בימים הללו, ימי תשרי, בין ימי התשובה והכפרה, לימי החג והשמחה, אני מבקש לפתוח במבט של הודיה. לפני שנה עמדנו כאן, במקום הזה, במעמד הזה, וייחלנו לשובם של כל חטופינו שעוד נותרו בשבי החמאס. בתוכם היו לוחמי שיריון שגורלם היה לוט בערפל. בחלוף שנה – אנחנו עומדים כאן, כשכל חטופינו שבו אלינו. למשפחותיהם וחייהם, או להבדיל, לקבר ישראל.
כאן איתנו, נמצאים בני משפחתו היקרה של איתי חן ז"ל שזכינו ללוותו למנוחת עולמים, לקבר ישראל. רובי, חגית ורועי – תודה שאתם איתנו, בשם מדינת ישראל כולה אני מחבק אתכם בחיבוק גדול.
נמצאים כאן איתנו גם מתן אנגרסט ונמרוד כהן. מתן ונמרוד, שריונרים בכל רמ"ח ושס"ה, שעברו גיהנום שקשה לדמיין, אך שרדו אותו ושבו אלינו עם רוח איתנה. ואם מישהו צריך דוגמא לרוח של השיריונרים – הרי שהוא ימצא אותה בדמותם של מתן ונמרוד. מתן ונמרוד היקרים – כמה טוב שאתם איתנו, עם שלם התפלל וייחל לחזרתכם עם שלם דמע עם שובכם בשם מדינת ישראל כולה – אנחנו מחבקים אתכם.
בימים האלה, מנהיגי העולם מתכנסים בעצרת האומות המאוחדות וחלקם משמיעים דברים קשים נגד מדינת ישראל, חשוב שנזכיר לכולם – העולם אינו רשאי למחוק את שבעה באוקטובר מהסיפור.
אני קורא להם – הביטו לכאן ראו את נמרוד כהן ומתן אגרנסט, ראו את משפחתו של איתי חן, ראו את כל שורדי השבי ומשפחותיהם של הנרצחים. הסתכלו בעיניים של היתומות והיתומים. אף אחד לעולם לא יוכל למחוק את העדות החיה, לזוועות שעברו, לברבריות שחוו.
אף אחד לעולם לא יוכל למחוק את האמת. האמת אודות המציאות הבלתי נסבלת שהובילה אותנו לממש את זכותנו להגן על עצמנו כמו כל עם ועם ולצאת למלחמת המגן, שבה אנו עדיין מצויים. יש משהו בלתי נסבל בפער, שבין הקלות בה מנהיגים בעולם ממהרים לגנות ולתקוף את ישראל, לבין המהירות שבה הם שוכחים את האויבים הג'יהאדיסטים שמולם אנחנו ניצבים.
כפי שאמרתי פעמים רבות, כולל לרבים מאותם מנהיגים באופן אישי: ישראל תמיד רוצה בשלום. מרגע הקמתה היא מבקשת שלום. העם בישראל רוצה שלום. אבל מדינת ישראל לא יכולה לקבל ולא תקבל – שלום עם טרור. לא מעזה, לא מיהודה ושומרון, לא מלבנון ולא מאיראן. אני קורא מכאן למנהיגי העולם: אל תאבדו את המצפן המוסרי. אל תדרשו מישראל את מה שלא הייתם דורשים מארצכם ומאזרחיכם. לעם בישראל יש זכות לחיות בביטחון, בשלום ובכבוד וללא טרור.
מכובדיי, מאז שבעה באוקטובר, ידענו תהומות וידענו פסגות. על עובדה אחת אין חולק – פְּלָדַת השריון היתה ועודנה – בסיס איתן להישגי צה"ל כולם. מהרגע הראשון באותו בוקר ארור, הסתערתם, – אנשי הפלדה – באומץ לב מול נחילי המחבלים, לחמתם בנחישות ובגבורה להגן על תושבי העוטף ועל ישראל כולה.
עמדתם חשופים לאויב בצריח, המשכתם להילחם גם כשנותרתם לבדכם בשדה הקרב הייתם שם ונלחמתם כמו אריות. משבעה באוקטובר ועד לרגעים אלו, בעזה ובלבנון, בסוריה וביהודה ושומרון. בכל החזיתות אתם מביאים הישגים מופלאים, מחזירים את הישראלים לבתיהם ומביאים את ישראל לפסגות חדשות.
במלחמה הזו נחשפה עוצמתו של האדם שבטנק. תרומתכם למערכה הכבדה – היא עצומה, היא לא תסולא בפז. הכל מבינים – אין תמרון בלי שיריון, ובוודאי שבלי המרכבות – אין נצחון.
זה המקום להוקיר אתכם, המפקדים. ראשות לכולם אתה הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, איש השיריון. תחת הנהגתך הנחושה, צה"ל מגיע להישגים יוצאי דופן בכל הזירות. עלה והצלח שר צבאות ישראל. אני מבקש להודות למטה הכללי – למפקד זרוע היבשה, אלופי הפיקודים ומפקדי הגייסות, מפקדי החיל, מקצין השיריון הראשי, דרך מפקדי העוצבות ועד אחרון הלוחמים, שעושים הכל כדי להגן על הבית.
מי שמכיר את ההיסטוריה של קרבות ישראל, יודע שהמורשת של הַחַיִל האדיר הזה, לא התחילה בשבעה באוקטובר. היא לא החלה בקרבות יום הכפורים, או במלחמת ששת הימים. במלחמת העצמאות, בימיה הראשונים של המדינה, כבר לחמו המשוריינים. חטיבה 7 -שמיוצגת כאן בכבוד רב- שאבי חיים הרצוג ז"ל, לימים הנשיא השישי של מדינה ישראל, היה בין מייסדיה, לחמה כאן בלטרון בקרבות תופת וגבורה.
ומאז, בכל מלחמות ומבצעי ישראל, חֵיל השריון נטל חלק מכריע ושינה את ההיסטוריה. השבוע ציינו חמישים ושלוש שנים למלחמת יום הכיפורים והסיפורים עדיין ממשיכים להציף אותנו בעוצמתם, מכל המערכות, מכל המלחמות.
אתם – שחורי הכומתה – דבקים במסורות העוברות בין דורות של שיריונאים: משמעת, עבודה קשה וקשיחות הוואי יוצא דופן ומעל כולם – עבודת צוות במקצועיות ששנייה רק לַמְּסִירוּת.
קל להיזכר בעוצמת הַחַיִל רק במלחמות. אך במקום הזה – באתר הזה – אתר הגבורה והזכרון של השריון, אנחנו נזכרים גם בדרך הנחושה והעיקשת. דרך ארוכה שהובילה למורשת המפוארת. מורשת המאגדת תחתיה את כל השיריונרים לדורותיהם, משכללים מדור לדור, את היכולות מהן בונים – מכונות עשויות פלדה המונעות על ידי אנשי זהב.
מכובדיי, מורשת השריון הישראלית היא ארוכה, אך למעשה, היא עוד חוליה בשרשרת ארוכה הרבה יותר. שרשרת הלוחמים העבריים לאורך הדורות. עקבותיה של מורשת עתיקה זו, מצויים ממש כאן בעמק איילון, במלחמותיו של יהושע בן נון בימי התנ"ך. והמשכה בדורות על דורות, של יהודים בימי קדם, ובעת החדשה בצבאות רבים ושונים, נגד הנאצים ונגד אויבים רבים ושונים. משאירים לנו עקבות גדולות של גיבורים.
יקיריי, לגבורה על צורותיה הרבות, יש גם מחירים רבים וכבדים עד מאוד. כותל הגבורה של לטרון שנמצא כאן מאחורינו, מנציח לעד, את המחירים הללו. מחירי התקומה בארצנו. אלפי החללים שנפלו בחיל, גיבורות וגיבורים הם טובי בניה ובנותיה של הארץ הזו.
נמצאות איתנו כאן בקהל המשפחות השכולות של החיל. משפחות אהובות ויקרות אתן נושאות את הכאב הזה יום יום, שעה שעה. במעמד הזה, בו אנו מוקירים את הגבורה, אנו מחבקים אתכם מעומק הלב בחיבוק גדול וכואב. אני מתפלל שתמצאו מזור ונחמה, לעד נזכרם בליבנו ולאורם נמשיך לצעוד במורשת שהותירו לנו.
קהל יקר, אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות. בתקופה הסוערת והמטלטלת הזו, אנחנו מרגישים את המחלוקות, לעתים אנחנו רואים את המריבות גוברות. אני עומד כאן ואומר בקול צלול וברור – בחירות אינן מלחמת אזרחים. מותר לחלוק, חובה להשמיע קול ודעה, ורצוי אף להתווכח, אך עלינו לזכור – למחרת הבחירות, נמשיך לחיות כאן כולנו יחד ולבנות את המחר המשותף לכולנו.
כאן בקהל – ישראלים מכל הרקעים ומכל המחנות, בעלי עמדות שונות וכנראה גם הפוכות – אבל הם והלוחמים והלוחמות – מאוחדים יחד תחת משפחת חיל השריון, ויחד – בונים מחר משותף לכולנו!
אני מבקש להודות לאלוף במיל' סער צור שלאחר שנים רבות של עשייה למען ביטחון ישראל בשורות צה"ל נתמנה ליו"ר העמותה יד לשיריון והחליף בתפקיד את האלוף במיל' אודי שני, שתרם רבות למורשת הַחַיִל. סער היקר, בחרת להמשיך ולשרת את המדינה ולייצג את הַחַיִל המופלא הזה גם באזרחות ואני מאחל לך הצלחה רבה בתפקיד. תודה למנכ"ל הנכנס אלוף משנה במיל' זאב שרוני ולכל המפקדים והלוחמים בעבר והווה שלוקחים חלק בהנצחת הגבורה השיריונאית.
נאחל לכולכם, ודרככם לכל בית ישראל שנה טובה, חתימה טובה ובשורות טובות.
נתפלל לרפואה שלמה והחלמה של כל הפצועים מכל מערכות ישראל, בגוף ובנפש, יהי זכרם של נופלי חיל השריון וחללי כל מערכות ישראל, נצור בליבנו לעולמים לעד נצעד לזכרם.
עלו והצליחו, תודה רבה וחג שמח לכל בית ישראל.