דברי הנשיא במעמד השבעת הרבנים הראשיים החדשים

כנשיא מדינת ישראל – אני שמח מאד לארח כאן היום את המעמד החשוב הזה בו אתם – כבוד הרבנים הראשיים הנכנסים שליט"א, הראשון לציון הרב דוד יוסף, והרב קלמן בר – מצהירים אמונים כחברי מועצת הרבנות הראשית לאחר בחירתכם לכהונה הרמה.

וכנכדו של הרב הראשי הראשון למדינת ישראל הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שאני נושא את שמו בגאווה רבה, אני לא רק שמח אלא ממש נרגש, לראות את שרשרת דורות הרבנות, ואת ההמשך ההיסטורי החשוב של מוסד הרבנות הראשית.

לכן, מוריי ורבותיי, ברשותכם, אני מבקש לשוב היום לכמה מהעקרונות החשובים ביותר אותם התווה סבי עליו השלום, ולהציב אותם כאן – כאתגרים העכשוויים הגדולים שלנו כחברה, ולעניות דעתי גם של הרבנות הראשית לישראל.

הראשון הוא אחדות ישראל: בי"ג בחשוון תש"ח, חודש ימים לפני כינוס העצרת הכללית ההיסטורית של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 – זו שקבעה את זכות קיומה של המדינה יהודית, כינס סבי הרב הרצוג את מועצת הרבנות הראשית.

בנאום שנשא הוא פנה לנציגי האומות ולראשי העדות הדתיות, בקריאה נרגשת לתקן את העוול ההיסטורי כלפי העם היהודי, ולתמוך בזכותנו למדינה עצמאית. אך לא רק אליהם, פנה הרב הרצוג. לצד הפנייה החוצה, לאומות העולם, הוא פנה גם פנימה, אלינו בנות ובני העם היהודי, בקריאה נחרצת ונרגשת לפעול לאחדות ישראל. וכך אמר הרב הרצוג: "אנו קוראים אליכם להתאחד; לגרש שנאת אחים -בין שהיא שנאת חינם, בין שאיננה שנאת חינם; ולהשליט אחדות ואחווה ומשמעות ציבורית ולאומית החלטית. בנפשנו הוא הדבר הזה בימים האלה".

כך אמר כרב ראשי לישראל – בדברים הנראים רלוונטיים ביותר גם היום.

העיקרון השני הוא אמון הציבור. בימים אלה, בהם – לצד מערכות ממשלתיות רבות – אין זה סוד שגם אמון הציבור הכללי במוסד הרבנות הראשית נשחק; מוטלת עליכם – כבוד הרבנים – ועל כולנו אחריות עצומה.

ברגע הזה בו אתם מקבלים עליכם את משרת הרבנות נדרשת מכם האחריות – לבנות את האמון צעד אחר צעד, להיות שלוחיו של העם הזה, לכאוב את כאבו, לשמוח בשמחתו ולהיות שם לצידו.

בנקודה זו אני מבקש להודות לכבוד הרבנים הראשיים היוצאים מכובדיי וידידיי הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו שליט"א על פועלם ומאמציהם לשנות את המגמה הזו.

בשנה זו ראינו את כוחה של הרוח ושל תורת ישראל אם היה זה בפסיקת הלכה למצבי מלחמה, אם בטיפול בפצועים ובהרוגים, אם במילות נחמה ותקווה ואם בתפילה בלתי פוסקת וקריאה נחרצת להשבת החטופות והחטופים. בשם מדינת ישראל אני מביע את תודתי והערכתי לרבנים היוצאים, וכמובן מאחל להם הצלחה רבה בפרקים הבאים ובהמשך הדרך.

ומכאן אני מבקש לפנות אליכם הרבנים הראשיים המצהירים היום אמונים: הרב קלמן בר שליט"א, והראשון לציון הרב דוד יוסף שליט"א, בנו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיום כידוע הוא יום פטירתו ואנו מייחלים שיעתיר עלינו ועל כל בית ישראל בתפילה לבשורות טובות, ישועות ונחמות.

כל אחד מכם – הרבנים הראשיים – בדרכו ובכישוריו הוכיח גדלות בתורה ובהלכה, עשייה ברוכה ומפוארת, ובעיקר – מחויבות עמוקה לחברה הישראלית ולעם היהודי כולו. אתגריה של מדינת ישראל גדולים ורבים אבל כשאני מתייחס לשניים אותם מניתי עד כה – אתגר האחדות ואתגר אמון הציבור – דומה שאלו בדיוק המקומות בהם נדרשת לנו רבנות ממלכתית ומתונה, רבנות אמיצה ומקרבת, רבנות מחוברת לשטח ולציבור, רבנות מחברת קהילות ומגזרים. כזו שתבנה את אחדות ישראל, כזו שתחזק את אמון הציבור במוסד הרבנות.

אני קורא לכם ללכת בדרכו של אהרון הכהן, גם בהנהגתכם את בתי הדין וגם בעמדותיכם בסוגיות השונות בציבוריות הישראלית – לרדוף ולאהוב את השלום ולקרב את הבריות: לקרב האחד לשני, ולקרב ביניהם לאבינו שבשמיים.

קול של יהדות מחברת, מתונה, מאחדת ומחזקת – גם בפסיקות ההלכה, כמובן, ברוח התקופה – הוא מה שאנו זקוקים לו היום יותר מתמיד. ואם תצליחו להיות הגשר בתוכנו נתברך כולנו במעשיכם ונהנה מפירות גידולכם.

אני כמובן מבקש לברך מעומק הלב גם את בני משפחותיכם, שתמכו, עודדו, גיבו ונטלו חלק עצום – לכל אורך הדרך הארוכה. תודה לכם!

לסיום, אני מבקש להציף עוד אתגר משמעותי ביותר שהרב הרצוג זצ"ל עסק בו כרב ראשי, ושגם הוא בעיניי – עומד במידה רבה בפתחכם – הרבנים מנהיגי הציבור.

הרב הרצוג עסק רבות, כאמור, כמנהיג וכרב ראשי, בבניין גשרים בתוככי מדינת ישראל ואני סבור שלא ניתן ואף אסור להתעלם, מיחסו הרגיש, המכבד והשואף לשותפות, כלפי שאר העדות, האמונות והדתות בישראל.

דוגמה מאלפת לכך ניתן למצוא בדבריו בפני וועדת אונסקו"פ של האו"ם ב-1947 – אשר למעשה יצרה את הבסיס להחלטת העצרת הכללית של האו"ם בכ"ט בנובמבר – על מדינה יהודית בארץ ישראל. שם התחייב הרב, בשם הרבנות הראשית, כי במדינה היהודית שתקום יתקיים חופש דת מלא, וכי המקומות הקדושים לכלל הדתות בארץ הקודש יכובדו ויתנהלו באופן עצמאי על ידי הקהילות והעדות המאמינות.

הדברים היו נכונים בזמנו, ואני מאמין שגם בעת הזאת חשוב לתת עליהם את הדעת:  לצורך החיוני במתן כבוד לכלל העדות והאמונות בישראל – למנהגיהן ולמנהיגהן במיוחד כאשר אנו עדים לצערי בשנים האחרונות לתופעות מגונות של חילול בתי עלמין של בני העדות והאמונות האחרות בארץ ישראל, לפגיעות בלתי פוסקות באנשי כמורה ודת, ולמתיחויות בכל הקשור להר הבית.

אני קורא לכם להציב את הסוגיה החשובה הזאת לנגד עיניכם, ולפעול בכל כוחכם לשימור מערכות היחסים הבין-דתיות בישראל, כי נועדנו כולנו לחיות יחדיו בארץ הקודש, ארץ ישראל.

ולסיום – ואולי הכי חשוב בימים אלה – יחד אתכם אני מתפלל ומייחל לחזרתם הדחופה של אחיותינו ואחינו החטופים, כחלק מהברית העליונה ביותר בין המדינה לאזרחיה. עלינו לפעול בכל השדות ובכל הכלים, ולעשות הכל. בדחיפות. כדי להביאם הביתה.

לכם הרבנים יש כוח ציבורי חשוב ביותר, ואני תקווה שנשמע אתכם מובילים עוד ועוד מהלכים שיהדהדו בציבור כולו את האמת הפשוטה: שקול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מתחת לאדמה, מזכירים לנו ש"כל המקיים נפש אחת" – אפילו נפש אחת! – "כאילו קיים עולם מלא".

אני מתפלל לרפואת הפצועים, להצלחתם ושלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, שעל כולנו – ההנהגה המדינית וההנהגה הרבנית כאחד – לתמוך בהם בכל כוחנו; ולחזרתן של המשפחות והקהילות העקורות לנוף מולדתן, בהשקט ובבטחה.

עלו והצליחו וברכת ה' עליכם.