ספר שכתב ואייר סמ"ר אורי ג'רבי ז"ל כשהיה בן 9, עט, צמיד ומדבקות לזכרו

אורי גדל בפתח תקווה, ובהיותו בן חמש עבר עם משפחתו להרצליה. אורי היה בן אהוב מאוד על הוריו ועל משפחתו כולה, ושימש לאחותו כאח גדול ותומך, והקשר ביניהם היה חם ואוהב. היותו בן שמונה החל להתאמן במרכז הטניס "בני הרצליה", ובתוך זמן קצר הפך לשחקן טניס תחרותי ואחד השחקנים הבולטים במועדון. התאמן כמעט בכל יום והשתתף בתחרויות רבות. התחבב מאוד על חבריו לאימונים ועל המאמנים. אורי היה גם חניך בשבט "רשפים" של תנועת הצופים בהרצליה, והשתתף במפגשים כשהתאפשר לו, בין האימונים בטניס. אורי אהב לצלם, שיחק גם כדורסל, כדורגל, מטקות וטניס שולחן. אורי בלט כנער תחרותי, חרוץ ונחוש, כריזמטי ורציני, וכתלמיד מצטיין שסיים את לימודיו במגמת ביולוגיה ומנהל עסקים. כשהיה בן שש-עשרה וחצי פרש מתחום הטניס לטובת אימוני הכנה לצבא. בהתחלה השתלב באימונים במועדון "קרוספיט" בהרצליה, ולאחר תקופה קצרה החל להתאמן במסגרת תנועת ״חמש אצבעות״, והתמיד בכך קרוב לשנתיים. הוא שם לו למטרה להגיע ליחידה מובחרת, וכולם ידעו שדבר לא יעצור בעדו. עם סיום לימודיו בתיכון בהצטיינות יתרה התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גבעתי. אורי שובץ בפלחה"ן גבעתי ולאורך שירותו השתתף באירועים מבצעיים שונים. אורי עבר בסיירת מסלול מפרך של שנה וחודשיים, אך מעולם לא התלונן. הוא היה חדור מטרה ושמח מאוד על השירות ביחידה. יצא לקורס צלפים, ובתפקידו כצלף פעל במקצועיות תוך חתירה למגע. אורי שירת כסמל של הצוות וביצע את תפקידו מתוך ראיית האחר ודאגה לפרט. חבריו ומפקדיו ראו בו אדם שאפשר לסמוך עליו, העריכו אותו ואת דעתו ואהבו אותו מאוד. בבוקר השבעה באוקטובר, התייצב אורי ללחימה. עם חבריו לסיירת לחם בקיבוץ נחל עוז מול מחבלים רבים, הציל אזרחים וחילץ אותם למקום מבטחים. מעל מאה ימים נלחם אורי כחלק מהסיירת, שהגיעה להישגים מבצעיים רבים. ב-17 בינואר 2024, בלילה שבין שלישי לרביעי, יצא עם הכוח למשימה נועזת ומורכבת בחאן יונס שבדרום רצועת עזה. במהלך הפעילות בעומק שטח האויב הכוח נתקל, סיכל וחיסל עשרות מחבלים. בפעילות זו נפגע אורי באורח אנוש והובהל לבית החולים סורוקה בבאר שבע. לאחר למעלה מיממה שבה נלחם על חייו נקבע מותו. באותה התקרית נהרג גם חברו הטוב, סמל ראשון אורייה איימלק גושן. בן 20 בנופלו.