דברי הנשיא באירוע לציון 80 שנות פעילות לתיאטרון הקאמרי

"ועוד פעם נוכחנו עד כמה נזקק הקהל היפואי לתיאטרון". במילים האלה נפתחה ביקורת התיאטרון בעמוד 3 של עיתון "החרות", ביום רביעי, ה-24 בנובמבר, 1909 השנה בה נולדה תל אביב.

הביקורת שעסקה במחזה "הקמצן", מאת מולייר, הייתה נוקבת, בוודאי בכל מה שנוגע לשחקני המשנה. משפט ייחודי הוקדש לשחקן ששיחק את "לה פלש" – הלא הוא משרתו של קליאנט: "מר אמבש", כך נאמר, "לא יכול להראות נפלאות בתפקידו זה".

אני מתכבד לארח אתכם כאן היום ולציין 80 שנה לתיאטרון הקאמרי, לא רק כנשיא המדינה, אלא גם – ובעיקר – כנכדו של מר אמבש. שמחה אמב״ש – ראשי תיבות ״אני מאמין באמונה שלמה״ – אביה של אמי אורה זכרה לברכה.

את אותה כתבה, את אותה ביקורת, חתם המחבר בקריאה, ואני מצטט: "נייחל, כי כאשר יהיה לנו תיאטרון עברי, בעגלא ובזמן קריב, כל החסרונות הללו יעברו לנחלת העבר". ובכן – הוא ודאי לא שיער שכעבור פחות מארבעה עשורים, בעיצומה של מלחמת העצמאות, כבר תועלה בתיאטרון הקאמרי אחת ההצגות הידועות, המשפיעות והחשובות בתולדות עולם התרבות הישראלי: "הוא הלך בשדות", שהייתה ראשונה להציג בתיאטרון את דמותו של "הצבר".

מיכל ואני שמחים מאוד באירוע הזה, ששב ומדגיש – גם בעיצומה של מערכה קשה וכואבת, ובמיוחד בה – שעצם קיומה של אמנות ותרבות ישראלית חיה ובועטת, עשירה, אמיצה ופורצת דרך, נחוץ לנו, כחברה אנושית וכאומה, כמו אוויר לנשימה. התרומה של התיאטרון לרוח שלנו, ולא פחות חשוב – הכוח הטיפולי המחזק של התרבות בכלל והתיאטרון בפרט – הם חלק הכרחי מהחוסן הלאומי שלנו!

שמונים שנה לקאמרי – הן אירוע ראוי ביותר לציון. זוהי העלאה על נס של יצירה וכישרון ישראלים, אשר מאז 1944 ועד היום, מעצבים ומשפיעים על עולם התרבות שלנו; של כמעט 750 מחזות – יצירות ישראליות מקוריות לצד יצירות בינלאומיות -אשר עלו על בימת הקאמרי מאז ייסודו; של למעלה ממיליון צופות וצופים, המגיעים מדי שנה להצגות הקאמרי בכל רחבי הארץ; וגם של עשייה חובקת עולם,

כיוון שאיננו שוכחים לרגע את העובדה שהצגות התיאטרון הקאמרי מייצגות את ישראל מדי שנה בפסטיבלים היוקרתיים ביותר ברחבי העולם – ומביאות לכל קצוות תבל את בשורת היצירה הישראלית.

וכמובן – זו גם הוקרה לכם – כל נשות ואנשי הבימוי, המשחק, ההפקה ועוד ועוד, בקדמת הבמה ומאחורי הקלעים.
פתחתי את דבריי בציטוט של מבקר תיאטרון, ואני מבקש לסיים אותם בציטוט של מבקרת תיאטרון. לאה גולדברג, שהייתה לא רק משוררת נפלאה, אלא גם מבקרת תרבות חשובה בשנים בהן עשה הקאמרי את צעדיו הראשונים, כתבה באחד ממאמריה את השורות הבאות: "על במה קטנה, אנשים מעטים … מדברים עברית בדיקציה צלולה ובשטף, ומיד אתה חש עצמך באווירה של טוב-טעם ושל רצון טוב".

הערב אני אומר לכם – נשות ואנשי הקאמרי היקרים ,כי לאה גולדברג צדקה. 80 שנותיו של התיאטרון הקאמרי הן הוכחה חד-משמעית לא רק לטוב שהוא – ואתם – הבאתם לחיינו, אלא גם לחיבור העמוק כל-כך שלו להוויה הישראלית, ובעצם לכולנו.

אני מבקש להודות לכם, בשם כל אזרחיות ואזרחי ישראל ,על מסע מופלא של כישרון ויצירה, המשלב חדש וישן, ישראלי ובינלאומי, ולאחל לכם – ולכולנו – כי 80 השנים הבאות של הקאמרי תהיינה מוצלחות ומרשימות לפחות כמו אלו הראשונות.

תודה לכל מי שאמונות ואמונים על המלאכה החשובה, לכל נשות ואנשי הקאמרי באשר הם, לנשות ואנשי הנהגת הקאמרי לאורך השנים – ובראשם כמובן נעם סמל ועמרי ניצן האגדיים; ולכם – יו"ר מועצת הנאמנות וראש עיריית תל אביב – רון חולדאי, יו"ר הוועד המנהל – ליאורה מינקה, והמנכ"לית – יפעת צחי קיראל.

יחד אתכם אני מתפלל ומייחל לחזרתם הדחופה של אחיותינו ואחינו החטופים, כחלק מהברית העליונה ביותר בין המדינה לאזרחיה. עלינו לפעול בכל השדות ובכל הכלים, ולעשות הכל. בדחיפות. כדי להביאם הביתה.

גם לכם – יקירותיי ויקיריי נשות ואנשי עולם התרבות – יש קול ציבורי חשוב ביותר, ואני תקווה שנשמע אתכם מובילים עוד ועוד מהלכים שיהדהדו בציבור כולו את האמת הפשוטה: שקול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מתחת לאדמה, מזכירים לנו ש"כל המקיים נפש אחת" – אפילו נפש אחת! – "כאילו קיים עולם מלא".

עלינו להבין ולהפנים שאם לא נשיב אותם הביתה ניוותר עם פצע מדמם ופתוח שיצרוב לעד את נפשנו כחברה וכאומה. קדושת החיים שזורמת בעורקינו כאומה וכמדינה מחייבת אותנו למלא בדחיפות את הצו האנושי, המוסרי, היהודי והישראלי העליון: להשיבם.

אני מתפלל לרפואת הפצועים, להצלחתם ושלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון; ולחזרתן של המשפחות והקהילות העקורות לנוף מולדתן, בהשקט ובבטחה. תודה לכולכם – מזל טוב – ובהצלחה!