נאום נשיא המדינה, מר משה קצב
בטקס חיילים מצטיינים תשס"ו בבית-הנשיא
ה' באייר תשס"ו, 3 במאי 2006

ראש-הממשלה בפועל ורעייתו, עליזה ואהוד אולמרט, שר הביטחון ורעייתו, ראש המטה הכללי ורעייתו, ראשי מערכת הביטחון, נשיא המדינה לשעבר, ראשי מדינה לשעבר, דור תש"ח, אלופי צבא-ההגנה-לישראל בכל הדורות, חברי המטה הכללי, ראשי זרועות הביטחון, חיילים מצטיינים ומשפחות.

גילה רעייתי ואני שמחים לארח אתכם ביום העצמאות, זהו אחד מהאירועים המרגשים ביותר בחיי בית-הנשיא. אנחנו רואים פה חתך מייצג של כל חילות צבא-ההגנה-לישראל מכל הזרועות ומכל הפיקודים וחתך מייצג של העם בישראל מכל המגזרים, מכל האזורים ברחבי הארץ ומכל השכבות. ביניהם גם חיילים בודדים, גם חיילים דרוזים וגם חיילים בדואים. ביניהם גם אביטל, אשר מאחוריה מאה ושלושים צניחות, אשר דיברה בשם החיילים המצטיינים.

חיילים מצטיינים, אתם מייצגים את מדינת ישראל, והנכם הפנים היפות של המדינה. מדינת ישראל מתגאה ומתפארת בכם. אנחנו יכולים לומר כי עוצמתו של צבא-ההגנה-לישראל איננה רק כוחות הביטחון ואיננה רק הטכנולוגיה, אלא גם החוסן המוסרי, החוסן הלאומי והחוסן החברתי. צבא-ההגנה-לישראל הצליח בכל המשימות שהוטלו עליו מאז קום המדינה, וזאת הודות לעובדה שלוחמיו וחייליו נלחמים על ערכים צודקים, על ערכי היהדות ועל ערכים לאומיים, אנושיים, אוניברסאליים ומוסריים. אני בטוח שכל חייל שיוצא לקרב נושא בתרמילו גם את הערכים הללו. צבא-ההגנה-לישראל הוא המסגרת המעניקה לדור הצעיר את הערכים והינו בית-הספר הטוב ביותר לאהבת העם והארץ, לפטריוטיזם, לאזרחות טובה, לאהבת האדם ולהתנהגות מוסרית. עם כל הקושי, עם כל הדילמות ועם כל המעצורים צבא-ההגנה-לישראל הוא בעיניי הצבא המוסרי ביותר בעולם המהווה גם את כור ההיתוך של העם בישראל, ואין עוד מסגרת במדינת ישראל שמלקטת, מגבשת, מקבצת וממזגת בתוכה את כל חלקי החברה בישראל כמוהו.

שר הביטחון, שאול מופז, עם סיום תפקידך כשר הביטחון, אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזו כדי להודות לך על מנהיגותך ועל תרומתך למען ביטחון ישראל. אני יודע שתמשיך לשרת את העם ואת המדינה בתפקידים נוספים אחרים, תודה רבה לך שאול.

אני מבקש במעמד זה, באמצעותך, ראש המטה הכללי, להעביר את הוקרת העם כולו ואת תודת מדינת ישראל לחיילי צבא-ההגנה-לישראל הלוחמים אשר מאפשרים לנו האזרחים בכל ימות השנה לקיים חיי שיגרה. אתם מגינים על חיי אזרחי ישראל ושומרים על ביטחונה של המדינה. אנו מודים לכם, לכוחות צבא-ההגנה-לישראל, לאנשי שירות הביטחון הכללי, לאנשי המוסד ולמשטרה. הודות לכולכם מדינת ישראל בטוחה.

אני מבקש במעמד זה לשלוח איחולי החלמה למי שבמשך כל השנים האחרונות השתתף איתנו יחד בהתרגשות רבה באירוע זה, ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, נאחל לו רפואה שלמה.

חיילים מצטיינים, אתם למעשה היום הופכים להיות למופת לכל חיילי צבא-ההגנה-לישראל ולכל אזרחי ישראל. אני בטוח שהתכונות שבזכותן זכיתם בתואר "חיילים מצטיינים" ימשיכו ללוות אתכם בהמשך הדרך גם לאחר שתפשטו את המדים. אני מאמין שמתוככם תצמח המנהיגות העתידה של מדינת ישראל בתחום הכלכלי, החברתי, האקדמי וודאי גם הביטחוני. לכם ההורים, אני מבקש להודות על שאתם מביעים אמון במדינת ישראל ותודה על שאפשרתם והענקתם לילדכם את הכלים שבזכותם הם זכו להיות חיילים מצטיינים. אין לי שום ספק שהם ינקו מכם את מה שאתם ינקתם, ואתם הורשתם להם את מה שהורישו לכם, ואני מאמין שהילדים שלכם ינחילו לנכדים ולצאצאים הבאים שלכם אותם ערכים שאתם הקניתם להם. תודה לכם על שכך חינכתם אותם, ואני מאחל לכל אם ישראלית להתברך בילדים כמותם.

לכם, מפקדי צבא-ההגנה-לישראל, אני מבקש להביע גם כן הוקרה והערכה. נכון שהחיילים המצטיינים ינקו מהמשפחה וממערכת החינוך את מערכת הערכים ואת אותן תכונות האופי. נכון שהם בזכות עצמם הוסיפו והשביחו את אותן תכונות. אבל אתם כמפקדים, אתם שירשתם מדורות הפיקוד שקדמו לכם את המורשת הפיקודית, אתם אפשרתם לחיילים האלה להתפתח, לממש את היכולות והפוטנציאל הטמונים בהם ולהציג בפנינו את פניהם היפות.

אזרחי ישראל וממשלת ישראל, אנחנו צריכים לראות נכוחה את מה שמתחולל בפנינו במזרח התיכון. אנחנו נתקלים מעת לעת במין ניגודים, תהפוכות והתפתחויות בלתי הגיוניות ובלתי סבירות, וודאי שאסור לנו בעקבות זאת לומר נואש או להרגיש חסרי אונים. אבל חוסר הרציונאליות וחוסר ההיגיון כל כך זועקים!
זו כבר לא תוצאה של אידיאולוגיה פנאטית קיצונית. אנחנו, מדינת ישראל, הכנסת והממשלה, אחרי עשרות שנים של ויכוחים נוקבים ומתמשכים, החלטנו לתמוך בהקמת מדינה פלשתינאית. במשך שנים רבות שאלו המתנגדים למדינה פלשתינאית אם אמנם הפלשתינאים ראויים לריבונות, למדינה עצמאית. מדוע העולם הערבי עד 1967, התנגד להקמת מדינה פלשתינאית, מדוע העולם הערבי לא תמך בהקמת מדינה כזאת. והנה, כאשר כנסת ישראל וממשלת ישראל בהחלטה רשמית ופורמלית לפני ארבע שנים מכריזות שהן תומכות בהקמת מדינת פלשתינאית עצמאית, מצהירים הארגונים הפלשתינאים מיד לאחר הכרזה זו, ובראשם מי שנבחר לעמוד בהנהגת הממשלה הפלשתינאית לפני כמה שבועות, שהם מגבירים את פעילות הטרור ואת שפיכות הדמים נגדנו. משנבחרה הממשלה הפלשתינאית החדשה, לאחר שאנחנו הכרנו בזכותם למדינה עצמאית, הם מכריזים לאחר בחירתם, שלנו כמדינה אין זכות קיום, ואין לעם היהודי זכות למדינה עצמאית.

הפלשתינאים בחרו ארגון טרור להנהיג אותם, ארגון שהוכרז כארגון טרור על ידי הקהילייה הבין לאומית, אירופה ואמריקה. מכנים את תהליך הבחירה הזה בחירה דמוקרטית, אינני מסוגל להבין את זה. איך אפשר להגדיר תהליך בחירות שבו השתתף ארגון המוצהר על ידי הקהילייה הבין לאומית כארגון טרור, כתהליך בחירות דמוקרטי. מה גם שהשתתפות הארגון הזה עמדה בניגוד להתחייבות שהם נתנו לנו בכתובים בהסכמי-אוסלו, הסכם שחולל תפנית היסטורית ביחסה של מדינת ישראל לסוגיה הפלשתינאית.

בעשור האחרון סובל העולם ממכת טרור חסרת תקדים. הטרור הבין לאומי הופך להיות בעיה מספר אחת של האנושות. מנהיגי העולם לא יכולים להבטיח לאזרחי העולם את הזכות הבסיסית לחיות ללא פחד מפני טרור. אולם יש גורמים בקהילייה הבין לאומית שעושים הבחנה בין הטרור במזרח התיכון לבין הטרור במדריד, בלונדון ובניו-יורק. מסרים כפולים וסטנדרטים כפולים שקשה לקבל ולהבין אותם, איך אפשר לעשות הבחנה בין טרור לטרור?
מדינת ישראל נלחמת בטרור, היא איננה מענישה ואיננה נוקמת, היא עושה ככל שהיא יכולה כדי למנוע מעשי טרור, וארגונים ומוסדות אקדמאיים בעלי שם, מוניטין ועבר עשיר, המרוממים את החופש האקדמי בעולם החופשי, הדמוקרטי באירופה רוצים להטיל עלינו חרם אקדמי, מדוע? משום שאנחנו מנסים למנוע מארגוני הטרור לבצע פעולות טרור בלב האוכלוסייה האזרחית.

העולם החופשי מקדש את ערכי הדמוקרטיה, וישראל הינה חלק מהקהילייה הזו. אנחנו ודאי שתומכים ומטיפים להעמקת הדמוקרטיזציה בעולם הלא דמוקרטי, אבל יש מי שמנצלים זאת כדי להשתלט על אותן חברות דמוקרטיות ולהפוך אותן לבלתי דמוקרטיות. יש לנו דוגמאות איך בשנים האחרונות ארגונים בלתי דמוקרטיים מנצלים תהליכים דמוקרטיים ואת הדמוקרטיזציה שהקהילייה הבין לאומית מטיפה לה, והופכים את המדינות לפחות דמוקרטיות בעליל בהשוואה לתקופות שלפני מערכת הבחירות.

אחד האבסורדים הגדולים ביותר שאני חש מפעם לפעם בפגישותיי עם מדינאים, עם ראשי מדינות ועם התקשורת העולמית היא שאני פתאום מוצא את עצמי בפוזיציה שאני צריך, כיהודי וכנשיא מדינה יהודית, להגן על הקוראן ועל האסלאם. המתאבדים באים בשליחות האימאמים והמטיפים. רוצחים שפלים עם הקוראן בכיס שופכים את דמינו בדיסקוטקים, בבית-קפה, במסעדות ובתחנות אוטובוס, צועקים אללה הוא אכבר ויורים בתינוקות, באימהות ובזקנים בטווחים של אפס, והם עושים זאת בשם אללה, בשם הקוראן ובשם האסלאם. ואני כיהודי אומר: הן לא ייתכן שהאסלאם והקוראן, מטיפים לשפיכות דמים. אני כיהודי מגן על ערכי האסלאם, ועדיין לא קם אף מנהיג דתי או פוליטי בכל העולם המוסלמי האדיר, שיאמר בקול ברור חזור ושנן: חדלו ממעשי שפיכות הדמים העומדים בניגוד לעיקרי האסלאם ובניגוד לקוראן. הייתכן אבסורד גדול מכך?

מדינת ישראל עשתה ויתורים אסטרטגיים גדולים ומוכנה לעשות ויתורים אסטרטגיים גדולים נוספים, הדוברים המוסמכים חוזרים ומצהירים על זה. אולם יש מדינות שהיו לנו איתם יחסים מצוינים, אין לנו גבול משותף איתם, אין בינינו ניגודי אינטרסים, והם מטיפים להשמדת ישראל. הם הפכו את עצמם לאויב הגדול ביותר של מדינת ישראל בקהילייה הבין לאומית. בן לילה יחסים קרובים ששירתו את האינטרסים של שתי המדינות, של שני העמים השתנו. בן לילה המדינה הזאת הופכת להיות האויב הגדול והמאיים הגדול על קיומה של מדינת ישראל. ואותה מדינה שהוליכה שולל את אירופה פעמים אחדות בשנים האחרונות, ממשיכה בתמימות, בנאיביות מסוימת לנהל משא ומתן דיפלומטי, מדיני כדי לשפר עמדות. אבל אתם רואים במו עיניכם שהמדינה הזאת מטעה ומוליכה שולל.

ביום העצמאות לפני שנה, גבירותיי ורבותיי, אמרתי כאן במעמד הזה, שהפערים הפוליטיים בינינו לבין הפלשתינאים קטנים יותר מאי פעם מאז 1967. בכאב ובצער הפעם אני אומר: הפערים הפוליטיים בינם ובינינו הם יותר גדולים מאי פעם. זאת למרות המחוות, הוויתורים, הצעדים המשמעותיים, הסכמי-אוסלו, מפת-הדרכים, נכונות ישראל לתמוך בהקמת מדינה פלשתינאית, פינוי עשרים וחמישה יישובים ישראלים והוצאת כוחות צבא-ההגנה-לישראל מרצועת עזה. אחרי מהלכים היסטוריים וחסרי תקדים מבחינת הפלשתינאים הם לא הגיעו מעולם להישגים בעלי משמעות היסטוריות גדולה כל כך בכל תולדותיהם. דווקא כעת הפערים בינם ובינינו גדלו, משום שהם בחרו הנהגה שלא מוכנה לנהל איתנו משא ומתן, לא מכירה בזכות הקיום שלנו, לא מוכנה לכבד את ההתחייבויות שנתנו לנו יאסר ערפאת ואבו מאזן וממשיכה לתמוך בארגוני טרור בפעולות הטרור כנגדנו.

אנחנו ודאי שלא צריכים לאבד את האמון בסיכוי להביא לתפנית ביחסינו עם הפלשתינאים. אני רוצה להאמין שהפער הוא בינינו לבין המנהיגות הפלשתינאית. אני רוצה להאמין שהפלשתינאים, בתחום המדיני לפחות, לא מקבלים את העמדה של ממשלתם. אני רוצה להאמין שהממשלה החדשה שנבחרה נבחרה מסיבות של דת, של ארגון יעיל, של שיטת הבחירות ואולי בגלל השחיתות בה האשימו את יריביהם, ולא בגלל המצע המדיני. אם, חלילה וחס, גם הפלשתינאים עומדים בתחום המדיני מאחורי הממשלה שלהם, אז יש לנו סיבה לדאגה. לא הייתי רוצה שהשלום הפלשתינאי יידחה לעוד עשור או לעוד דור.
למרות הזעם, התסכול והאכזבה שפוקדים אותנו, אזרחי ישראל, אנחנו צריכים להמשיך לשמור על הנחישות, על האיתנות ועל האמונה. עלינו להאמין שבעזרת השם השלום בוא יבוא, כי אין ברירה וכי אין דרך אחרת. אני מאמין שעם כל הקשיים שפקדו אותנו, גם על רקע אירועי פינוי גוש קטיף, נוצרה קוניקטורה היסטורית חסרת תקדים שמאפשרת לנו, בני-ישראל, העם בישראל, דווקא להתחבר ולהתלכד.

גם מי שמתנגד למפעל ההתנחלויות לא יכול שלא לראות את העוצמה שמאחרי הערכים החיוביים בקרב המתנחלים. האמונה, החזון, הנכונות להקרבה למען האידיאל והנכונות לסכן את חיי הילדים והנשים למען האידיאל. ומולם, גם מי שתומך בהתנחלויות ומתנגד לתכנית ההתנתקות, גם הוא צריך להכיר בכך שלא די בחזון, לא די באמונה ולא די בלהט ובהגשמה, יש צורך גם בהשלמה. ערכי הדמוקרטיה וחוקי הדמוקרטיה משלימים את ערכי האמונה. שני הערכים האלה ושתי העוצמות שמאחורי הערכים האלה, ערכי הדמוקרטיה וערכי האמונה, חייבים להיפגש, כי בלעדי מפגש זה לא נוכל לנוע קדימה. אנחנו חייבים לשמור על האחדות הפנימית בתוכנו.

אני מאחל לעם-ישראל ולאזרחי ישראל חג עצמאות שמח. נקווה שבשנה הבאה, בעזרת השם, נוכל לדבר בוודאות יותר גדולה על הגשמת המאוויים הלאומיים והממלכתיים ובתוכם גם השלום עם שכנותינו.
חג עצמאות שמח!