"...אני משווה לנגד עיני בזה הרגע, את דמותו ההדורה של סבי הנערץ עלי, רבי צבי מלצר, איש נאה ונשוא פנים, שזכיתי להיות נכדו האהוב. הוא היה המורה והמחנך שלי. הוא לימדני תורה. אני רואה אותו בלובן זקנו ובגבותיו השחורות, עטוף טלית, בתוך קהל המתפללים בבית הכנסת, בעיירת הולדתי וישנייבה שבבלארוס [...]
אני זוכר אותו עומד בתחנת הרכבת שהסיעה אותי, ילד בן 11, מן העיירה בדרכי לארץ ישראל. אני זוכר את חיבוקו הנרגש. אני זוכר את המילים האחרונות והמצוות ששמעתי מפיו: ילדי, תמיד תישאר יהודי!"