דברי הגברת הראשונה בהענקת פרס שירה

"כל שיר אמיתי – הוא נס. הוא פתיחת השער והפשלת הוילון. משיב ריחות הניחוח מן השדה האבוד, מאבי הנחל ומנפש הבאר והקילון, לשם עפות ציפורים בעיניים סגורות, כנף למטה וכנף לרום". כך כתב, בחוכמתו, המשורר אורי צבי גרינברג; וכאוהבת שירה שחשה לא אחת רגשות תודה עמוקים למילותיה, אין לי אלא להסכים עם הקביעה היפה הזו.

 אכן, שירה היא לעיתים לא פחות מנס. משב רוח, משיב נפש ממש. משיב ריחות מהשדה האבוד, משדות ילדות, מנופים שהנפש כרוכה בהם.

ובימים האלה, המרים, שאנחנו עוברות ועוברים בתוכם, יש בכוחו של שיר אמיתי לפתוח שערים נעולים בלב, אל כל הטוב שישנו, בכל זאת; הטוב שלמענו אנחנו חיים.

נכון לומר זאת על שירה בכלל, אבל בימים אלה, בעיני, שירה עברית היא גילום מאד מרוכז של תקווה ועדות לכך שיופי יכול לפרוח גם מעפר ולקום מאפר. 

משב הרוח הזה – אותו מביאה עימה השירה – מורגש היטב גם כאן, בבית הנשיא, אשר מיד אחרי שיוצא הקול הקורא המכריז על הפרס – מתחיל להתמלא חבילות וארגזי ספרים עמוסי שירה מגוונת מאד, חוצת מגדרים, גילים, וקהילות; וביחס ישיר גם הלב מתמלא: התרגשות, ושמחת יצירה. 

נפלה בחלקנו היום זכות להעניק למשוררת צעירה ונפלאה נועה לארה מאיר, את "פרס רעיית הנשיא לשירה עברית, על שם גרדנר סימון, לזכרה של הגב' נחמה ריבלין", על ספר ביכורי שירתה: "את כנראה נמצאת כאן".

ולפני שאומר משהו על הספר עצמו ועל המשוררת, אני רוצה להגיד שזו בחירה נפלאה, מרגשת ומלאת תקווה, להעניק את הפרס החשוב הזה דווקא לספר ביכורים, מתוך אמון ביופי שהשירה הזו עוד תחולל בעולם, ומתוך אמונה עמוקה בעתיד שאנו נושאים אליו עיניים בתפילה ובתקווה.  

הספר הנבחר "את כנראה נמצאת כאן" הוא ספר, שכשמו, מסמן בזהירות את נקודת הציון של ראשית דרכך, נועה יקרה, בעולם השירה הגדול. 

זהו ספר שלמרות "צעירותו" מישיר מבט אמיץ אל המוות ואל האבל. נושאים שלמרבה הכאב הפכו להיות קרובים לליבם של רבים כל כך בעת הזאת.

בנימוקי השופטים – וזו הזדמנות להודות לוועדה הבוחרת על העבודה המסורה, האחראית והמקצועית – נכתב שהספר: ״משתייך למסורת עתיקת-יומין של הקינה בשירה העברית. מלא באהבה ובחמלה, באסירות תודה על מתת החיים, אף שאלו חיים שניגרים אל האין. דרך חשרת התוגה עולה ובוקעת מן השירים שמחת חיים".

עד כאן דברי השופטים, ועל דברים כאלה אין לי מה להוסיף מלבד "אמן". אמן לתודה, למתת החיים, ולשמחת החיים על אף נוכחותו החזקה של המוות. 

אנחנו זוכים היום לתת ציון לשבח על שירתם הנהדרת של שלושה משוררים נוספים: שי שניידר-אילת – על ספרה "כל מה שהיא שרה מעלה עשן"; יחזקאל רחמים – על ספרו "שמים שלמים"; ויורם ורטה – על ספרו "אוי מאמא".

זה דבר נפלא בעיני שהמעמד הזה מתקיים ערב יום המשפחה, כי אחד החוטים הדקים שקושרים בין כל הספרים הוא הבית והתנועה מתוכו ואליו, כתמה מובילה ומרכזית בארבעתם: אצל נועה, הוא חוט האבל על אם שנפטרה; אצל שי, זו שירת חיים אמיצה, מרהיבה, רבת יופי, אחרי מותו של בן זוג; אצל יחזקאל אלה דווקא הנדודים מן הבית שמשרטטים בעדינות את קווי המתאר שלו; ואצל יורם זוהי שירת אהבה גדולה וחום, הקשורים בטבורם לאמו שאיננה עוד.

ואצל כולם, החוט הזה הוא לעיתים חוט שדרה חיוני ודקיק ולעיתים פקעת סבוכה ומרובת קשרים; וכך או כך, החיים נובעים ממנו ושבים אליו. כי מן הבית באנו ואל הבית אנחנו שבים. 

ובימים הטרופים האלה אנחנו מייחלים ומתפללים שאליו גם ישובו, כולם, כולם, משפחות המפונים, החיילים והחיילות שלנו, וכמובן – אחינו ואחיותינו החטופים. ורק אז, הבית ישוב להיות בית.

פרס רעיית הנשיא לשירה נוסד על ידי רעיית הנשיא העשירי – הגב' נחמה ריבלין הנפלאה, עליה השלום – ומוענק היום לזכרה. נחמה הייתה בת בית בשירה העברית והשירה העניקה לה רוח והשראה, שמחה וכוח.

זכינו וענת ריבלין היקרה, בתה של נחמה נמנית עם חבר השופטים וממשיכה במובנים רבים את נוכחותה ואת רוחה. תודה לך ענת, ותודה לוועדת הפרס: לראש הוועדה פרופ' מירון ח' איזקסון, ולחבריה פרופ' רפי וייכט, שירי לב ארי, ובלהה בן אליהו. ותודה לכל משוררות ומשוררי ישראל, ששירתם היא נס, והם בוראים לנו במילותיהם, יצירה, יופי, ושותפות. לחיי שירים אמיתיים, לחיי הניסים,  לחיי האמנות והאמונה בעתיד. ברכות לכולכם, ותודה.