דברי הנשיא באזכרה לחללי מערכת צוק איתן

בטקס האזכרה שנערך בהר הזיכרון הזה לחללי מערכת צוק איתן לפני חמש שנים, קרא רב סמל מתקדם עמרי מיכאלי את ה'יזכור' – לזכר חללי המערכה.

עמרי, לוחם ביחידת דובדבן, היה אחד מסמלי מערכת צוק איתן. במהלך הלחימה ברצועת עזה – נזרק רימון לעבר חברו של עמרי, והוא קפץ על חברו והגן עליו בגופו. למרות שנפגע מרסיסים, המשיך עמרי להילחם עד שנפצע באורח קשה. גם אז הוא סירב להתפנות, והמשיך ונלחם כדי לחלץ חבר שנפצע ולאתר ולחסל את המחבלים שפגעו בו. אז, ורק אז, הסכים לקבל טיפול. 

בזמן שחולץ מהשטח, כשהוא על האלונקה, חיבק עמרי את דגל  ישראל. התמונה של עמרי, גיבור ישראל, הלוחם הפצוע עם דגל המדינה, הפכה סמל לנחישות, לגבורה האדירה ולתעצומות הנפש של לוחמינו במערכת צוק איתן. היא נצרבה בזיכרון הלאומי של כולנו.  

אחרי המערכה קיבל עמרי צל"ש. הוא התאושש מהפציעה הקשה המשיך לשרת במילואים, ואף נפצע, פעם נוספת, במהלך מבצע בג'נין.

בשבעה באוקטובר, קרוב לעשור אחרי שנפצע במערכת צוק איתן, שוב מיהר עמרי לשטח, להציל חיים; אך לדאבון הלב, נפל באותו יום מר ונמהר, בקרבות הגבורה בקיבוץ כפר עזה.

לפני שנה פגשתי את משפחתו בבית הנשיא. הוריו היקרים, רינה ומיקי סיפרו לי שלעמרי היה משפט קבוע. הוא נהג לומר: "זאת המדינה שלנו ויש לנו רק אחת. המדינה והדגל תמיד לפני הכל". כך אמר עמרי וכך גם פעל – במבצע צוק איתן וכמעט עשור אחר כך.

יקירותיי ויקיריי, בנות ובני המשפחות השכולות. את אותם הדברים ממש, באותה רוח – רוח גבורה – שמעתם ושמענו מרבים כל כך מאהוביכם – אהובינו – שנפלו במערכת צוק איתן. את השליחות, את עוז הרוח, את המחויבות – למען העם, למען המדינה.

היום אנחנו מעלים על נס את זכרם, מוקירים את המחיר הכבד ששילמו הבנים ושילמתם אתם – למען ביטחוננו, למען חיינו.

מדינת ישראל יצאה למבצע צוק איתן כדי להגן על הבית במובנו הפשוט ביותר. חיילינו נלחמו על זכותם של ילדי ישראל ללכת בבטחה לגני הילדים ולבתי הספר; על זכותם הבסיסית של ילדים, זקנים, נשים וגברים – לפסוע בשבילים, לנסוע בכבישים, לטעת עצים, לחרוש שדות, ולקיים חיי שגרה.

מערכת צוק איתן הסתיימה עם מחיר דמים כואב וכבד אך לימים התברר שהמשימה לא הושלמה. מתקפת הטרור האכזרית של שבעה באוקטובר, כמעט עשר שנים אחר כך, מתקפה נוראית נגד תינוקות, ילדים וזקנים, נשים וגברים, הוכיחה לנו כמה האויב מולנו אכזר, לא אנושי, נחוש להשמידנו.

מאז, למעלה משנה וחצי שמדינת ישראל, צה"ל וכל כוחות הביטחון, נלחמים בעוז –למען השבת החטופים, ולמען השבת הביטחון.

כעת, אחרי חודשים רבים כל כך, אין ספק בעיניי שהגענו לרגע מפתח מכל הבחינות, ושהיום, לצד ההישגים במערכה, אנחנו חייבים גם להסתכל קדימה, על היום שאחרי, ולהבין איך המלחמה הזאת תורמת לשינוי מציאות אמיתי, עמוק, מקיף – לא רק במובן הביטחוני הצר – על הגבול, אלא גם במובן המדיני השלם – באזור כולו.

ברגע הקריטי הזה, אני מזכיר לכולנו: יש לנו מדינה אחת וצה"ל אחד, ובראשו רמטכ"ל אחד. רמטכ"ל שנושא באחריות כבירה, ושהקדיש עשרות שנים מחייו להגנת מדינת ישראל ואזרחיה, פעמים רבות תוך חירוף נפש.

בשעה שחיילינו נלחמים בחזית, הדבר האחרון שהם צריכים לשמוע זה התבטאויות משתלחות בין הדרג המדיני לדרג הפיקודי העליון בצבא. מותר לחלוק וצריך לחלוק, גם באופן נוקב ובשיח פתוח – אבל טובת המדינה דורשת – לנהוג באחריות.

משפחות יקרות, בינואר האחרון, אחרי למעלה מעשור של ייסורים וציפייה קורעת נפש, זכינו להביא את יקירנו, סמל ראשון אורון שאול, שנפל בגבורה במהלך מערכת צוק איתן – לקבר ישראל. סוף סוף המעגל נסגר, ויש למשפחת שאול קבר לבכות עליו.

מיד עם היוודע הבשורה על שובו של אורון, שוחחתי עם הוריו של סגן הדר גולדין, והתחייבתי שאנחנו לא שוכחים לרגע, אף לא לרגע, את חובתנו הקדושה – להחזיר גם את הדר במהרה.

במובן הזה אני מבקש להדגיש שרגע המפתח עליו דיברתי נשען בראש ובראשונה על המהלך הקריטי הזה – ושעלינו לפעול בכל דרך ובכל הכוח, כדי להחזיר בדחיפות את כל החטופים הביתה, החיים והחללים, אזרחים וחיילים – ובהם הדר גולדין. עם שלם ומדינה שלמה לא ישקטו ולא ינוחו – עד שכולם ישובו הביתה.

נפגשתי הבוקר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. חיזקתי את ידיו לקראת יציאתו לוושינגטון לפגישה עם הנשיא טראמפ, במטרה לממש את החובה הקדושה – להביא עסקת חטופים, ובתקווה גם להניח אבני דרך להרחבת מעגל השלום והנורמליזציה באזורנו. 

בנוסף, אני גם שולח מכאן ברכת הצלחה למשלחת הישראלית לקטאר. הרצון להחזיר את החטופים הביתה הוא קונצנזוס ישראלי מוחלט. זה מהלך נכון, חשוב והכרחי. אנחנו לא חיים באשליות. אנחנו מודעים למחירים ולא מקלים בהם ראש כלל וכלל. אנחנו יודעים שעסקה כזאת תביא איתה החלטות קשות, אתגרים מטלטלים ורגעים מייסרים.

ועם זאת – אני מאמין בכל ליבי שזהו רגע האמת, ושעלינו לבטוח בעם שלנו, ובכוח שלנו להתגבר על כל אתגר עתידי שיבוא. ההחלטה צריכה להיות ברורה וחד משמעית – מביאים אותם הביתה. בדחיפות. את כולם. עד האחרון שבהם.

מכאן, מההר המקודש הזה, יחד אתכם, אני מבקש להודות, להוקיר ולהעלות על נס את צה"ל וכוחות הביטחון ומפקדיהם, שפועלים בחירוף נפש, במסירות, בנחישות ובמקצועיות, לילה ויום, בחזיתות קרובות ורחוקות.

אני נושא תפילה להצלחתם ולשלומם, להחלמתם של כל הפצועים בגוף ובנפש, ולשובן של המשפחות והקהילות העקורות – לנוף מולדתן.

משפחות יקרות, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל, אני מרכין את ראשי בתודה וביראה, ומייחל שתדעו מזור ונחמה. מי ייתן ונהיה ראויים לקורבנכן. 

יהי זכרם של חללות וחללי מערכות ישראל, חקוק על לוח ליבנו לדור דור.