משפחת רבין היקרה,
סגן יושב-ראש הכנסת ראלב מג'אדלה,
הנשיא החמישי יצחק נבון,
סגן ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק,
סגן ראש הממשלה ושר הפנים אלי ישי,
שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן,
השר להגנת העורף מתן וילנאי,
מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס,
נגיד בנק ישראל סטנלי פישר,
זקן הסגל הדיפלומטי הנרי אטונדי אסומבה,
ידידים ואורחים נכבדים,
חברים,
יצחק,
בבתי ישראל, נדלקים הערב נרות נשמה וזיכרון במלאת 16 שנים להירצחך.
אני עומד כאן, יחד עם בני משפחתך, עם חברים לדרכך, ועם בני נוער שדמותך היא אור לדרכם.
אנו חשים כאילו זה אירע אתמול. הערב ההוא לא סר ממני. העצרת מלאת החיות והתקווה. הצעירים שקפצו לבריכת המים והריעו "כל הכבוד, יצחק". ואיך שרנו בהתלהבות "תנו לשמש לעלות, לבוקר להאיר".
פתאום שלושה כדורי בן בליעל. והקברניט נפל שדוד. הבוקר בא. ולא האיר. פתילי נרות נרגשים הבהבו בכאב מכל עבר.
נפרדנו ממך ולא ידענו שזו פרידה בלתי אפשרית.
כשקוראים את שיר הקברניט אנו חשים צמרמורת:
"הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה,
אל הנמל שְבֵעת-קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל, כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל.
אבוי ליבי. ליבי. ליבי. הו כתם דם שותת,
באשר רב - החובל שלי צונח קר ומת.."
צנחת, שְבָע-קרבות ועטור-ניצחונות מול המון אדם מתפלל. הרוצח הנתעב ביזה את עשרת הדיברות. נפלת שדוד ודמותך תאיר בדפי התפארת של דברי הימים של עמנו. כי היית: רב חובל בים סוער.
מנהיג חסר מנוחה, הנע בין שלטי אזהרה מסביב. ואינו אומר נואש. קפטן החותר אל הארץ היעודה. העם שאיתך השליך את יהבו עלייך. וראה שמפרשי ספינתך גוברים על זעפי הים. לא התיימרת. היית ביישן ומשוכנע. מופנם ונחוש. מעמיק לעבר אדמת המציאות. ומגביה לראות את האופק הרחוק. ונקראת להכריע.
רצית להיות מהנדס מים. כי האדמה קבועה והמים קובעים מידת פריונה. במקום זה נקראת למשימה אחרת.
התגייסת לפלמ"ח ואישיותך המיוחדת עשתה אותך למח"ט הצעיר ביותר בפלמ"ח. בקרבות הקסטל הקשים, התגלית כמפקד. וכישוריך הובילו אותך להיות רמטכ"ל, שפיקד על הגדולה והמשמעותית ביותר במלחמות ישראל - מלחמת ששת הימים. ממפקד צעיר למצביא סמכותי. ממצביא למדינאי, כי גם במרום תפקידך הצבאי - לבך כָמֶה להפוך ניצחון לשלום. זרעת בדמעה גרעיני שלום. וקצרת בתקווה יבול ראשון - הסדר עם הפלסטינים ומיד יבול נוסף - שלום עם ירדן.
כראש ממשלה עמדת כמנהיג נעוץ בראש הזרוע המבצעת מלאת הסתירות: לבנות את המדינה, לחזק ביטחונה, להובילה לשלום, וכל זאת בעזרת קואליציה עתירת זרמים, קרקעיים ותת קרקעיים.
את הניסיון ההיסטורי של הנחת יסוד לשלום עם הפלסטינים, עשית לאחר שהממשלה שקדמה לך עברה תקופה קשה של פיגועים קשים מאוד בארץ ובעולם.
מאוטובוס הדמים, בתקופה שקדמה לך, בכביש החוף בליבה של ישראל, שגבה עשרות קורבנות, עד שהממשלה דאז נאלצה להטיל עוצר על שכונת רמת אביב, ועד "ליל הקלשונים" בצפון העקוב מדם, בקרית שמונה.
ידעת כי דרך השלום היא דרך קשה. חתחתיה חותרים את מסלוליה.
היית ממלכתי ללא פשרה. ובלבך מורשת אם, אמונה על ערכי תנועת העבודה. להחיות את מולדתנו, מבלי להיגרר לשלטון על עם אחר. תנועה שהקדימה את הינף החרמש לאיבחת החרב. העדיפה פשרה טריטוריאלית על פשרה מוסרית. תנועה ששאפה להיות עם עובד. וידעה ליצור עם לוחם. שותפות בשדה, ורעות בקרב.
תנועה שלא ששה לקרב, אבל גם לא נבהלה מעוצמת האויב. ישראל, תחת הנהגתך, ידעה להיות מגן חזק וספק נאמן של תקווה לשלום. ידענו שערפאת אינו סאדאת. אבל לאחר שהסכם לונדון טורפד ירדן יצאה מהתמונה הפלסטינית. ישראל הייתה זקוקה לאלטרנטיבה. הפרטנר היחיד שנותר, היה הפרטנר הפלסטיני.
מתוך הפלגים הפלסטינים בחרנו בפלג הפחות קיצוני, אש"ף. דחינו את חמאס שהייתה כבר אז כפי שהיא כיום - תנועה דתית. שוללת משא ומתן, מתנכרת לישראל, סרבנית לשלום ואחוזת טרור.
ידעתי, יצחק, כי הייתה זו אולי הברירה הקשה בחייך. כי גם עם אש"ף לא הכל בטוח, אבל בחרת. לא בלב קל. הייתה זו הכרעה קשה אבל בעלת מימד היסטורי. כי הסכם אוסלו הניח את היסוד לפתרון שתי מדינות לשני עמים, הוא התאפשר כאשר לראשונה, פעם יחידה בהיסטוריה, המנהיג הפלסטיני פרש מגבולות 47' לגבולות 67'. היה בכך ויתור פלסטיני על 22% מהשטח שהאו"ם הועיד לצד הפלסטיני. ההסכם הביא להקמת רשות פלסטינית שנטלה על עצמה את האחריות לחינוך, לבריאות, לכלכלה, לרווחה, לתשתיות בשטחים, והסירה נטל כלכלי כבד מכתפיה של ישראל.
זה נכון אז ונכון היום ליחסי שני העמים.
תקציב המדינה השתחרר כתוצאה מכך, מהוצאה של מיליארדי דולרים בשנה. חסכון שהופנה לשינוי יסודי בסדר העדיפויות הלאומי שלנו. אש"ף נעזר בתרומות מבחוץ. הוא הכיר פומבית במדינת ישראל, התחייב בינלאומית לפרוש מהטרור.
ונכנס למשא ומתן לשלום עמנו. לא הכל קוים. אבל גם מה שקוים יצר מערכת יחסים חדשה בין ישראל והפסלטינים. ראשית מערכת יחסים חדשה באיזור, ובעולם כולו. הסכמי אוסלו הביאו לפתיחת שווקים חדשים לישראל, להשקעות בינלאומיות ולסיום החרם הערבי נגדנו. הוא איפשר את הסכם השלום עם ירדן והביא לפתיחת נציגויות ישראליות במספר מדינות ערביות כגון קטאר, מרוקו, עומאן מאוריטניה.
יצחק,
זיהית סיכונים וגם סיכויים. "השלום יוצר ביטחון"- אמרת.
רבים מאלה ששללו את אוסלו וביקרו אותך קשות הגיעו, מאוחר יותר, למסקנה שלך.
רוב בעם ורוב בכנסת תומך בדרכך המובילה לפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
יצחק,
לעולם לא נשכח הליכתך בשדרות השנאה וההסתה, בנוף של כרזות אלימות ומסיתות.
לא נבהלת. לא נסוגות. לא הפסקת לצעוד.
אין זה סוד שבינינו היו גם חילוקי דעות. שגרמו לך וגם לי, לא מעט עגמת נפש. ביסוד התקיימה בינינו ראייה משותפת ואמיתית שהניבה תוצאות מרחיקות לכת וגרמה לקורת רוח.
דרכך יצחק, דרך הביטחון והשלום – מוארת היום על ידי מיליוני נרות שלאורם נמשיך לצעוד. אנו מתכנסים כאן הערב לא כדי לזכור ולומר כי המערכה לא תמה. לא די לזכור, צריך להוסיף ולפעול. כדי שהעשייה הענקית שהתחלת בה, יהיה לה המשך ועוד רבה הדרך.
יהי זכרך ברוך.
