דברי הנשיא בקבלת שבת עם תושבי נתיב העשרה

משפחת נתיב העשרה; אחיותיי ואחיי הגיבורות והגיבורים, משפחות יקרות. אנו מתכנסים כאן היום, יחד, קצת יותר מחודש, מאז השבת השחורה של השבעה באוקטובר. בלב קרוע אנחנו מחפשים את המילים, אוספים את הלב שהתנפץ לרסיסים. יחד אנחנו מנסים, להביט קדימה, מבלי לשכוח, את כל מי שנותר מאחור. יחד – אנחנו מבכים כאן היום את האסון והאבל הכבד שפקד את בית נתיב העשרה, אבל בעצם מבכים את האבל של כל יישובי מערב הנגב ושל כל מדינת ישראל.

כולנו מכירים את הציור המפורסם על החומה בין נתיב העשרה לעזה. נזכרנו בו – מיכל ואני – בשבועות האחרונים. רואים בו – בציור – יונה לבנה, יונת שלום, עם עלה זית בפיה, ותחתם כתוב: "נתיב לשלום".

גם המרצחים, בני העוולה, מפלצות האדם, אשר הגיעו אליכם – לנתיב העשרה – באותו בוקר נורא, ויצאו למסע הרג וטבח, לתקוף אתכם ואת כל תושבי מערב הנגב באכזריות לא אנושית – אזרחים תמימים, ילדים ותינוקות, נשים, גברים, קשישות וקשישים. לרצוח, לטבוח, לאנוס, לשרוף, להתעלל ולחטוף. לבצע פשעים נגד האנושות והאנושיות. גם הם, ראו את הציור מלא התום והתקווה. הם ראו את היונה הלבנה הכתימו אותה בדם, והפכו את גן העדן שלכם – לגיהנום.

חברי כיתת הכוננות המופלאה שלכם – בהובלת הרבש"צ זיו, אמנון – הקב"ט של מועצה אזורית חוף אשקלון, ושאר גיבורי החיל שנקראו לעמוד על נפשכם ממש – גיבורים בקנה מידה היסטורי ולאומי – לחמו כמעט לבדם שעות ארוכות; באומץ, בתושייה ובגבורה עילאית, מחרפים נפשם בהגנה על חיי חבריהם, שכניהם, ובני משפחותיהם. בהגנה על הבית במובן הכי פשוט ועמוק של המילה. רבים מהם – הטובים שבטובים, הגיבורים שבגיבורים, אחינו ואחיותינו – שילמו בחייהם. אנחנו זוכרים אותם היום בכאב צורב, בקבלת השבת המיוחדת הזו, ונזכור אותם לעד. כפי שאמרתי – האבל הזה – הוא אבל לאומי.

יקיריי ואהוביי – בשבועות האחרונים, מאז הטבח, מיכל ואני וכל העם – רואים את עוז הרוח שלכם; אנחנו שומעים מכם סיפורים על חורבן, על אבל וגבורה, אנחנו שומעים על אובדן האמון, על השבר והעצב הנורא; לצד זאת אנחנו שומעים אתכם מדברים על העתיד ורואים אתכם קמים כעוף החול. אנחנו שומעים אתכם מכריזים בבירור ובנחישות: עוד נקום, עוד נבנה, עוד ניטע. עוד נשתול, נפריח ונקטוף. זה צו האומה שלנו מדור לדור! אתם – האנשים שבנו את נתיב העשרה אתם אלה שעוד תבנו את נתיב העשרה – יחד, וכולנו – מדינה שלמה – נהיה שם אתכם. עוד ניטע, נבנה ונקבע מזוזות חדשות. זה נכון לכם וזה נכון למועצה ולאיזור כולו.

אני מבקש להודות לכל נשות ואנשי המועצה האזורית חוף אשקלון וכמובן לך – ראש המועצה האזורית חוף אשקלון – איתמר רביבו, על ההנהגה הנחושה ומלאת החזון והמעש, שבאה לידי ביטוי גם בשדה הקרב, עת חילצת פצועים בנתיב העשרה תחת אש ותוך חירוף נפש, ועל כל פועלך בחודש שחלף.

בשעות אלה ממש צה"ל וכוחות הביטחון נלחמים בעומק עזה ובגזרות נוספות. כוחותינו פועלים בנחישות, בתעוזה, באומץ ובמקצועיות, לחיסול יכולות החמאס. כולנו איתם בתפילה שיצליחו במשימתם וישובו ממנה בשלום. זו מלחמת אין ברירה, צודקת, נחושה ולא מתפשרת, נגד אויב שפל ואכזר.

ידעו אויבינו וידעו כל מבקשי רעתנו: צה"ל וכוחות הביטחון ימשיכו להילחם בעוז מלחמת חורמה עד הניצחון; עד שהשקט והביטחון יחזרו לכל תושבי ישראל באשר הם, בכל אתר ואתר. כפי שאמר משה דיין בהספדו ההיסטורי על רועי רוטברג בנחל עוז לפני קרוב ל-70 שנה: "זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו".

בערב שבת הזה אני מבקש, בשם העם כולו, לשלוח תנחומים לכל המשפחות השכולות; לחזק את צה"ל, המשטרה, שב"כ, המוסד, וכלל כוחות הביטחון החרום וההצלה שנמצאים בשטח ואת משפחותיהם הדואגות, ואת צוותי הרפואה, הרווחה והחינוך; להתפלל לרפואת כל הפצועים בגוף ובנפש; ולחזק ולחבק את משפחות החטופים והנעדרים שעוברות סבל בל יתואר.

חשוב לי לחזור ולומר גם כאן: החטופים נמצאים בראש מעייננו. השבתם בשלום הביתה מהווה חלק בלתי נפרד מהניצחון במערכה.

אני מבקש להודות מעומק הלב לכל הקיבוצים והיישובים הקולטים, לכל מתקני ההארחה, וכל המתנדבים, הידידים והתומכים שהושיטו יד וכתף – לכם ולכל הקהילות.

אחיותיי ואחיי, כאשר מושבכם עלה לקרקע בפעם השנייה, כתב תושב נתיב העשרה דני צדקוני שיר: "בנחישות, חוזרים על הכול מבראשית. המאבק היום יומי להצליח. להרוויח, כמו בראשונה. הפעם התחלה אינה התחלה בדיוק. ואין זה המשך בדיוק. הפעם נתיב העשרה הוא תקומה".

גם הפעם, גם הפעם, נתיב העשרה יהיה תקומה, התקומה של כולנו!

מיכל ואני מחבקים ומחזקים אתכם, דעו כי בוא יבוא היום!

יהי זכרם של אהוביכם, אהובינו, חללי ונרצחי נתיב העשרה, וזכרם של כל חללי ונרצחי המלחמה הקשה – ברוך ונצור בלבנו לעד.