הנשיא שמעון פרס – שישים שנה של עשייה 

שמעון פרס (פרסקי) נולד בשנת 1923 בוישנייבה שבבלרוס, לאביו יצחק - סוחר עצים אמיד, ולאמו שרה (לבית מלצר) - ספרנית מתנדבת. בשנת 1934 עלה ארצה וגר עם משפחתו בתל אביב. בתחילה למד בבתי הספר "בלפור" ו"גאולה" ולאחר מכן התחנך בבית הספר החקלאי "בן שמן". כשהיה בן 17 יצא בראש גרעין של "הנוער העובד" מבן שמן להכשרה בקיבוץ גבע שבעמק חרוד. הגרעין הצטרף למקימי קבוצת אלומות שבגליל התחתון, בה עבד כרועה צאן, רפתן ומזכיר הקיבוץ. בגיל 20 נבחר למזכירות הארצית של "הנוער העובד".

במזכירות הוא היה במיעוט בן גוריוניסטי. רק 2 מתוך 12 חברי המזכירות תמכו במפא"י ההיסטורית. הוא הפתיע את כולם כאשר שלוש שנים מאוחר יותר הוא כבש את התנועה וזכה לרוב. זו נחשבה אז כהפתעה מרעישה.
ברל כצנלסון ובן גוריון החלו לגלות עניין בבחור האלמוני, ועל אף גילו הצעיר צירפו אותו למזכירות מפא"י. שמעון פרס ומשה דיין נבחרו כשני צירים צעירים לסיעת מפא"י במשלחת לקונגרס הציוני בבאזל ב -1946.



יצחק, אביו של שמעון פרס, התנדב בתחילת מלחמת העולם השניה לצבא הבריטי, שירת ביחידת החפרים ביוון ונפל בשבי הגרמנים. בהיותו בשבי חבר יצחק פרסקי לשבוי אנגלי בשם צ'ארלס קווארד ("הרוזן מאושוויץ") שהציל אסירים יהודים ממחנה ההשמדה בירקנאו. בעזרת קווארד הצליח יצחק להימלט ממחנה השבויים ואף זכה לאות הצטיינות. הוא נידון למוות וניצל ברגע האחרון על ידי כומר אוסטרלי שהתייצב בינו לבין כיתת היורים.
 



בשנת 1945 נשא שמעון פרס לאישה את חברתו סוניה לבית גלמן, אותה הכיר בלימודיו בבן שמן. הם הקימו את משפחתם בקבוצת אלומות. לזוג שלושה ילדים: צביה ולדן (דר' לבלשנות), יהונתן פרס (דר', וטרינר), ונחמיה פרס (מהנדס, שותף מנהל ומייסד קרן הון סיכון). שמעון פרס הוא סב לשמונה נכדים וסבא-רבא לשלושה נינים.





שמעון פרס כיהן כחבר כנסת במשך 48 שנים, הכהונה הארוכה ביותר בתולדות כנסת ישראל. הוא שימש כשר ב-12 ממשלות וכיהן פעמיים כראש ממשלה (1984-1986, 1996-1995), סגן שר הביטחון כשבן גוריון היה שר הביטחון (1959-1965), שר האוצר (1986-1987), שר הביטחון (1974 -1977, 1996-1995) ושר החוץ (1986-1988, 2002-2001). בשנת 2007 נבחר שמעון פרס לכהן כנשיא התשיעי של מדינת ישראל.     

בהיותו בן 24 גויס פרס למטה ה"הגנה". הוטלו עליו משימות מיוחדות בעיקר בנושאי כוח האדם והרכש הצבאי תעש ומחקר בטחוני, תע"ש ומחקר ביטחוני. בשנת 1949 מונה פרס לראש שירותי הים, ולאחר מלחמת השחרור הוא מונה לראש משלחת משרד הביטחון בארצות הברית. עם שובו לישראל ב-1952, בהיותו בן 29, מינה אותו דוד בן גוריון למ"מ ולאחר מכן למנהל הכללי של משרד הביטחון. את מאמציו מיקד פרס ברה-ארגון של משרד הביטחון, במציאת מקורות להצטיידות צה"ל בנשק חדיש ובפיתוח התעשיה הביטחונית הישראלית.



הוא רקם קשרים אישיים ופוליטיים מיוחדים במינם עם צרפת וראשיה, והמוסד הביטחוני שלה. במשך עשר שנים התקיימו יחסים יוצאי דופן בין צרפת לבין ישראל – שנחשבו כתור הזהב ביחסי שתי המדינות והביא לשיתוף פעולה חסר תקדים בתחומי הביטחון והמדיניות. פרס היה אדריכל קשרים אלה, על אלה זכה באות לגיון הכבוד הגבוה ביותר של הצרפתי.



מאוחר יותר ייסד קשרים מיוחדים עם גרמניה, שתרמו לחיזוק ביטחון ישראל. בה בעת הניח את היסודות לתעשייה האווירית, התעשייה האלקטרונית, וחידש את התעשייה הצבאית והקים את רפא"ל. בן גוריון הטיל עליו לעמוד בראש הקמת הכורים הגרעיניים של ישראל, אחד בדימונה והאחר בנחל שורק.



בשנת 1956 עמד פרס, יחד עם הרמטכ"ל משה דיין, תחת הנהגתו של בן גוריון, במרכז הדיונים עם צרפת וההכנות למבצע קדש. בשנת 1959, לאחר שנבחר לראשונה לכנסת ישראל, נתמנה לסגנו של שר הביטחון דוד בן גוריון, ומילא תפקיד זה במשך שש שנים. בכהונתו במשרד הביטחון עמד שמעון פרס בראש חזית המחקר, הייצור והרכש של מדינת ישראל וביוזמתו הוקמו התעשייה האווירית, התעשייה האלקטרונית והגרעינית, והרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל).

בשנת 1965 פרש בן גוריון ממפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) והקים את "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י). בן גוריון ביקש מפרס ופרס נענה. הוא התפטר מתפקידו כסגן שר הביטחון של אשכול, ונבחר למזכיר הכללי של המפלגה החדשה. ב-1968 התאחדה רפ"י מחדש עם מפא"י ועם מפלגת "אחדות העבודה" והוקמה "מפלגת העבודה". פרס היה מיוזמי המהלך ובמשך למעלה משנה כיהן כסגן משותף של גולדה מאיר, כשזו הייתה מזכירת המפלגה המאוחדת.

• בשנת 1977, כתוצאה מהתפטרות פתע של ראש הממשלה ויו"ר המפלגה דאז יצחק רבין, נבחר פרס פה אחד להחליפו בראש רשימת המערך. הליכוד ניצח בבחירות לכנסת התשיעית, והמערך (רשימה משותפת למפלגת העבודה ומפ"ם) זכה רק ב-32 מושבים בכנסת. פרס כיהן כיו"ר מפלגת העבודה עד שנת 1992. תחת הנהגתו גדלה סיעת המערך בכנסת בתוך ארבע שנים (1981-1977) מ-32 מנדטים (בכנסת התשיעית) ל-47 מנדטים בכנסת העשירית, לעומת 48 מנדטים בהם זכה מנחם בגין שהיה אז ראש ממשלה.
  
• פרס שימש בתפקיד יו"ר המפלגה במשך 18 שנים, והוא חזר לכהן בו לאחר רצח יצחק רבין, בשנים 1997-1995, ונבחר שוב כיו"ר בשנים 2003-2005.
  
• בשנת 2005 נענה שמעון פרס להצעתו של ראש הממשלה אריאל שרון להצטרף אליו בייסודה של מפלגה חדשה. הרקע לכך הייתה פרישתו של שרון ממפלגת הליכוד והסכמתו לפיתרון של שלום עם הפלשתינאים על בסיס העיקרון של "שתי מדינות לשני העמים", שראשיתו בפינוי חד צדדי של רצועת עזה. פרס עזב את מפלגת העבודה, ביתו הפוליטי במשך עשרות שנים, וחבר לשרון בייסודה של המפלגה החדשה – "קדימה".

בהסכמה עם שרון הוא ניהל משא ומתן חשאי לשלום עם אבו-עלא. הם הגיעו להסכם על דעת שרון, אך שרון תבע פרק זמן ארוך לביצוע ההסכם, דבר שהפלשתינאים לא הסכימו לו.

שמעון פרס שימש כשר ב-12 ממשלות. תפקידיו הראשונים כשר היו – שר הקליטה ואחראי על הפיתוח הכלכלי בשטחים המוחזקים (1969). וכן שר התחבורה והדואר (שהפך לתקשורת) בממשלת גולדה (1970). בממשלת רבין הראשונה (1977-1974) כיהן כשר הביטחון. בתקופת כהונה זו הקדיש פרס את מירב מאמציו לשיקום צה"ל שנפגע קשות במלחמת יום הכיפורים.
הוא יזם את מבצע אנטבה ("מבצע יונתן"), שהתקבל על ידי ממשלת רבין וחילץ את הנוסעים החטופים הישראלים מאוגנדה.



בד בבד עם מאמציו לביצור בטחונה של המדינה שקד על מאמצי השלום.
הוא היה שותף לראש הממשלה רבין בהשגת הסכם הביניים עם מצרים, שהיווה תשתית להסכם השלום שנחתם בתקופת ממשלת בגין.
הוא יזם את הקמתה של "הגדר הטובה" בגבול עם לבנון. לאחר התפטרות יצחק רבין ב-1977 כיהן כראש הממשלה בפועל עד הבחירות לכנסת התשיעית.



בחירות 1984 הראו על שיוויון בין המערך לליכוד. הוקמה ממשלת אחדות ובראשה עמד שמעון פרס כראש הממשלה הראשון ב"ממשלת הרוטציה". תחת שרביטו יצא צה"ל מלבנון, פרט לרצועת ביטחון בדרום לבנון שהתבססה על כוחות לבנוניים מקומיים ("צבא דרום-לבנון").
כראש הממשלה הוביל פרס את "תוכנית הייצוב הכלכלית" שהצילה את הכלכלה הישראלית מהתמוטטות והורידה את האינפלציה הקשה ביותר שנסקה עד כדי 400% בשנה.



ב-1986, בעת שכיהן כממלא מקום ראש הממשלה ושר החוץ, ניהל פרס משא ומתן עם המלך חוסיין והגיע להסכם שלום מרחיק לכת שכלל שיתוף פעולה ישראלי-ירדני בניהול הגדה המערבית (הסכם לונדון). ההסכם סוכל עקב התנגדות ראש הממשלה יצחק שמיר.



בשנת 1992, עם הקמת ממשלת רבין השנייה, מונה פרס לשר החוץ.
ב-4 בנובמבר 1995 הוכתה מדינת ישראל בתדהמה- ראש הממשלה יצחק רבין נרצח ע"י מתנקש בעצרת השלום שבראשה עמדו רבין ופרס. לאחר הרצח המזעזע נבחר שמעון פרס לראש ממשלת ישראל.
הוא כיהן בתפקיד עד הבחירות הישירות לראשות הממשלה ולכנסת ה-14 בשנת 1996, בהן ניצח בנימין נתניהו בהפרש של פחות מאחוז אחד.



בתקופת כהונתו, ולפי הסכם אוסלו ב', הוא העביר לרשות הפלסטינית כ-360 כפרים ושש ערים ואיפשר קיום בחירות מוניציפאליות חופשיות בשטחים, כולל ירושלים.



בשנת 1999 התמנה פרס לשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלתו של אהוד ברק, ובשנת 2001 מונה לשר החוץ בממשלת אריאל שרון, עד צאתה של מפלגת העבודה מהממשלה (2002).



בשנת 2005 מונה פרס כמשנה לראש הממשלה שרון וסייע לו בביצוע תכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון. בתקופה זו התמקד פרס בקשרים הכלכליים עם הפלשתינאים והקים את המשרד לפיתוח הנגב והגליל.



לאחר ניצחון קדימה בבחירות לכנסת השבע-עשרה בשנת 2006 המשיך פרס בתפקידו כמשנה לראש הממשלה ולשר הממונה על פיתוח הנגב והגליל, בממשלת אהוד אולמרט.

במסגרת כהונתו של פרס כשר החוץ בממשלת רבין השנייה הוא ניהל, תוך שיתוף פעולה עם יצחק רבין, את תהליך השלום עם הפלסטינים. הוא הנחה את המשא ומתן החשאי באוסלו, שבסיומו נחתם ההסכם על ידי מנכ"ל משרד החוץ אורי סביר ונציג הרשות הפלשתינאית אבו עלא, בנוכחותו של שמעון פרס. חתימה זו, ומכתבי ההכרה ההדדית שהחליפו ביניהם רבין וערפאת, הובילו לחתימה על "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי" בטקס חגיגי שנערך בבית הלבן (13.9.1993) בהשתתפות יצחק רבין, יאסר ערפאת ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון, שם חתמו פרס ואבו מאזן על ההסכם. רבין, ערפאת ופרס זכו בפרס נובל לשלום לשנת 1994.   



פרס פיתח וקיים יחסים מיוחדים וסודיים עם המלך חוסיין במשך שנים רבות, שהובילו למו"מ בראשות רבין ולהסכם השלום עם ירדן שנחתם לבסוף ב-1994.
ביוני 1996 החל בהקמת "מרכז פרס לשלום" העוסק בייזום פרויקטים משותפים ובהפעלתם, עם שכנינו הפלסטינים, הירדנים והמצרים בנושאי כלכלה, תרבות, חינוך, ספורט, מחשבים, חקלאות, תקשורת ורפואה.



מיזם חשוב שהתבצע ע"י המרכז הוא טיפול בילדים פלשתינאים פצועים וחולים בבתי החולים בישראל. עד כה טופלו והבריאו במסגרת זו כ-8000 ילדים. המרכז מפעיל גם תכנית להכשרת מאות רופאים פלשתינאים בהתמחויות מיוחדות בבתי חולים בישראל.

פרס ידוע כאיש ספר ומקיים קשרים הדוקים עם סופרים ואנשי רוח בארץ ובעולם. פרס חיבר מספר ספרים:

• השלב הבא (הוצאת עם הספר, 1965)
• קלע דוד (הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1970)
• כעת מחר (בהשתתפות חגי אשד, הוצאת כתר, 1978)
• לך עם האנשים (הוצאת עידנים, 1979)
• יומן אנטבה (הוצאת עידנים, 1991)
• "המזרח התיכון החדש", בשיתוף עם אריה נאור (הוצאת סטימצקי, 1993) שתורגם למעלה משלושים שפות.
• יומן קריאה, מכתבים לסופרים (הוצאת ידיעות אחרונות, 1994)
• Battling For Peace, עם דיויד לנדאו (ארצות הברית, 1995)
• בראשית חדשה (הוצאת זמורה ביתן, 1998)
• עם הרצל לארץ חדשה (הוצאת זמורה ביתן, 1999)
• עת למלחמה ועת לשלום (עם Robert Laffont, צרפת, 2004)
• המלחמה הייתה ארוכה והשלום היה קשה (יחד עם בוטרוס בוטרוס גאלי, מזכ"ל האו"ם לשעבר ו-Andre Versaille)
• שני ספרים נוספים נמצאים בדפוס.

בנוסף לאלה פרסם שמעון פרס מאות מאמרים בעיתונים וכתבי עת בארץ ובעולם.

ב-15 ביולי 2007 הושבע שמעון פרס כנשיאהּ התשיעי של מדינת ישראל. ממשכן נשיאי ישראל הוא ממשיך ביתר שאת בעבודתו ארוכת השנים כאיש מוביל, כבעל חזון וכמדינאי. 

• במסגרת אירועי שנת ה-60 למדינת ישראל, יזם הנשיא פרס ואירח את "ועידת נשיא ישראל 2008" (מאי 2008). למעלה מ-5,000 אורחים מ-50 מדינות השתתפו בוועידה ובהם נשיאי מדינות וראשי ממשלות, חברי פרלמנט, זוכי פרס נובל, סופרים, מדענים, יזמים ואנשי עסקים. הוועידה התקיימה בשנית (אוקטובר 2009) עם נושאים ומשתתפים חדשים. הנשיא פרס נהנה מאהדה בינלאומית ופנים ארצית, והוא מקדם בתפקידו כנשיא את האינטרסים של מדינת ישראל מבית ומחוץ.  
  
  
• התמקדות בפיתוח הטכנולוגיה הגבוהה בישראל, ובמיוחד הננו-טכנולוגיה, ועידוד חוקרים ומדענים ישראלים צעירים ונוער שוחר מדע. למטרה זו נאספו תרומות רבות לאוניברסיטאות ומכוני מחקר.
  
  
• תמיכה בהגנת הסביבה, שימוש באנרגיות חלופיות ושמירת נכסי הטבע. הוא נשא את הנאום הישראלי המרכזי בועידת קופנהגן והתחייב בשם ממשלת ישראל על ריסון השימוש בחומרים מזהמים.
  
  
• ייזום "האקדמיה הצה"לית", שנועדה להפוך את צה"ל לאוניברסיטה בנוסף להיותו כוח צבאי, תכנית שמטרתה לאפשר לחיילי צה"ל השכלה אקדמית במסגרת שירותם הצבאי.
  
  
• כנשיא הוא ממשיך בקיום מסורת חוג התנ"ך והוא הוסיף חוג לספרות וחוג למנהיגים צעירים. וזה בנוסף למפגשים אינטלקטואלים המתקיימים בצורה רציפה בבית הנשיא.
  
  
• בסיורים שבועיים ברחבי המדינה מקיים הנשיא פרס קשר ישיר עם כל מגזרי החברה הישראלית. הוא שוקד על קידום השוויון האזרחי לאוכלוסיות המיעוטים, על צמצום הפערים החברתיים ועל העדפה מתקנת לאוכלוסיות חלשות וחריגות. כמו כן מתמקד פרס בהדגשת ערך החינוך כמכשיר להעצמה אישית ולמיצוי המשאב האנושי במדינת ישראל.
  
  
• הנשיא פרס מקיים קשר הדוק עם הקהילות היהודיות בתפוצות ומטפח את זיקתן לישראל. פרס נחשב למדינאי בכיר בעל שם עולמי. בהופעותיו הציבוריות ובביקוריו בחו"ל הוא מפנה את הזרקור אל הישגיה הגדולים ואל פניה היפים של מדינת ישראל וכמיהת עמה לשלום.
  
  
• פרס זיהה את הצעתו של שי אגסי לייצר מכונית חשמלית. המיזם יצא לפועל תוך שנה. עתה מתמקד הנשיא בניסיון לקדם את מרכז המוח בישראל, על בסיס מחקר שנערך ע"י  קבוצת מדענים וחברת מקינזי הוא עיבד תוכנית פעולה שמתחילה ללבוש עור וגידים.