דברי נשיא המדינה בחנוכת מרכז הרב עמיטל בישיבת "הר עציון" אלון שבות 

ראשי מוסדות הר עציון וצוות ההנהלה, ראשי מכללת הרצוג והנהלתה, משפחת הרב עמיטל היקרה, משפחת הרב ליכטנשטיין האהובה, ובפרט – הרבנית טובה, שתזכה לאריכות ימים, כמה טוב שאת איתנו, צוות מרכז הרב עמיטל והנהלתו, תלמידי, בוגרי וידידי ישיבת הר עציון ובית המדרש לנשים במגדל עוז, ובתוכם ח"כ משה טור-פז וח"כ משה סולומון, אורחים ותושבים יקרים, מכובדיי כולם.

אני שמח על כל הזדמנות להגיע לגוש עציון. הגבעות העדינות, יישובי הגוש הפורחים ואנשי הגוש מאירי הפנים תמיד מרחיבים את ליבו של כל מי שמגיע לכאן וכך גם – את לבי שלי.

הבשורה שאנו חוגגים כאן הערב, על פתיחת המרכז החינוכי לזכרו של הרב יהודה עמיטל זכר צדיק לברכה, במוסד המכובד הזה היא בשורה מרחיבת לב ומרחיבת דעת.

ועל ה"רֹחַב" הזה אני מבקש לדבר. כי כשאני מעלה לנגד עיני את דמותו של הרב עמיטל, עולה יחד איתו שורש אחד – ר. ח. ב. רֹחַב.

דברים רבים ניתן לומר על ישיבת הר עציון – מפעל חייו של הרב עמיטל. ניצול השואה שביקש להפריח מחדש את העם, הארץ והתורה. אך בעיני יש פרט קטן, כמעט שולי שמבטא את הרֹחַב שמאפיין את גישתו לתורה.

כחניך ותיק בעולם הישיבות, הרב עמיטל ידע היטב איך נראה בית מדרש. כל תלמיד יושב עם- "סְטֶנְדֶּר". מולו ניצבת הגמרא לבדה. אך כשהרב עמיטל הקים את הר עציון, הוא החליט – שהדברים יהיו שונים. אצלו- כל תלמיד יֵשֵׁב, ולצידו – ארונית קטנה. כך, לצד הגמרא, הוא יוכל לפתוח גם רמב"ם, תנ"ך, מדרש אגדה או ספר הגות.

שינוי קטן עם משמעות גדולה. הרב עמיטל רצה – להרחיב את היריעה. לא יתכן להסתפק רק בגמרא, התורה רחבה מני ים, וכך יש ללמוד אותה. הארונית לא נועדה רק להכיל עוד ספרים. היא נועדה לחנך את תלמידיו – אסור לְהִצְטַמְצֵם לְעוֹלָם אחד בלבד. ספריית המחקר הרחבה והמכללה המפוארת העומדות לצד הישיבה, הן עדות חיה לתפיסתו זו.

לפני הכל, רֹחַב תורתו של הרב עמיטל, בא לידי ביטוי – באישיותו. כשנקרא לעמוד בראשות הישיבה, הוא בחר בחירה נוספת, עם השפעה מכרעת על הרחבת התורה. בענווה עצומה, הוא הזמין את הרב אהרון ליכטנשטיין זכר צדיק לברכה, לחלוק איתו את ההנהגה – את ראשות הישיבה.

הוא ידע שהתורה לא ניתנה לאיש אחד בלבד. בשביל תורה בריאה, גדולה ורחבה – דרושות ענווה והקשבה. דרוש שיח, נוקב ומכיל כאחד, כדי ללמוד וללמד תורה שמחדשת פניה וּמִתְרַחֶבֶת עם שיבתנו לארצנו כאומה.

הרב עמיטל אהב את התורה, ואהב כל-כך את העם, את הארץ ואת המדינה. לכן ברור שתלמידי הרב עמיטל, ישרתו גם כחיילים בצבא. ממשיכים את דרכם הקדומה של תלמידי רבי עקיבא, ששתו ממנו תורה – ולחמו במלוא העוז תחת פיקודו של בר כוכבא.

לעד תעמוד לרב עמיטל זכות ייסוד מסלול ה"הֶסְדֵּר" – עוד בתקופה בה לימד בישיבת הדרום – מסלול מפואר שהוכיח את השילוב המתבקש בין לימוד התורה ושירות המדינה.

ואכן – ישיבת הר עציון ממשיכה עד היום בדרכו גם בתחום זה. תלמידיה ממלאים את שורות הלוחמים והמפקדים, ובוגריה לוקחים חלק משמעותי גם בזרועות הבטחון. למרבה הכאב, גם במלחמה האחרונה, איבדה ישיבת הר עציון שישה מקרב התלמידים והבוגרים.

אני מבקש לחבק מכאן את המשפחות השכולות של הישיבה במלחמה הנוכחית ובכל מערכות ישראל בתוך כל משפחת השכול. לעד נִזְכור את יקיריהן ומן המעמד הזה נתפלל שיזכו למעט מזור ונחמה.

ישנו מאפיין אחד, אשר בלט אצל הרב עמיטל במיוחד והוא – רֹחַב הלב. כולכם וודאי שמעתם את הסיפור שהיה הרב מביא בשם האדמו"ר הזקן, – מייסד חסידות חב"ד -האדמו"ר ראה את נכדו לומד תורה, כשהנכד לא מבחין כלל שבחדר הסמוך – שוכב תינוק ובוכה, קורא לעזרה. האדמו"ר ניגש לתינוק, הרגיע אותו ולאחר מכן פנה אל נכדו ואמר – אם התורה מונעת ממך לשמוע בכי של תינוק, משהו פגום בְּלִמּוּדְךָ.

על הרב עמיטל נאמר – נאה דורש, נאה מקיים. תורתו לא נשארה רעיונית בלבד. לעד ייזכר בדוגמא האישית שנתן, כשקפץ למים הציבוריים והסוערים ואמר "הנני" באחד מרגעיה הכואבים ביותר של ישראל, לאחר רצח רבין. הרב עמיטל שמע את בכיו של התינוק – והצטרף לממשלה בראשותו של שמעון פרס. הצעד הזה דרש אומץ ציבורי, שאיננו מובן מאליו. דאגתו הכנה לחברה הישראלית הפכה את תורתו מחזון למעשה.

מכובדיי, לפני שהיה מנהיג, הרב עמיטל היה מחנך. יחד עם עֲמִיתוֹ הרב ליכְטֶנְשטֶיין, הִשְׂכִּילוּ הַשְּׁנַיִם לְהוֹרוֹת וּלְהַנְחִיל תורה רחבה – תורת חיים, בִמלוא מובנה: תורה המחוברת במהותה לכל מרחבי החיים המעשיים, כאמור, גם הצבאיים והמדיניים. הרב עמיטל לא הסתפק בכך שהתורה תילָמד בין כותלי בית המדרש, אלא טיפח דור שלם של תלמידים שתורתם מדריכה אותם לפעול ולהשפיע – בכל הָאֲפִיקִים.

רֹחַב דעת ורוחב לב, רֹחַב תורני ורוחב אופקים – השכלה, תרבות ואמנות. גם מעגל לומדי התורה התרחב – בדמות לימוד תורה לנשים. הרב עמיטל הנחיל תורה, שמביאה אותנו להיות יותר ויותר – אנושיים.

אלפי בוגרי הר עציון והשפעתם העצומה – בארץ וביהדות העולם – הם הם העדות החיה של אותה התורה. – רבים מהם נוכחים כאן איתנו הערב: במשפט, ברפואה, באקדמיה, בבטחון, בחינוך ובמדע, בכל מקום – בעולם המעשה ובעולם הרוח והיצירה – תלמידי הרב עמיטל ממלאים בהמוניהם את שדרות החברה הישראלית כולה.

אתם – תלמידיו של הרב עמיטל יודעים שישנה דרך וישנה חובה חובה ללמוד, ללמד לשמור ולעשות ולקיים – תורה רחבה, שהיא גם גדולה וגם קשובה – לאדם ולמציאות.

על כן, המרכז החינוכי שהקמתם כאן, הוא לא רק נר לזכרו, אלא אבוקת אור שממשיכה את שליחותו. והמלאכה – עוד מרובה.

כנשיא מדינת ישראל אני אומר לכם – גם כיום "התינוק" בוכה. עברנו כמדינה שנים קשות. האתגרים העומדים מול החברה הישראלית, גדולים. ובעת הזו, במיוחד בתקופת בחירות בה המחלוקות מתחדדות ומקצינות – עלינו לזכור ולהזכיר, לשוב ולהפנים – התורה שממנה אנו שותים, מוכרחה לחבר אותנו, ללכד אותנו, ולא חלילה- להפריד בינינו.

עלינו להציב לנגד עינינו את דמותו של הרב עמיטל שהיה מתלמידי החכמים שעליהם נאמר – כי הם "מרבים שלום בעולם". אהבתו של הרב עמיטל לעם, לארץ ולתורה צריכים להוות עבורנו צוואה ברורה – רק באחדות ישראל נשלים את המלאכה! רק באחדות ישראל יש עתיד לבניין העם, הארץ והתורה!

על כן, מן המעמד הזה אני פונה אליכם ומבקש – אל תשאירו את תורתו ב"אוהל" קטן. אל תחכו למי שיגיע לבקר במרכז החינוכי שהקמתם כאן, כפי שהרב עמיטל הרחיב את התורה, עליכם לעשות עוד ועוד כדי להרחיב את היריעה ואת הבשורה. בטוחני, כי המרכז הזה הוא רק ההתחלה.

אני מבקש להודות לאנשי ישיבת הר עציון ומרכז הרב עמיטל, לראשי הישיבה – הרב משה ליכטנשטיין, הרב יעקב מדן והרב ברוך גיגי שממשיכים את מסורת רבותיהם ומובילים את הישיבה יחדיו, בהארת פנים. לרב שלמה ברין יו"ר ההנהלה וחתנו של הרב, שמרחיב את התורה ברוח ובמעש. ליוני הולצר מנכ"ל הישיבה. לרבנית אסתי רוזנברג ולכל צוות בית המדרש לנשים במגדל עוז. לפרופ' אבישלום וסטרייך נשיא מכללת הרצוג.

כמובן – לצוות המרכז החדש – לרב בני להמן העומד בראשו, רב ופסיכולוג בכיר, דוגמא חיה לחיים של שילוב תורה ועשייה. תודה למשפחת מועד, שיזמה את הפרויקט הזה ולעזרא ולורן מרקין שתרמו לו רבות.

תודה לכל צוות ההקמה וההפעלה – ולכל העוסקים במלאכה הגדולה.

הרחיבו מקום אהלכם, עלו והצליחו. תודה רבה.