דברי הנשיא במסדר כנפיים קורס 190

בפתח דבריי אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחה שעולמה חרב עליה לפני שעות אחדות, כשיקירה נרצח בפיגוע הטרור בגוש עציון. אני מתפלל יחד איתכם לשלום הנפגעים בפיגוע.

אני מחזק את ידי כוחות הביטחון ואת ידי אחיותינו ואחינו ביהודה ושומרון, ומזכיר לכולנו – בעורף ובחזית: גם בעת הזאת, ובמיוחד בה, עלינו לעמוד נחושים ומאוחדים נגד הטרור ובשום פנים ואופן לא לנוח על זרי הדפנה.

מכובדי, ביום חם של חודש יוני, המריאו טייסי חיל האוויר לתקוף מתקני גרעין מרוחקים של משטר רצחני שאיים על ישראל. השנה הייתה 1981, והתקיפה כוונה נגד הכור הגרעיני בעיראק של סדאם חוסיין. מפקד חיל האוויר אז היה האלוף דוד עברי, שזכינו והוא נמצא עימנו כאן היום.

צעיר הטייסים שנשלחו אז לעיראק היה סרן בשנות ה-20 לחייו בשם אילן רמון. לימים, סיפר רמון על תחושותיו לפני המבצע: "בתור מספר 8, הטייס שתוקף אחרון במבנה, ולכן הכי מסתכן – היה ברור לי שיש סיכוי לא רע שלא אחזור". "באחד הימים לפני התקיפה", המשיך אילן, "נסעתי חזרה הביתה מיום עמוס בטייסת – ובדרך, כרגיל על הכביש בישראל כולם נדחפים, מצפצפים ומקללים. חשבתי לעצמי – עבור מי אני בעצם עושה את זה? למען מי ולמען מה? ואז נזכרתי באמא שלי, ניצולת אושוויץ, ובמה שעבר על העם היהודי; ואמרתי לעצמי: לא יתכן ששוב יהיה דבר כזה! ואם אני צריך להישאר בעיראק – אז אשאר שם. זה מה שעזר לי לצאת למשימה". 

והנה, 44 שנים לאחר מכן, גם הפעם – ביום חם של חודש יוני, שוב המריאו טייסי חיל האוויר הישראלי לתקוף במתקני גרעין מרוחקים של משטר רצחני שאיים על ישראל. הפעם – לא היה זה מבצע נקודתי, ולא טיסה בודדת.

באותו לילה דרמטי לפני כחודש, ובימים שלאחר מכן, הוכיח חיל האוויר הישראלי את עוצמתו – ביעילות, בנחישות ובאומץ לב. תקיפות מדויקות וקטלניות הותירו את המרחב האווירי של איראן פרוץ ואיפשרו לטייסינו להפציץ שורת מתקני גרעין שהיוו את ליבת תוכנית ההשמדה האיראנית, לצד מטרות איכות רבות נוספות; במהלך הרה גורל, היסטורי, לעתיד האזור כולו.

לאלה הצטרפו בהמשך כוחותיה של ידידתנו הגדולה – ארצות הברית – שהוכיחה שוב עד כמה עמוקה ורחבה השותפות בין מדינותינו, ועד כמה היא משיאה ערך לאנושות כולה.

מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר – בפקודת היום שלך, כתבת כך: "טוסו, עוטו על האויב, הכו בו עד חורמה ושובו בשלום" ובמסר העוצמתי הזה, הידהדת את פקודת הקרב המפורסמת של אלוף מוטי הוד, מפקד חיל האוויר ב'מבצע מוקד' שפתח את מלחמת ששת הימים ב-1967.

ואכן, גם הפעם – טייסינו קשרו עוד חוליה בשרשרת הנצח הזאת, של עוז ואצילות, של ניצחון האור, של צדק ואמת. 

אני מבקש להודות ולהצדיע כאן היום, בשם העם כולו, לכלל נשות ואנשי חיל האוויר – בסדיר ובמילואים, בשמיים ועל הקרקע, בהתקפה, ולא פחות חשוב – בהגנה, וכמובן לפיקוד של חיל האוויר בהובלתך – מפקד חיל האוויר היקר. 

על אף שאנחנו זוכרים היטב את ליקוי המאורות הנורא של שבעה באוקטובר – שגם חיל האוויר לקה בו; ועל אף שאנחנו יודעים – יודעים היטב – שבשום פנים ואופן אסור לנו לנוח על זרי הדפנה; היום, ניתן לקבוע באופן חד משמעי שבמערכה הקשה הזאת – חיל האוויר תחת פיקודך הוביל לפסגות חדשות את העליונות האווירית של מדינת ישראל.

החל מחיסולם של הגדולים שבצוררים – נסראללה, דף, אל-עארורי, בכירי משמרות המהפיכה ומדעני הגרעין, ועוד רבים רבים שכמהו ופעלו להשמידנו. עבור בפעילות המרשימה והרב-זירתית – בלבנון, סוריה, תימן, איראן, עזה, יהודה ושומרון ועוד. וכלה בהגנה על אזרחי ישראל מאלפי טילים וכתב"מים; וחילוץ מוסק בזמן שיא ותוך חירוף נפש של פצועים משדות הקרב בזירות השונות.

בוגרות ובוגרים יקרים – אתם מצטרפים היום לשרשרת הדורות האקסקלוסיבית הזו – שהעולם כולו מביט בה בהשתאות ובהערכה עמוקה. אתם, יחד עם קודמיכם – בוגרי הקורסים לאורך השנים, שרבים מהם השתתפו במלחמה הזו ובתוכה מערכת "עם כלביא", ובעוד ועוד ממערכות ישראל – אתם פניה היפות של המדינה. ואיתכם, כמובן, כל חיילות וחיילי צה"ל ומפקדיהם.

אני יודע שעם ישראל כולו – מקצה לקצה – מכיר לכולם תודה, ומעלה על נס את הגבורה ותעצומות הנפש. אני באמת מייחל ומקווה – שיהיו מי שישכילו להתנצל על ביקורת פוגענית ומיותרת, שנאמרה בלהט הוויכוח הציבורי שקדם למלחמה. כי בעת הזאת, ואל מול האתגרים העצומים, עלינו להבין ולהפנים היטב את ההכרח לעמוד יחד – בנחישות ובלכידות – נגד כל צר ואויב.

יקירותינו ויקירינו, הכנפיים שאתם מקבלים היום – לא שייכות רק לכם. הן פרי השקעתם של אנשים רבים שבזכותם הגעתם לרגע הזה. 

אני מודה לסגל הקורס, למדריכות ולמדריכים – וכמובן גם לטכנאים ולמכונאים, שבלעדיהם אף מטוס לא ימריא ולא יכריע. ומעל הכל אני פונה אליכן – משפחות יקרות: היום הוא גם היום שלכם. בשעות הקשות של אימונים מתישים, ברגעי משבר, בשבתות וחגים בלי חופשה – הייתם שם. באהבה, באמונה, בתמיכה שקטה. הכנפיים שהם מקבלים היום יושבות גם על לוח לבכם.

חניכות וחניכים יקרים, כשמלחמה מתעוררת בעולם הכנפיים שאתם עונדים היום מוכרחות להפוך לכנפי נשר עזות וחזקות, יודעות מלחמה. אבל אני מתפלל שמעתה, הכנפיים האלה יהיו גם כנפיים אחרות – כנפי יונה, מבשרות שלום.

עוצמתו של חיל האוויר הישראלי, שהוכחה מעבר לכל ספק, צריכה להניח בפנינו תשתית לשינוי המציאות באזור, תשתית ליום שאחרי – ליום של עתיד טוב יותר עבורנו ועבור שכנינו במזרח התיכון.

כמו כולנו אני מייחל שמסעו המדיני של ראש הממשלה לוושינגטון ופגישותיו עם הנשיא טראמפ, אכן יתורגמו לעסקת חטופים קרובה ודחופה, ולשינוי כיוון במזרח התיכון – שירחיב את מעגל השלום. השבת החטופים היא חובה קדושה. אנחנו חייבים לעשות כל צעד שביכולתנו, ובוודאי שאסור לנו לא לנוח ולא לשקוט לרגע – אף לא לרגע, עד שהם יחזרו לנוף מולדתם. כולם – עד האחרון שבהם.

אני מזכיר שהחזרת החטופים היא צעד ראשון הכרחי ומתבקש, כחלק ממהלך אזורי שעלינו להמשיך ולעמול עליו.

אנו נמצאים בימים של תזוזות טקטוניות של ממש, בהם מאזן העוצמה האזורי מתעצב מחדש. יצרנו לנו כעת הזדמנות היסטורית שאסור להחמיצה! במיוחד עכשיו, עלינו לעשות כל שלאל ידינו כדי ללחוץ על הדוושה, להרחיב את מעגל השותפות, השלום והנורמליזציה באזור, ולעשות היסטוריה.

אני מתפלל יחד אתכם לרפואת פצועי פעולות האיבה ומערכות ישראל – בגוף ובנפש; לחזרת הקהילות והמשפחות העקורות מבתיהן; לנחמה ומזור עבור המשפחות השכולות כולן; ולהצלחתכם ושלומכם – יחד עם כל חיילות וחיילי צה"ל.

יקירותיי ויקיריי – אתם פורסים כנפיים בעיצומם של ימים היסטוריים שעוד ייכתבו בדברי הימים של מדינת ישראל. הרקיעו שחקים. העמיקו שורשים. המריאו והצליחו.