סימניה לזכרו של סמ"ר יובל שהם עם משפט שאפיין אותו

יובל, שנולד וגדל למשפחה מעורבת ופעילה בחיי קהילת ״הקהל״ בשכונת בקעה בירושלים, ניחן בכוחות פיזיים ונפשיים חזקים מאוד ובלט בכל תחום בו עסק. יובל היה אדם סקרן ונבון בעל חוש צדק מפותח, וגם אוהד מושבע של קבוצת הפועל ירושלים אשר נהג להגיע למשחקי הקבוצה בכל הזדמנות. לאחר סיום לימודיו בתיכון ״הימלפרב״ שבירושלים נרתם יובל, לשירות קרבי משמעותי כלוחם בגדוד 9 של עוצבת עקבות הברזל. יובל היה גאה בתפקידו בפרט ובשירותו בצה״ל בכלל, והיה ללוחם נחוש ומקצועי, שמאז השבעה באוקטובר נלחם ללא הרף ברצועת עזה מתוך תחושת שליחות גדולה ומתוך צו מצפונו שליווה אותו כל העת – להשיב את החטופות והחטופים הביתה, ובמיוחד את חברו, הרש גולדברג-פולין. ליובל היו חלומות רבים להגשים והוא תכנן לטוס לטיול הגדול לאחר שחרורו ולהתחיל תואר במדעי הרוח. נפל בקרב בצפון רצועת עזה, והוא בן 22 שנים.