|
שר המדע והטכנולוגיה, דניאל הרשקוביץ'
יושב-ראש מועצת "יד ושם", הרב הראשי לישראל מאיר לאו
יושב-ראש הנהלת "יד ושם", מר אבנר שלו
יושב-ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה,
מר נח פלוג
סגנית השר לענייני גימלאים, ד"ר לאה נס
נציגי הארגונים, ניצולי השואה
הנהלת מועצת יד ושם
נציגי תנועות הנוער
קהל נכבד
אני עומד לפניכם בתחושה עמוקה של עֲנָוָוה וכבוד שאני רוחש לכם, ניצולי השואה.
אני יודע שכל אחת ואחד מכם נושא עמו מטען כבד מִנְשׂוא, של תְּלָאוֹת וּזוועות, וְאובדן אישי וּמשפחתי, הכָּמוּס בנפשכם פנימה.
אתם מקַדמים יום-יום את החיים בִּמְאור-פנים. רק בחשכת הלילות, על יצוּעֲכם, מגיחים הצללים וּמבעתים שוב ושוב את שנתכם.
וּבהפציע הבוקר מחדש, אתם מסלקים את הסיוטים וּמתנערים לקראתו בעוז נפש ובתקווה מחודשת ויוצאים אל שגרת יומכם למרות שהיו דברים מעולם.
הנחמה הגדולה היא בילדים ובנכדים. הם המחדשים ימינו כקדם.
מי שחָווה את הנורא מכל, שאיבֵּד את כל היקר לו, שיצא מאֵפֶר התופת וחזר לחיים חדשים,
שראה בעיניו את תהומות הרוע השטני, ולא פָּקעה בו האמונה באדם, נושא בחובו טוהר של רוח ונֵס של תקווה טובה.
מבחינתי הוא איננו פחות מגיבור.
אני רוצה לומר דבר שיישמע אולי מַרחיק לכת, אבל הוא אמיתי: ניצולי השואה תרמו תרומה מכרעת לניצחונה של מדינת ישראל על אויביה.
במלחמת השחרור, שלוש שנים בלבד אחרי השואה, עמד הישוב העברי בגבו אל הקיר וגורל המדינה היהודית הוּטל על כף המאזניים.
הניצולים הכריעו את הכף.
בשנות המלחמה ואחריה עלו ארצה כ-70 אלף יהודים מאירופה. רובם צעירים ששירתו כחיילים במלחמת השִחרור.
בעיצומה של המלחמה הגיעו ממחנות העקורים באירופה למעלה מ-25 אלף מתנדבים ויחד עם אנשי גַּחַ"ל (גיוס חוץ-לארץ) שירדו מן האוניות ונשלחו אל החזית. זו הייתה תגבורת שאפשרה לצה"ל לנצח במערכה הגורלית.
ההחלטה האישית של ניצולי השואה אחרי כל מה שעברו, לעלות ארצה וּלהשתתף במאבק להקמת המדינה ועל הגנתה וביטחונה, היא ניצחון מוסרי הראוי להצדעה.
בין המתנדבים למלחמת העצמאות היו גם כאלה שנותרו כנצר אחרון למשפחותיהם, ונפלו למרבה היגון, חללים בשדות הקרב.
ניצולי השואה, אתם, באתם ארצה והשתלבתם בכל מערכות חייה של המדינה הצעירה.
בניתם את ביתכם בישראל והרמתם תרומה גדולה לכלכלת המדינה, להתיישבות, לתרבות, למדע ולמוסדות החינוך וההשכלה.
חֶלקכם רב בעיצוב ההוויה הישראלית. ובמשך שנים השקעתם את עצמכם בעבודה ובשיקום החיים – בנחישות פנימית, ובשקט חיצוני.
רק מאוחר יותר, התפניתם להקים ארגונים של יוצאי מחוזות, קהילות, ערים ועיירות, ושל פרטיזנים ולוחמים, למטרות עזרה הדדית, תיעוד, שימור המורשת וקיום טקסי זיכרון ומפעלי הנצחה.
לזכור, להנציח ולנצח – הייתה משימת הדור.
ביוזמתכם חוקק "חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה 1959".
הייתם שותפים ל"יד ושם" באיסוף כל פריט מידע על קורבנות השואה ופעילים בהנחלת תודעת השואה לדור הישראלי הצעיר.
התוצאה היא קשת ארגונית רחבה ומסועפת של ניצולי שואה, העושָׂה למען חבריה ומקימה מצבת זיכרון היסטורי אדיר ליהדות שחרבה.
לא מוֹראוֹת השואה בלבד זכו להנצחה ולתיעוד באמצעותכם, אלא גם תמונת החיים היהודיים השוקקים והתרבות היהודית התוססת באירופה כפי שהיו לפני השואה.
ההיסטוריה שלנו מלאה עצב. חג החנוכה הוא חג של גבורה ואור. הוא מסמל את ניצְּחון המכבים.
יום עצמאותה של ישראל הוא גם חג שבו הגבורה ייצרה נֵס.
בשני המקרים המעטים גברו על הרבים. והמעט נעשה להרבה.
אין שברון לב ופציעת נפש יותר מהשואה.
הנאצים השמידו לנו שליש מעמנו. רצחו מיליון וחצי ילדים. אבל אנו צריכים לציין בחגנו שהנאצים נדחקו מההיסטוריה התרבותית של האנושות, ונרשמו בספר הימים ככתם צהוב, כבושה צורבת, שלא יימחקו לעולם.
רוח ישראל גברה. אתם, הניצולים, אזרחיה הגאים של מדינת ישראל, נושאים את העֵדוּת הניצחת לכך.
אור הנרות שהדלקנו כאן הערב הוא אור החיים והתקווה, אור התפילה לניצְחון הרוח של ישראל סבא, שהסיג חושך והעלה אוֹר, והביס רוע ובישר טוב.
וגם בכאב לב נפעל להמיר איבה בידידות, לסלק סכסוכים ולרדוף שלום. וכגודל השואה כן גודל התקומה. לוּ יְהִי.
בְּרוּכִים תהיו – וחַג חֲנוּכָּה שָׂמֵחַ!
|
|
