על באבי יאר אין יד ואין מצבת.
ערוץ תלול - כדמות גולל על קבר.
אני אחוז אימה.
היום זקנתי כמו
לו אני העם היהודי עצמו.
כך, במילים חדות כער, מתאר יבגני יבטושנקו, המשורר הרוסי, איך כאן, בגיא המיוער הזה, קופד פתיל חייה של יהדות קייב בירת אוקראינה. כאן, בבאבי-יאר, נקברה קהילה יהודית עתיקה שהתקיימה באוקראינה למן ימי הכוזרים במאה התשיעית ועד חורף 1941.
לעד נזכור.
בערב יום הכיפורים תש"ב וביום הכיפורים עצמו, נרצחו כאן במקום הזה 33,771 יהודים, ובימים ובשבועות שלאחר מכן, בשלהי הסתיו ובחורף 1941, עלה הכורת על כוד עשרות אלפי יהודים במקום הארור הזה. מקום זה הפך לסמל עבור האנושות כולה, הממחיש את רגע ההידרדרות הנורא מכל.
באבי-יאר הפך לסמל ולנקודת ציון בתולדות השואה. כאן, במקום הזה, כמו גם בדרוביצקי-יאר סמוך לחרקוב, בפונאר סמוך לוילנה, ברומבלה סמוך לריגה ובגאיות הריגה רבים אחרים בכל רחבי ברית המועצות לשעבר החלה השואה כתהליך שטני של רצח המוני מתוכנן ושיטתי.
גבירותיי ורבותי, את כאב עמי באתי לכאוב, ולשמוע מתוך הדממה הפסטורלית של באבי-יאר את קול דמי אחי הצועקים אלי מן האדמה הזאת. אני ניצב כאן היום, על קבר עמי, כדי לזכור וכדי ללמוד, כדי לדעת וכדי לכאוב. כדי להתאבל. כדי להנחיל לדורות הבאים את לקחי השואה. הלקח של היהודים, הלקח של האנושות.
באבי-יאר היה ביחד עם אושוויץ וטרבלינקה לסמל השואה. במרחבים האלה של שטחי הכיבוש בברית המועצות לשעבר החל הרצח השיטתי של העם היהודי. במהירות ובפתאומיות. איבחת הסכין שגדעה באחת עיר ואם בישראל. עשרה ימים לאחר כיבוש קייב בידי הנאצים הושמדו מרבית יהודי העיר. הם נרצחו ללא שלבים מקדימים וללא הקמת גיטאות. הם הושמדו באחת. ההלם והאימה ממשיכים ורודפים וימשיכו לרדוף את העם היהודי ואת האנושות כולה. זהו עבר המסרב להסתלק.
מאז ועד היום מנסה העם היהודי ומנסה העולם הנאור השפוי כולו לקלוט בדיעבד את הרצח שבוצע בשטניות. אנו מנסים להבין כיצד מה שהיה מחוץ לגבולות של האנושי, שאת פלצותו לא יכול היה הדמיון הנורא ביותר להעלות בדעתו, אכן התרחש.
אנו מנסים להבין כיצד קם עם אחד על רעהו להשמידו נפש ולהכריתו מעל פני האדמה. אנו מנסים להבין כיצד היה זה אפשרי שהרציחות, כפי שהיו במקרים רבים בברית המועצות לשעבר, היו פומביות וחזה בהם קהל אנשים רב יחסית. אנו מנסים להבין כיצד קרה שהיהודים נרצחו בבאבי-יאר, סמוך לביתם. אנו מנסים להבין ומתקשים.
גם יבטושנקו, המתייחס בשירו לתופעות האנטישמיות, התקשה להבין:
נדמה לי - נבעט במגפים, אני מוטח דרוס.
ילד מביאליסטוק אני. לפני רבי-פוגרום תחנה אפיל לשוא.
שותת-נגר הדם, נתז אל הכתלים. לקול-ענות:
מתפרעים סובאים, עינם בקנקנים, "הך בז'ידים, הצל את רוס!"
וריחם נודף-הולך בליל יש ובצלים. תגרן זר באמי מפליא את מכותיו.
קוזנייצוב מתאר בפירוט: ב-28 בספטמבר הופצו כרוזים המורים לכל יהודי קייב וסביבותיה להתייצב בבוקר שלמחרת בנקודת האיסוף ליד בתי העלמין. יהודים רבים סברו שהגרמנים מתכננים לשלוח אותם לקו החזית, או לעבודות כפייה במקום מרוחק. אבל איש לא העלה בדעתו את מה שאירע באמת. בערב יום כיפור נהרו יהודים מכל רחבי קייב לנקודת האיסוף ליד בתי העלמין. הלכו בשקט מבלי להוציא הגה, בצעד מעורר אימה. המצעד נמשך זמן רב מאוד. מי שנכנס לשורה שהלכה לכיוון אחד, כבר לא יכול היה להימלט. ברקע נשמעו יריות סדורות מתת-מקלעים.
יריות סדורות ביום. השמדה ורצח ביום הכיפורים. האם יכולה להיות כפרה למי שהגה, תכנן וביצע את הרצח? האם יכולה להיות כפרה לאותם עמים, ובתוכם אזרחי אוקראינה אז, שהשתתפו באופן כה פעיל ברצח? והאם יכולה להיות גאולה לאנושות שבתוכה התרחש רצח כזה? שאלות אלו רודפות אותנו ומותירות בנו בעתה על האנושות. יחד עם זאת, הוענקו עד כה למעלה מ-1,000 אותות לאזרחי אוקראינה, חסידי אומות העולם שהצילו יהודים.
כאן לראשונה התרחש רצח המוני בהיקף ללא תקדים. כאן החלה לפעול מכונת ההשמדה הנאצית ומטרתה - רצח עם, בדרך קרה ומחושבת. למעלה מ-1.5 מיליון נפשות נרצחו באוקראינה.
אך הבעתה, אסור לה שתנצח את הזיכרון. השתקה של שנים רבות באה אל קיצה בגלל אנשי מצפון ואמת מבין האוקראינים והרוסים. שהרי לאחר המלחמה, במשך שנים, פחדו היהודים להגיע למקום להתאבל על יקיריהם. שלטונות ברית המועצות לשעבר פעלו לטשטש את ייחודיות השואה. דובר בעיקר על "הקורבנות הרבים מקרב האזרחים הסובייטים השלווים". לא היה סימן וזכר לגורל היהודי הטרגי.
ואולם, לקראת יום השנה ה-21 לטבח באבי-יאר, החלה אינטליגנציה רוסית ואוקראינית למחות נגד השכחה. ב-1962 פרסם יבגי יבטושנקו את שירו הידוע, ומייד בעקבותיו חיבר המלחין שוסטקוביץ' את הסימפוניה ה-13ב שלו.
סיפורי הטרגדיה היהודית והגורל והמיוחד שפקד את היהודים בשטחי ברית המועצות לשעבר הועברו מפה לאוזן ובהדרגה החלו יהודים לפקוד שוב את מקומות הרצח כדי להתאבל על יקיריהם. סיפור האמת על באבי-יאר והשואה הוליד, במקומות ובאתרים של גאיות ההריגה, תנועה של תחיית הזהות היהודית בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר. במקומות המוות נולדו חיים חדשים. פעילי העלייה ואסירי ציון עוררו את דעת הקהל בעולם למען מסורבי עלייה ולמען יציאת מצרים המודרנית.
גם בדור שלנו היה המשך לפועלה הליברלי והנאור של האינטליגנציה הרוסית והאוקראינית, שמחתה בזמנו נגד משפט בייליס ומחתה בדורנו נגד השכחת השואה.
כאן, כשאנו עומדים מול האסון, המסמל את חוסר האונים של האדם, אנו נזכרים בדברי הנביא ישעיהו בסוף פרק ב': "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". ובהמשך מגיע הנביא למסקנה: "חדלו לכם מן-האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא".
אך אין להיתפס לייאוש ולרפיון רוח. ראוי לסיים מיומנו של יהודי אוקראיני בשם אריה קלווניצקי קלונימוס שב-1943, בזמן החיסול הסופי של שרידי יהודי אוקראינה וגליציה, התחבא בשדה חיטה ושם כתב יומן. בפתיחה ליומן הוא מסביר מדוע קרא לבנו שנולד לו ב-1942 - אדם: וכך הוא כותב ביולי 1943: נתתי לו שם 'אדם' - שם סימבולי. רוצה אני להדגיש בזה, שהגרמנים - הגרועים מכל חיות טרף והקוראים לעצמם 'איברמנטש' (האדם העליון) והשוללים מאתנו את זכות הקיום - ינוצחו סוף כל סוף על-ידי ה-א-ד-ם. לכן קראתי לו בשם 'אדם'.
אנו מרכינים ראשינו מעל קבר-אחים נורא זה, ונשבעים להיות ראויים לזכרם של הקורבנות. מצדנו נעשה הכל כדי שטרגדיה נוראה זו לא תשוב. אנו נשבעים כאן - לא עוד. אנו נשבעים לא לשכוח. אנו נשבעים להנחיל לדורות הבאים את לקחי השואה.
|
