והקמת קרן בית הנשיא למען הקמת ספריות ליישובי עולים.

בשנת 1963, לאחר פטירתו של בעלה, נרתמה להקמת יד בן צבי שם המשיכה לפעול עד מותה בשנת 1979. כיום פועל ברובע היהודי בירושלים אגף של יד בן צבי הנקרא על שמה מרכז רחל ינאית בן צבי. שנה לפני מותה, ב-1978, קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים בקטגוריה תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.