דגל ישראל

מקורותיו של דגל מדינת ישראל שאובים משני אלמנטים היסטוריים המדגישים קשר בל יינתק: הטלית כסמל המסורתי של העם היהודי וסמל ה"מגן דוד". צבעי הדגל הינם צבעי הטלית הלבנה ופסי התכלת המעטרים אותה. סמל המגן דוד הינו מבנה של שני משולשים חופפים, היוצרים יחד דמות של כוכב בעל שש זוויות.

סמל המגן דוד, מלווה את המסורת היהודית משחר קיומה. כבר בתלמוד הבבלי (מסכת פסחים קי"ז, ב') מופיע השם "מגן דוד" כשם של תפילה "ברוך אתה ה' מגן הדוד". על-פי המסורת היהודית דוד המלך נשא על מגינו סמל של מגן-דוד. בתורת הקבלה נחשב סמל ה"מגן דוד" כסמל לגאולה, אשר תגיע באמצעות משיח מצאצאי דוד המלך. בתנועה הלאומית היהודית השתמשה אגודת הסטודנטים "אחוות ציון" בסמל המגן דוד בשנת 1881. שנה אחר-כך בשנת 1882 טבעו הביל"ויים בחותמתם סמל זה.

בשנת 1933 הוחלט לראשונה בקונגרס הציוני הי"ח, "כי לפי מסורת של שנים רבות, הדגל התכול לבן הוא דגלה של ההסתדרות הציונית והעם העברי".

בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל, הועלתה סוגיית דגליה של המדינה וסמליה. אולם רק כחצי שנה לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ביום כ"ה בתשרי תש"ט, 28 באוקטובר 1948, החליטה מועצת המדינה הזמנית על דגלה הרשמי של מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותו היום.

בשנת 1949 אישרה הכנסת הראשונה את חוק "הדגל והסמל" והפכה את דגל הכחול-לבן לדגלה הרשמי של מדינת ישראל.