נשיא המדינה בפתיחת מושב החורף של הכנסת: 

אדוני יושב הראש והגברת ריבלין,
ראש הממשלה והגברת נתניהו,
יושבת ראש האופוזיציה,
כנסת נכבדה,

אני מבקש לשגר את תנחומיי הכנים, גם בשמכם, למשפחת משה עמי מאשקלון, על האסון הנורא, ובפעם השנייה, שפקד אותם.
יהי זכרו ברוך.

אני מבקש לשגר גם איחולי החלמה מהירה לפצועים.
כנשיא המדינה אני חש הערכה רבה לתושבי העורף בדרום, אשר שהו בימים האחרונים במרחבים המוגנים בשקט ובאיפוק, ואפשרו לצבא ולמקבלי ההחלטות לבצע את משימותיהם. חמאס נטל בכוח את השלטון בעזה. והאחריות הישירה מוטלת עליו.  הכתובת על הקיר והם יישאו בתוצאות מעשיהם ומחדליהם. לחמאס אין עתיד. לחמאס אין תקווה.
רק בטחון יבטיח שלום.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה,
זכות היא לי לפתוח את מושב החורף של הכנסת ה-18, ולברך את יושב ראש הכנסת על עמידתו הנאמנה על משמר הדמוקרטיה. כיבוד ערכי היסוד הדמוקרטיים בחקיקה מגן על החברה הישראלית, על מגוון מגזריה.
מברך אני את כולכם. אתם נכנסים לתקופה רבת משמעות.  ברוך שובכם לירושלים. תִשרה הברכה על דבריכם ומעשיכם, כשטובת המדינה ויושביה לנגד עינכם. אלפי שנות היסטוריה, אזרחי ישראל ויהודי התפוצות, צופים בכם ועוקבים אחרי פעילותכם והכרעותיכם. כולי תקווה שישפטו את מעשיכם בצדק ובחן. בחסד ובהזדהות. מאז קמנו והיינו לעם, "כל ישראל ערבים זה לזה" היה ללחם חוקינו. ולסמלנו בקרב אומות העולם. ומאז, וחרף חילוקי דעות קוטביים, בבוא המבחן - אנו עם אחד.דורות של חיילי צה"ל התחנכו על ערך זה. ומסרו נפשם למענו.

גלעד שליט חזר הביתה, והארץ נשמה לרווחה. העם התלכד בהתרגשות, ונפש הילדים ולב ההורים, התעלו למראה הבן שנפדה משיביו. הממשלה וראשה, זכו בהוקרת האומה. ובצדק. משפחות השכול שילמו מחיר כואב. פעמיים. הן פגשו בכאב את יציאתם מהכלא של רוצחי יקיריהן. יקירי העם כולו. מילים – אין בכוחן להקהות כאב וסבל כזה. העם מאמץ ללבו משפחות אלה באהבה, מול תמונה מרעידה, מוכרת בתולדות עמנו, כאשר דמעות השכול נמהלות בדמעות השמחה.

חברי הכנסת,
רוחות עזות נושבות בעולם, ומנשבות באזורינו.  הרוח הסוערת של "האביב הערבי".  ישראל עברה קיץ חברתי שבו מאות אלפי צעירים בחרו להרחיב מעבר לבעיות המשק והביטחון הקשות, ולהיאבק בעוולות חברתיות המכרסמות בתוכנו כבר שנות דור.  "הצדק החברתי" אינו רק עניין של הפגנה. הוא מקפל בתוכו תביעה חוזרת שהצדק ינחה שינוי בסדרי עדיפויות לאומיים: בחינוך, בבריאות, בדיור ובגידול ילדים. שתהא חלוקה צודקת יותר של הכסף הקיים. שייווצרו מקומות עבודה נוספים להגדלת ההכנסות. שמעגל העבודה יכלול את כל המגזרים.  האבטלה בישראל ירדה ל-5.5 אחוז, שיעור האבטלה הנמוך ביותר מזה 30 שנה. זהו הישג שהרבה עמים היו מתכבדים בו. והוא מראה גם שהמשק פתוח לקלוט עוד עובדים. ארצנו קטנה ועל כן כל אדם צריך לעבוד בה. להיות שותף למאמץ הכללי להגדיל יכולתה.  התורה מצווה שעלינו לכבד את מנוחת השבת. ואת העבודה בימי החול.
אני יודע שהרבה חרדים יצאו לעבוד מרצונם. סטודנטיות וסטודנטים חרדים נקלטו בעבודה, ורבים נמצאים בשלבי הכשרה באקדמיה. אני קורא לאנשי המגזר החרדי להרחיב השתתפותכם במערכת העבודה.אני פונה לכל המעסיקים בישראל, פיתחו שעריכם לחרדים, נהגו בכבוד במינהגיהם ובצורכיהם.
הרי אנו רוצים להיות עם אחד. ואם לא נדע לכבד את המִגוונים החברתיים כולם – נישאר מנוכרים איש לרעהו. החברה תפסיד אחדות והמדינה תפסיד כישרונות. יש לעבוד ולהשקיע יותר בענפי המדע והטכנולוגיה. כי מה שחסר באדמה, מצוי באדם היוצר.
התנהלות המחאה ואהדת הציבור, היוו מפגן דמוקרטי מכובד. ללא אלימות. תוך קשב הדדי ובתקווה לשינוי ממשי.הממשלה אימצה את דו"ח טרכטנברג. דו"ח מכובד לכל הדעות, גם לדעת אלה שאינם שלמים איתו.
עתה הוא מונח על שולחנכם.
אסור שהתובנות והמסקנות יישארו רק על הנייר. כי גורלו ייקבע על פי תוצאותיו.

חברי הכנסת,
הצדק החברתי נועד לכל מגזרי החיים. דתיים כחילוניים. יהודים כערבים.

על פי המורשת, על פי מגילת העצמאות, ישראל מחויבת לשוויון מלא לכלל אזרחיה.  אין היתר לקיפוח או הפלייה. אבל קיימת תחושת קיפוח בלב רבים מאזרחינו הערבים. תחושת הקיפוח נובעת לדעתי גם מהבדלי ההכנסה שבין היישובים הערבים לבין היישובים היהודים. הקמת פארקים של היי-טק ביישובים הערבים, וכניסת עובדים למעגלי ההיי-טק הקיימים, יעלו את ההכנסות. יתרמו למשק. יפחיתו את תחושת הקיפוח.
התחלנו לעשות זאת וצריך למנף עשייה זו. לאחרונה פורסם דו"ח היישום לדו"ח גולדברג בנושא הבדויים. מבחנו של הדו"ח יהיה שוב בביצועו הקרוב, ולא באחרית הימים. אני מחזק את ידי מערכת החינוך שעושה מאמצים לתקן הזנחות בתחום החינוך במגזר הערבי. ישראל משכילה יותר תהא ישראל מאוחדת יותר. צודקת יותר.

חברי הכנסת,
על כל שנה ב-63 שנות קיומה של מדינת ישראל נהגנו לומר שהיא "גורלית", שהיא "מכרעת", שהיא "היסטורית".  במבט לאחור, אכן צדקנו. היו אלה באמת שנים גורליות.  דילגנו בין השנים והתמודדנו עם קשיים גדולים כשאנו בונים מדינה. יוצרים עם. לשון, אומה. למרות העימותים ומול האיומים.

חברי הכנסת,
אני חש שהפעם אנו נכנסים למבחן היסטורי חסר תקדים. שהשנה הבאה תהא שנה גורלית. בהיקף רחב יותר. היקף אזורי, שלא ידענו כמוהו.
שנת תשע"ב פוגשת אותנו בצומת עמוסה מאוד.
התהליכים העוברים על אזורינו גדולים ומחייבים אותנו למתוח את מפרשי הספינה שלנו כדי לתפוס רוחות נושבות לטובתנו ולהיזהר מסחף הרוחות  הנגדיות.
סביבנו בוערת אש.
היא מאכלת שליטים. היא מערערת תבניות שלטון נפוצות, שאפיינו אותן: עריצות, רודנות ודורסנות. הן העמיקו עוני וכלאו חירות.  הכול הותר כדי להישרד בשלטונם.  לנגד עינינו, בימים אלה, נהרס והולך עולם ישן. פני העולם החדש עדיין לוטות בערפל.  את יציבותם של שליטי ומשטרי העבר כבר ערער "האביב הערבי",  עוד בטרם שנקבע מה יעלה בגורלו הוא. ההתעוררות האביבית רק החלה וכבר נתקלה בחמת זעם. אפילו בירי באש חיה.  הבחירות אינן ערובה שהאביב ינצח, ושתיבנה חברה חדשה. צודקת יותר. דורסנית פחות ושעריה פתוחים לשלום.
תקוותינו היא כתקוות הצעירים במזרח התיכון, שהם למעלה מ-120 מיליון, בגילאי 19-26, בדבר עתיד שייטיב עם עמי האזור. שיזכו בבחירות חופשיות ובחירות כל ימות השנה.

אין ספק שטובת האזור כולו, כולל ישראל, היא שהערכות חדשה תגיע. שיקום מזרח תיכון שיהיה בו מזון לאכול. וחירות לנשום.  המאבק באיבו ואין לשפטו לפי מערכה ראשונה או לפי מערכה אחת. ישנן מדינות ערביות השואפות להגמוניה על כל האיזור. וישנן  אחרות שפניהן לשלום, שהיום פניו חיוורים.  עלינו להיות מוכנים לפגוש הקצנה דתית ועלינו להיות נכונים לשלום.אין מקום להפתעות.  כבר פעמיים הופתענו וטעינו. ביום הכיפורים ב-73, הופתענו לרעה.
בביקור סאדאת בירושלים הופתענו לטובה.
כאשר סאדאת התמנה במקום נאצר מיעטנו בדמותו. לא עמדנו על סגולותיו כמנהיג, ובוודאי שלא כמנהיג יוצא דופן.  המזרח התיכון הוא עתיק יומין. אבל אינו חסין לשינויים.
הוא משתנה גם עתה לנגד עינינו. הגילאים הצעירים משכילים יותר, פתוחים ומודרניים יותר. לרשותם אמצעי ראייה מעבר לאופק. ואמצעי תקשורת חוצה גבולות ומסוגלת לגבור על צנזורה. ביכולתם להזעיק עולם ומלואו. משנפקחו עיניהם הם זועזעו מהדיכוי והעוני בביתם לעומת חירות וצמיחה בארצות אחרות.
ההתעוררות לא החלה הפעם בשריפת דגלי ישראל. המחאה כוונה למנהיגיהם הם. ופחות למנהיגי ארצות אחרות.
זו הייתה התעוררות חברתית. ולא התלהמות דתית. אבל ספק אם ישיגו מבוקשם בזינוק אחד.
ייתכן ובסיבוב הראשון יזכו דווקא האחים המוסלמים ודומיהם.
אלא שניצחון בבחירות של תנועה חסרת מענה לבעיות אמיתיות, לא יהווה ניצחון סופי. הרעב יכריע אותו.  ואם העוני והדיכוי ימשכו, הצעירים לא יוכלו להירגע. האחים המוסלמים יחדשו שוב את ההסתה נגד ישראל כי היא דרושה  להם ככיסוי להיעדר תוכנית להצלת אומתם. היא דרושה להם כהצדקה להישרדותם בשלטון.
עלינו לפעול כדי לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים ולהגיע לקץ הסכסוך. אז תוסר העילה להסתה ולהקצנה של הקנאים והקיצונים. בפתחו של משא ומתן נשמעים תרועות ואיומים. הם יצטרכו לפנות את מקומם, למשא ומתן רציני. מאופק, דיסקרטי, כדי לחפש מכנה משותף.
כולנו מבינים שבבוא היום נצטרך לקבוע גבולות מדיניים וביטחוניים למדינה, ולא להשאירה מוקפת סימני שאלה. גבולות שיענו על צורכי הבטחון של ישראל ויאפשרו את יישום פתרון שתי מדינות לשני עמים, כלומר בטחון לישראל ועצמאות לפלסטינים, לפי נאום ראש הממשלה בבר אילן.לא הכל תלוי בנו. אך גם מה שתלוי בנו הוא הרבה. הרבה מאוד.   שלום מתחיל מספקות. מנהלים אותו אנשים קיימים, גם אם הם אינם מושלמים.
כיום לצערנו, הרבה תריסים ערביים הוגפו בפנינו. ואם התריס הפלסטיני, ייסָגר אף הוא, ספק אם יהיה עם מי לדבר, או על מה לדבר.
הרשות הפלסטינית שנשיאה  אבו מאזן וראש ממשלתה פאייד, שלא בכל מסכימה איתנו, שוללת אלימות ושוחרת להסדר עם ישראל.

ואילו החמאס, הוא כליל השלילה. הוא מחויב לטרור והוא שולל שלום. כמוהו כחיזבאללה. כאיראן. הוא אוגר נשק ויוצר איום. הזמן אוזל ואינני מאמין שמישהו זולתנו, יעשה מלאכתנו במקומנו.
עם זקוק לשעון. כאשר המחוג הגדול, מחוג הרגעים, עוסק בבעיות היומיום והמחוג הקובע יותר, מחוג השעות מסמן את החזון.  חזונה של ישראל מקורו בחזון נביאיה. נביאי החברה ונביאי השלום. ישראל החדשה, צריכה להיות עתיקה כמורשתה, וחדשנית כעתידה. בהיסטוריה אין מהלכים לאחור ועל ישראל לנוע בקרונות העתיד. הכנסת מסוגלת וצריכה להיות המנוע במסע זה. פניה צריכות להיות מופנות לעתיד ולהסתכל בו בגֹבה העיניים.
חברי הכנסת,
אתם מייצגים את העם ומעצבים את עתידו. העם נושא עיניו אליכם. כשסוער, אמר בן גוריון, אני שקט.
סערות נפגוש בשקט. חזון נפגוש באמונה.
זו שעת אמונה. זו שעת חזון.

היו ברוכים.