|
יו"ר ההנהלה הציונית, אברהם דובדבני,
ראש העיר ירושלים, ניר ברקת,
חברי ההנהלה הציונית הנבחרת,
צירים וצירות,
אורחים נכבדים,
אני מברך את ההנהלה החדשה. ההסתדרות הציונית העולמית חייבת לאמץ סדר יום חדש.
אני מקווה שההנהלה בראשותו של אברהם דובדבני – תדע לעמוד באתגר גדול זה.
לפני מאה-וחמישים שנה נולד האיש שעליו הטילה ההיסטוריה את השליחות להטות את מסלול חייו של העם היהודי מִגּוֹלָה לִגְאוּלָּה. האיש היה בנימין זאב הרצל.
חייו היו קצרים, ארבעים שנה בלבד, ומסעו הציוני נמשך שבע שנים בסך הכול.
אך הוא חולל תנועה מהפכנית שהחזירה את העם היהודי להיסטוריה, והפעם כאומה ריבונית במולדתה הקדומה. לא ככובשים אלא כמשקמים, החוזרים למחוז מולדתם.
לאלה שצועקים היום "תחזרו לפולין, או לגרמניה, או לקזבלנקה", תשובתנו היא - חזרנו למולדתנו העתיקה שקמה בטרם נוסדה פולניה וגרמניה, ובטרם נוסדה הדת הנוצרית או המוסלמית.
נכון, החריבו את ביתנו. הגלו את עמינו. בכוח. בהרס. באכזריות. אבל איש לא יכול לקחת מאיתנו את זכות הראשונות.
ארצנו נכבשה. עמנו הוגלה. אלפיים שנה הוא נדד, מנהרות בבל ועד לנהרות הוולגה.
העם היהודי הגולה נדחק לשולי החיים של עמים אחרים. הוא הוכָה. הוא נדחה. הוא קופח.
בשואה נוראה הושמד שליש מגופו.
ועוד לפניה ניסו מלכים ודיקטאטורים לאנוס אותו, להמיר את דתו.
האנטישמיות הרימה כל פעם את ראשה מחדש. במשפט דרייפוס, אחד האירועים הדרמטיים בתולדותינו, התחדשה השאלה גם בקרבנו: לאן?
לשאלה הנוקבת הזו, ניתנו שתי תשובות קוטביות.
האחת, הקומוניסטית. היא אמרה שבעולם כפי שהוא, אין תוחלת ליהודים. ועל כן צריך לתקן את העולם. ולבנות עולם חדש ללא אלוהים, ללא מעמדות, ללא לאומים.
זו לא הפעם היחידה שיהודים ניסו לשנות את העולם.
ישו יצר את הנצרות לפני אלפיים שנים. קרל מרקס יצר את המרקסיזם לפני מאתיים שנה.
תורותיהם חבקו עולם. הקסימו מאות מיליוני אנשים.
התשובה האחרת הייתה הציונות. היא אמרה שאין בכוחנו לשנות את העולם. אבל יש ביכולתנו לשנות את העולם היהודי.
קולו של הרצל נשמע כקול בודד. כמעט מטורף. קול של יהודי ליהודים.
ו"אם תרצו", הוא אמר, "אין זו אגדה". רצינו. והמציאות שנוצרה עלתה על האגדה.
הפרחנו אדמה נשמה. החיינו את שפתנו העתיקה. לשון נביאנו, הייתה ללשון בנינו.
הדפנו שבע מלחמות ב-62 שנות קיומנו. ולמרות מספרנו הנחות ונשקנו המועט, צה"ל יצא כשידו על העליונה. יצרנו את החקלאות החדשנית שבעולם. שיבוליה עולים עשרות מונים על המקובל חקלאות הקלאסית. מפזורה יצרנו עם. הגענו לשבעה מיליון דוברי עברית בישראל, יותר מדוברי דנית בדנמרק, או דוברי צ'כית בצ'כיה.
ישראל הייתה למרכז תרבותי ואומנותי.
הקימונו עמק מרהיב של מדע וטכנולוגיה, בארצנו.
לא ציפינו שנתנגש עם התחייה הערבית, באותו צומת. באותו זמן.
האו"ם הציע להקים שתי מדינות: ערבית ויהודית. לערבים הוצע החלק הארי של הארץ. וליהודים, פיסת קרקע קטנה שהיו בה יותר גבולות משטחים.
הערבים סירבו ויצאו למלחמה. המלחמה מחקה את התכנית ומחקה את הגבולות. המלחמה לא הפסיקה - לא את הבנייה ולא את הדמוקרטיה.
הציונות סבלה מגרעון כרוני באנשים, באמצעים, בתמיכה בינלאומית.
החלוציות כיסתה את הגירעונות. התשובה הציונית הצילה את היהודים ואת היהדות. ועתה היא זכאית לתעודת בגרות. בהצטיינות.
תעודת בגרות, לא תעודת פטירה.
קשה היה להיות יהודי מבלי להיות ציוני. היום אי אפשר להיות ציוני מבלי להיות יהודי.
הציונות התבגרה. התקופה השתנתה. העם היהודי מרוכז כיום בישראל ובארצות הברית. וחלקו בפזורה העולמית.
עלינו לשמור היום על אחדותו של העם היהודי. למרות ההבדלים האידיאולוגיים והזרמים הדתיים פילוג עם בפזורה יהווה אסון לעמינו.
אסור לנו ליפול קורבן להתבוללות.אסור לאפשר לעמים עוינים להתנכל לעצמאותנו.
אסור שהניסיון לדה-לגיטימציה יחנוק את ריבונותינו. ואסור שנפנה עורף לעולם רק מפני שהוא השתנה. דרכנו הייתה ונשארה צודקת. היהדות והציונות יכולות להתקיים, גם בעולם שהשתנה.
הזיכרון כשלעצמו, או ההצלחה לבדה, אינם מספיקים כדי לקיים את הזהות היהודית.
לא נוכל להתקיים כעם אם נשכח את מורשתו הרוחנית, או נתעלם מדורנו.
שלושה דברים יסייעו להמשך דרכנו בעתיד:
האחד, קיומה של ישראל כמדינה יהודית. מדינה העומדת ברשות עצמה, ומחוברת לעידן הגלובלי.
האחר, לשאת את ייחודנו ההיסטורי, כלומר להעמיד בראש שיקולינו את הערך המוסרי. מאז ומעולם ניפצנו אלילים. שחררנו עבדים. והאמנו שכל אדם נברא בצלם אלוקים.
עמינו ומדינתנו בנויים על צדקתנו, לא פחות מאשר על כוחנו.
והמסקנה השלישית המתבקשת היא שעלינו להיות יוזמי השלום. נושאי השלום.
השלום הוא החזון הנבואי של העם היהודי, ועתה הוא הצורך הדחוף של עמינו.
עד עתה ניסו להכריענו בכוח הנשק, ולא הצליחו. עכשיו נערך ניסיון להכניענו בכוח המדיני. בדה-לגיטימציה. גם מאמץ זה צריך להיכשל.
אין זה קל ואין זה פשוט. למוסלמים, לערבים ולתומכיהם ישנו רוב מובנה באו"ם. הם כוח חשוב בכלכלה העולמית.
אלה שעורכים דה – לגיטימציה לישראל, אינם מודעים לכך שהם מעניקים לגיטימציה גם לסכנות הצפויות להם: איבה, טרור, דיקטטורה, עריצות.
התמונה המצוירת על ידם הפוכה מהאמת:
לפי תמונה זו ישראל מחרחרת מלחמה, ואויביה הם שוחרי השלום.
האמת נמצאת איפא במצוקה. גם אנחנו. הסברה היא דבר חשוב. אבל מדיניות נכונה היא ההסברה הטובה ביותר.
ודאי שלַשָלום יש מחיר. אולם דחיית השלום תעלה את מחירו, ותיצור מרחב מחייה ללחץ מדיני על ישראל.
צריך להתחיל להידבר. בעקיפין ובמישרין. ויווכחו שלא אנחנו הם אלה המאיימים על השלום.
לארצות הברית ולישראל ישנה אותה אסטרטגיה. להגיע לשלום ולביטחון לכולם. לא להעניק למחרחרי המלחמה ולמניפולציות טרוריסטיות לערפל את שמי המזרח התיכון.
כדי להגיע לשמיים תכולים צריך לגרש את ענני האיומים.
מי שמעכיר את שמי המזרח התיכון הם פנאטיים קיצוניים, התרים אחרי נשק שיאפשר להם לבצע זממם.
מידתה הגיאוגרפית של ישראל היא קטנה.אבל מידתה האינטלקטואלית יכולה להיות גדולה.
יש לנו יותר ידע משטח. ובימינו מספר המדענים לכל ק"מ קובע יותר ממספר הק"מ שבין הגבולות המדיניים.
העם היהודי הוא משחר קיומו עם של אוריינות.
אם אין קמח אין תורה. אבל בימינו אם לא תהא תורה, לא יהיה קמח.
ההעדפה הרוחנית והשקידה החכמה היוו, ונותרו, שני עמודי התווך של העם היהודי.בעשור הקרוב אנו צפויים להתפתחות מדעית חסרת תקדים. המוח האנושי שאנו מתחילים לפענחו - יאפשר לעוף למרחקים חדשים בחלל. לצלול למעמקים עלומים באוקיינוסים. ואפילו להתחיל להבין את סוד קיומינו.
והתעשייה העתידה, מן הסתם, תעסוק לא רק בשיפור תנאי חייו של האדם, אלא בשיפור האדם עצמו.
וייתכן שהתעשייה הגדולה ביותר בעתיד תעסוק בייצור חלקי חילוף לאדם, ובתחזוקת יכולתו.
עם התנועה הציונית יצרנו את הקרן הקיימת לגאולת האדמה.
את קרן היסוד להקמת תשתית. את אוצר התיישבות היהודים ליישב את הארץ.
הרצל חלם על ישראל כמרכז טריטוריאלי. אחד העם חלם על ישראל כאל מרכז רוחני.
היום עלינו לחלום על ישראל גם כמרכז טריטוריאלי, כמרכז רוחני וכמרכז מדעי בעת ובעונה אחת.
בעבר בנו לרוחב. זה חייב מרחבים. היום בונים לגובה. זה מפנה שטחים.
בעבר הוציאו את הלחם מן האדמה. היום המדע מציע יותר שפע מהגיאוגרפיה.
רוב ילדיו של העם היהודי יושבים היום על ספסל הלימודים, רבים מצויים על דוכני המרצים או במעבדות המחקר. זהו האתגר החדש והמשותף לעמנו.
גבירותיי ורבותיי,
הסולידאריות והשותפות שבין ישראל והתפוצות חיונית היום יותר מתמיד.
זו הזדמנות הקוראת לחיזוק השורות. להזמנתו של הדור הצעיר לשוב לעצמם בקהילות, בקולג'ים, בקמפוסים, לפעולה רחבה, נמרצת ונלהבת. לתמוך בצדקתה של מדינת היהודים. ולאפשר לה להיות מדינת אור לעצמה ולזולתה.
עלינו לחזור ולשנן שלא נולדנו כדי לשלוט בזולתנו. ושהלגיטימיות של ישראל במכורתו, היא הלגיטימיות הקדומה ביותר בדברי הימים של אזורנו.
בארץ ישראל ישנם שני עמים. יהודי וערבי.אנו רוצים לחיות זה בצד זה בשלום. ולא זה בתוך זה בסכסוך חשוך מרפא. הציונות של ימינו צריכה להישען על כוחה המושך של ישראל.
עלינו לבנות את ישראל הבאה כמגדל אור יותר מאשר כמקלט.
אל נרפה. נזמין את אחינו ואת אחיותינו מברית המועצות לשעבר שנדדו לארצות אחרות להמשיך את מסעם לישראל. נעלה את החינוך היהודי בכל מקום ובאחריות משותפת. נגייס את חכמת היהודים, כדי לבנות מדינת שלום, סמוכה על החזון הנבואי, הקורא לתיקון עולם. לקידום האדם, כל אדם.
אין לנו רשות להירדם על זרי הדפנה של העבר. זו עת התעוררות, לא עת התפנקות.יעודנו צריך להיות עתיק כעשרת הדיברות, וחדשני כחקר ראשו של האדם. אין פוסט ציונות. יש מקום לפרק חדש, כדי לעבור מהצלה לתקווה. תצאו לדרך באותה תנופה, באותה מסירות ובאותה התלהבות שילדינו זקוקים להם. אנו זקוקים לתרומתם, כפי שהם זקוקים למורשתנו.
|
|
