|
שר החינוך, מר גדעון סער,
יו"ר וועדת החינוך בכנסת, ח"כ זבולון אורלב
המנהל הכללי של משרד החינוך,
ד"ר שמשון שושני,
חברי וועדת הפרס,
חתני הפרס,
אורחים יקרים,
ברשותכם אפתח בשתי ציטטות.
האחת של עמנואל קאנט:
"החינוך הוא הנושא שבו טמון הסוד הגדול של שכלול האנושות. --- אין לחנך את הילדים בהתאם למצבו הנוכחי של האדם, אלא לחנכו למצב טוב יותר, שייתכן בעתיד.
כלומר בהתאם לאידיאה האנושית --- וגם אם איננה ניתנת להגשמה מיידית. אין להתייחס אליה כאל דמיון שווא. וגם אם מתגלים מכשולים בדרך אין לדחותה כאילו היא הייתה רק חלום יפה".
והאחרת היא משל יאנוש קורצ'אק:
"לתקן את העולם – פירושו לתקן את החינוך".
הרעיון היהודי של "תיקון עולם" נבחן לדעתי ביכולתנו להביא ל"תיקון חינוך".
אני אומֵר זאת דווקא בתקופה שהעולם נוהר לכיוון הטכנולוגי.
המדע הוא ניטראלי. ורק יישומו קובע את אשר ישרת - הטוב או הרע.
אסור לפגר אחרי החידושים המדעיים והטכנולוגיים של תקופתנו, אסור לזלזל בערכים האנושיים שהם מפנים ליכולות המדעיות - לחיוב או לשלילה.
לידתו האמיתית של העם היהודי, לא הייתה בתיבת הגומא אלא בפסגת סיני.
עשרת הדיברות הם עריסתנו הרוחנית. הם המדריך ל"תיקון עולם".
מערכת החינוך צריכה לכוון את האדם לערכים וללמדו דרכים חדשות לשיפור חייו.
ההשקעה בעיצוב אופיו של האדם, בצד השכלתו האינטלקטואלית הן שלובות זרוע.
ואוסיף: מה שנקרא כשרון, אינו בעיניי מתת שמים.
כישרון הוא תהליך. הכישרון גדל ככל שהאדם משפר את עצמו. לומד את הלא נודע. מסוקרן על ידי האופק הרחוק וצמא דעת.
המורים אינם עוסקים בטפטופי ידע.
הם סוללי דרכים. במורדות ובפסגות. בעיקולים ובמורדות. כדי שאפשר יהיה לעלות בסולם יעקב.
המורים הם מורי דרך. התלמידים מתאמנים בהליכה בה.
לדעת דרך. ללמוד מפות. לשכלל לא רק את כושרם הגופני אלא גם את כושרם האינטלקטואלי.
המהפכה הדרושה בחינוך היא להתייחס לחינוך לא כאל מקצוע, אלא כאל שליחות.
המורה הוא נושא שליחות.
לעם היהודי, למדינת ישראל – אין תחליף לשליחות החינוכית.
קיומנו תלוי בכישרונותינו. ואין גבול להעלאת רמת האינטלקט בעזרת החינוך.
המדינה החזקה ביותר בעולם תימדד בעתיד לפי מערכת החינוך שלה.
אוריינות אינה הוצאה. בוריינות היא בזבוז כספים. חינוך הוא השקעה, ואנו כבר נהנים מפירותיה.
אם הגענו להכנסה של 30,000 דולר לנפש בישראל, היא לא נוצרה בכיסנו, היא נוצרה בראשנו.
אני רוצה לומר לכל תלמידה ולכל תלמיד, שראשכם עשיר אפילו מהאיי-פון שבכיסכם. השתמשו בו, אבל תעלו עליו.
אל תתעצלו. אל תתפנקו. אל תבזבזו את הפוטנציאל שבכם.
תמשיכו לבנות את עמנו. שיהיה כפי שהוא צריך להיות ושלא יישאר כפי שהוא.
החינוך הוא מרד במוסכמות. מרד בבינוניות. מרד בעצלנות. מרד באזלת יד. מרד בעיוורון.
המורים המצטיינים הם כמטפסי הרים.
ככל שהם עולים גבוה יותר - הנוף הנראה להם מרהיב יותר. אבל החמצן בגובה, קמצני יותר.
וזו שליחותכם. להגביר את יכולתו של האדם הצעיר, כדי שיהיה אדם טוב יותר לעצמו, לזולתו, לבאים אחריו, וידע לנשום אוויר פסגות.
העניקו לתלמידים מפה לדרך ומופת לקידומם.
תפקידם של המחנך ושל המוסד החינוכי אינם להשיג סטטיסטיקה טובה אלא לעצב בני אדם טובים.
המחנך המצטיין יישאף כמובן לזָהות וּלפתח את כישוריו וכישרונותיו הגולמיים של תלמידו וּלהוציאם מן הכוח אל הפועל.
בראש ובראשונה ידאג שהתלמיד ישכיל להבחין בין טוב לרע ויֵידע – בלשונו של הנביא ישעיהו – "מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב" (ישעיהו פרק ז' פסוק ט"ו).
זהו היעד העיקרי של החינוך. החל מהגן, שהוא יסוד היסודות בגיבוש תמונת העולם של הילד, וסולם ערכיו כיצור חברתי מראשית דרכו בחיים.
וכלה באקדמיה, שאז התלמיד נהיה למורה של עצמו.
אני שמח לראות בין הזוכים מִגוָון כה מרנין של מוסְדות חינוך. את הפריסה האזורית ואת קֶשת המאפיינים הצבעונית: גני ילדים ובתי-ספר ניסויים וייחודיים, ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, יהודים וערבים וקהילתיים.
הפרסים ניתנים למוסדות, אבל מאחורי שְׁמות בתי הספר, הגנים והאולפנה עומדים מורות וּמורים, מחנכות וּמחנכים, מנהלות וּמנהלים.
סגל איכותי יקר, מקצועי, מוכשר, אכפתי, מסור, חדור תחושת שליחות והזדהות בלב ובנפש עם מלאכת הקודש החינוכית כדרך-חיים.
אתם המעניקים לתלמידיכם מופת והשראה.
אתם המעוררים את סקרנותם והחושפים אותם ליפי הבריאה, להבנת תופעות הטבע, לקסם המילה.
לכם באמת יָאֶה הפרס הזה.
אֶתכם אני מברך, כי בכם מתברכים כולנו. הידד לכם ויִישַׁר כּוֹחַ.
|
