דברי נשיא המדינה בהלוויתו של סמ״ר אורון שאול ז״ל

זהבה, אבירם, אופק, משפחת שאול היקרה, וכל אוהביו, אהוביו ומוקיריו של גיבור ישראל – סמל ראשון אורון שאול. 

היום, בחלוף למעלה מעשר שנים נסגר מעגל-כאב מתמשך; של ציפייה מורטת וקורעת נפש, של אין-מנוח, של געגוע ושל אבל, שלא היה להם מקום אליו יכלו להיקוות.

יותר מעשר שנים בהן לא הפסקתם לרגע לחכות לאורון, בכל יום שיבוא, ואף על פי שהצדק הזה, הנחוץ, האנושי כל כך – התמהמה.

אורון האמיץ, האהוב, שמת מות גיבורים בקרב ברצועת עזה במהלך מערכת צוק איתן וגופתו נחטפה לגיא צלמוות ארור ואכזר. אורון, שיצא לקרב יחד עם חבריו לנשק, לוחמי גולני – בידיעה שלמה שהוא נלחם למען הטוב, למען האור, למען עמו, למען מולדתו.

לא אשכח לעולם את הרגע המצמרר, המטלטל, בו קיבלתי הודעה מחבר, לפיה האויב מדווח בטלוויזיה כי חייל, לוחם, בשם אורון נמצא בידיו. מאותו יום לא הפסקתי לחשוב עליו.

על החייל המסור, המוביל, שזכה באות מצטיין הנשיא, הודות לרוח ההתנדבות ולנחישות יוצאות הדופן שלו. על הנער המבריק עם נפש האמן. על האדם הערכי, חדור ברוח הערבות ההדדית, שהאמין בכל ליבו – כפי שכתב בעצמו על גלעד שליט – ש"מדינה לא מפקירה", ושאסור לנו להשאיר אף חטוף מאחור.

והנה, היום, יותר מעשר שנים אחרי אותו קרב מר הצליח עמו לגמול לו, ולו במעט מן המעט, ולהשיב את גופו למנוחת עולמים באדמתו; במבצע אמיץ וראוי – של שירות הביטחון הכללי וצה"ל.

זהבה יקרה ואהובה, וכל משפחת שאול – מאז אותו יום ארור, עם שלם לא חדל לחשוב עליכם ולייחל לשובו של אורון. עם שלם הסתכל בכבוד, באהבה ובהערכה עצומה – עלייך זהבה אהובה; על מאבק האיתנים שלך ושל משפחתך, גם בנסיבות אישיות לא-פשוטות, לחזרתו של אורון.

וכעת, ברגע הזה, הראוי, המנחם ובה בעת המייסר כל כך; אני פונה אליכם, משפחת שאול היקרה, בשם מדינת ישראל כולה – ומבקש מכם סליחה. סליחה על השנים המענות שעברתם כולכם, בציפייה לבן ולאח שיבוא; שנים בהן לא עמדנו במשימה, בחובה: להשיב אותו לכאן – אל ערש הולדתו.

אני חושב על הרצל היקר, הבעל והאבא, שלא זכה למעט החסד הזה – לראות את אורון חוזר, ללוות אותו לקבורה בקבר ישראל; והצער מפלח את הלב.

רחל המשוררת – שגם היא קבורה לא הרחק מכאן, משקיפה על אותה הכנרת –  כתבה לפני שנים רבות מילים מרטיטות על ציפייה מכלת-נפש, על טלטלות ותלאות הלב המצפה, ועל הגעגוע המייסר לאדם אהוב.  מילים שנדמה שנכתבו על שנות הכאב הארוכות שאתם – משפחת שאול – ידעתם:  ״לנעוץ באפלה עיניים משוועות, לפרוש אל החלל ידי געגועים… ולפלל לנס, וליחל לאות״. 

ועם המילים האלה, שהיו תמצית ישותכם זמן רב כל כך, אני מבקש לשלוח מילות חיזוק ואהבה גם למשפחה גיבורה נוספת – ללאה, שמחה וכל משפחתו של סגן הדר גולדין. להבטיח ולהתחייב שגם אִם אָרְכָה מאד הדרך גם הדר ישוב אלינו למנוחה ולכבוד שהוא ראוי להם כל כך. שנעשה הכל כדי שידי הגעגועים – ימצאו מזור ונחמה.

בבית העלמין הזה, נטמן רק לפני ימים מעטים סמל ראשון אביאל וויסמן, גיבור ישראל, בן פוריה עילית; שנפל בקרב בעזה, כלוחם בסיירת הנח"ל, שעה שהגן עלינו – על העם והמולדת. 

וכך, במעגל מצמרר, אנחנו העומדים כאן נוכחים שוב לראות כיצד תולדות ימי העם והמדינה חקוקות בדמם של גיבורינו אצילי הנפש. נושאות את זכרם, את שמותיהם, את פניהם היפות. 

אני מאמץ אל הלב את משפחתו של אביאל ואת משפחות כל חללי המערכה הכבדה, ובהן משפחתו של רס"ל אביתר בן יהודה מהישוב ניצן, שנפל היום בפעילות מבצעית בשומרון; ומייחל שלא יידעו עוד צער.

עשור חלף, ועדיין אנחנו נאלצים לשלוח את טובי בנינו ובנותינו לקרב מול אותם אויבים מתועבים שאת פצעי פשעיהם המפלצתיים בשבעה באוקטובר אנחנו עוד נושאים איתנו. ובימים האלה, כשרק אתמול קיבלנו בהתרגשות, באהבה, את בנותינו האהובות – רומי, דורון ואמילי – ששבו מהשאול הנורא הזה, אנחנו מבקשים לזעוק ולהזכיר עד כמה הכרחי שישובו כולם. כולם! עד האחרון שבהם. 

עד כמה הכרחי לעשות הכל כדי להשיב את כולם הביתה. את הדר, את הישאם, את אברה, ואת כל חטופות וחטופי שבעה באוקטובר. החיים לשיקום ולביתם, והחללים לקבר ישראל. עד כמה גדול ההכרח לא להשאיר אפילו בית אחד בישראל כשהוא שרוי בציפייה המענה הזו. להשיב, לחבק, לחזק ולשקם את החיים; ולפלס לנופלים את הדרך לשוב לאדמתם משדות אויב. לתת לאוהביהם מקום לבכות ולעלות אליו.  כרית של מנוחה נכונה.

משפחת שאול האהובה, קהל נכבד – כאן, אל מול הרי גולן, מהמקום שקודש בדם, ביזע ובדמעות של גיבורי הציונות – גיבורי עמנו – בימים ההם ובזמן הזה, אני פונה לאזרחי ישראל כולם.

אחיותי ואחי, אנחנו עומדים בפני ימים קשים ומטלטלים. ימים של תערובת רגשית מסחררת – של הקלה וכאב, של התרת ספקות ושל צדק,  של חסד ושל דין. אנחנו מוכרחים לעמוד בהם יחד, זה לצד זה, זו עבור זו. לעמוד בהם יחד – כשם שצלחנו את הקשים באתגרים, כשם שעמדנו מול העמוקות בתהומות. 

אני מייחל ומתפלל, שתהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון לעמנו. שנזכור כי אנשים אחים אנחנו. שנחזק ונתחזק יחד, לזכרו הטוב והברוך של אורון, לכבוד גבורתו, ולכבוד נשמת כל הנופלות והנופלים. שנהיה ראויים להקרבתם.

יהי זכרו הטוב של סמל ראשון אורון שאול, ושל כל חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, נצור בלב עמנו היקר לדור דור.