נאום הנשיא בפני הקהילה היהודית באיטליה
 יום רביעי  ‏05 ספטמבר 2007

נשיא מחוז לאציו, פיירו מראצו, נשיא איחוד הקהילות היהודיות, עו"ד רנצו גטנייה, נשיא קהילת יהודי רומא, לאונה פסרמן, הרב הראשי של יהודי איטליה, ריקארדו שמואל די-סניי, מכובדי קהילות יהודי איטליה, צעירי הקהילה- דור המחר, כבוד השגריר וצוותו ברומא:
לכבוד הוא לי לעמוד בפניכם- אחת הקהילות העתיקות ביותר באירופה- הערב, מעט לפני ראש השנה היהודי, ולברככם בשנה מלאת שלום, אחווה, אושר וביטחון לכל יהודי באשר הוא.
ברצוני לפתוח את דבריי בפניה אליכם להצטרף אלי, אל אזרחי מדינת ישראל ואל כל העולם היהודי, בתפילה לשלומם של חיילינו החטופים, שאת החגים הללו לא יחגגו עם משפחותיהם ויקיריהם. כדברי הנביא ישעיהו, "ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון, נסו יגון ואנחה (ישעיהו, פרק נ"א , פס' י"א)".
ברצוני אף להודות, באופן אישי, לנשיא מחוז לאציו, מר פיירו מראצו, על פועלו ותרומתו לקהילה היהודית ולהידוק הזיקה והמודעות של רבים במחוזו, ובכלל זה של בני הנוער, לישראל. הנני מברך על פרויקט לזיכרון השואה, שמקדם מר מראצו, במסגרתו מבקרים בישראל מאות תלמידים ומורים מכל רחבי המחוז, במטרה ללמוד אודות השואה, ובתוך כך גם להתוודע לאזורים שונים בישראל ובכלל זה גם בנגב. במהלך כהונתו בתפקידו הנוכחי, השתתף מר מראצו בכל פעילויות ואירועי הקהילה היהודית ברומא, ופעל לעידוד הסכמים ומסגרות רבות לשיתוף פעולה כלכלי ומחקרי עם ישראל.
על כל זאת, ועוד - אני מבקש לברך ולהודות למר מראצו.
העולם בכלל, וזה היהודי כחלק בלתי-נפרד ממנו, עובר כעת תמורות רבות ואתגרים אינספור. בכלל זה, נאלצים אנו להתמודד עם הטרור ומסע השנאה בקרב שוללי השלום. כך, אף מוצאים אנו את עצמנו כעדים לשימוש ציני בדתות והכתות השונות במטרה לקדם את האלימות, במקום את האחדות והרעות, היזמות והחדשנות. בעוד שעד לאחרונה נאבקנו על הפרדת הדת מהמדינה, הרי שכיום עלינו להפריד את הזיקה שנוצרת בין דתות שונות לבין הטרור.
המרוץ האיראני אחר נשק להשמדה המונית והחתירה המתמשכת של השלטון האיראני הנוכחי כנגד העולם כולו, ובתוך כך, כנגד מדינת ישראל ויעדים יהודיים ברחבי העולם, הנו בבחינת דוגמא לאופן בו גורל העם היהודי, גורלה של מדינת ישראל וזו של הזירה הבינ"ל בכלל, שזורים זה בזו.
עתיד העם היהודי הנו קשור אינהרנטית בישראל חזקה, היכולה לתרום לפתרון בעיות גלובאליות ולרפואת תחלואיה של הזירה הבינלאומית' ואילו גורל העולם כולו יושפע מהמשכיותו ומשגשוגו של העם היהודי, שכן הוא טומן בחובו הוגי-דעות ומדענים, רופאים ואנשי חכמה ודעת.
אזרחי העולם נאלצים להתמודד עם סוגיית התחממות כדור הארץ והשלכותיה על איכות חיינו כבני אדם ואיכות חייהם של אינספור בעלי חיים על פני הגלובוס. העוני והאין-אונות של בני אדם רבים כל-כך בעולמנו, ובעיקר במדינות העולם המתפתח, הנו אתגר לאנושות כולה ובתוך כך גם עבור העולם היהודי. ישראל - קטנה בשטח, אך עשירה ביכולת מדעית- מתעתדת לשמש כדגם להתמודדות עם בעיות אלו.
יהודי איטליה איבדו כרבע ממספרם במהלך מלחמת העולם השנייה, בגין פועלם של הנאצים ובני משמרות הפאשיזם... לא דיי בכך שיהדות איטליה, בדומה ליהדות אירופה בכלל, סבלה וממשיכה לחוש – מעת לעת – את זרועותיה האכזריות של האנטישמיות, דוגמת הנער Stefano Tache, שנירצח בפיגוע טרור בחצר בית-הכנסת לפני כ-25 שנה... אלא שיהדות איטליה הנה מיקרוקוסמוס, לצד העולם היהודי בכללותו, לבעיות והאתגרים העומדים כיום בפני כלל אזרחי הגלובוס.
מי שתיאר, בין היתר, את קשיי החיפוש אחר האמת בנתיבים הנפתלים של זיכרון ומצפון מוסרי, ואת האופן שבו ניתן להתמודד עם אתגרים העומדים בפני האדם, היה הוגה הדעות האיטלקי הנודע, ג'ורג'ו באסאני. חרף מאסרו בפרארה ב-1944, על רקע פעילותו במחתרת האנטי-פאשיסטית, הוא האמין בצורך האופרטיבי לעסוק במפעל החיים. זאת, תוך כתיבת ספרות יפה ועידוד הדור הצעיר בכל הקשור בספרות וביצירה.
פרימו לוי, כימאי וסופר דגול, יהודי איטלקי, ניצול שואה, תיאר את החדשנות והמדע כמקורות התקווה אף ברגעי השפל החשוכים ביותר בתולדות בני האדם. לדבריו, "ייתכן שהמידע שנצבר, בקרב מעטים, בתחום המדע, יגרום לתקופה זו שלא להיחשב כשיבתה של הברבריות האנושית".
לפיכך, אני קורא היום לאחדות העם היהודי בכללותו, לשותפות ולברית עשייה בתחום היהודי ובתחומים האוניברסאליים. אני קורא לעידוד הדור הצעיר ליזמות ולחדשנות, להמשך תרומת העולם היהודי בתפוצות ובישראל – לתחום הספרות, האומנות, המדע והטכנולוגיה. אני קורא להמצאות ולחידושים, אשר יהיה בהם כדי לתת אור לעולם כולו.
בישן צריכים אנו להתעמק, אך לחדש עלינו להתרומם.
עלינו, מדינת ישראל ויהדות התפוצות, לכבד את מורשת אבותינו ואת החכמה הגלומה ביהדות לדורותיה, אך לצד זאת, עלינו לשאת פנינו לעתיד, להעניק לילדנו את הזכות והחבות ליזום, להמציא, להאיר ולרפא. זאת, תוך חתירה אמיתית לאחדות בעולם היהודי, חרף העובדה, לפיה "דרך האיחוד קשה יותר מדרך הפירוד" - דברי ברל כצנלסון.
רבותי, אני מבקש לברככם על מאמציכם לשמר ולחזק את הקהילה, את החינוך היהודי ואת המורשת, את זיקת בני הנוער למדינת ישראל ואת החבות ושותפות הגורל שהינכם חשים עמנו, אזרחי מדינת ישראל. זאת, חרף הקשיים המתגלעים מעת לעת בדרכנו המשותפת.
אני זוכר שבכנס האחרון של הקונגרס היהודי באיטליה שהתקיים ב-2006, הוחלט על הקמת משרד מיוחד לענייני צעירים, במטרה להתמודד עם נושא הירידה במספרם. אין לי ספק, כי ניתן ליצור הזדמנויות אין ספור להפגיש בין בני נוער יהודים מאיטליה לבין בני נוער ישראלים, במסגרות שונות, התורמות למדע, ספרות, תרבות ועוד, על מנת לחזק את הזיקה.
כמו כן, ברצוני לשבח את פועלה של הקהילה היהודית באיטליה שהנה מקיימת, בתחילת חודש ספטמבר מדי שנה, את יום התרבות העברית. גם כאן, ניתן לבחון מחדש את הדרכים האפשריות לשדרוג שיתוף הפעולה וחיזוק הזיקה בין אזרחי מדינת ישראל לבין אזרחיה היהודיים של יבשת אירופה, ובתוכה כמובן גם איטליה. זאת, במטרה לקדם סוגיות הנוגעות בתרבות בכלל ואלה הקשורות בתרבות העברית בפרט.
גבירותיי ורבותיי, שותפות גורלם של העם היהודי בתפוצות ואזרחי מדינת ישראל חזקה היום מתמיד, וכך גם הצורך בעשייה משותפת, לנוכח האתגרים הרבים העומדים בפנינו ובפני העולם כולו, שכן "לא המדרש עיקר, אלא המעשה" (שם, א, יז).