דברי הנשיא בהשבעת הכנסת ה-26

 

קרדיט צילום: חיים צח/לע"מ

על שיתוף הפעולה בינינו, להודות לראש האופוזיציה של הכנסת היוצאת, חבר הכנסת יאיר לפיד, ולאחל לחבריה היוצאים של הכנסת הקודמת – הצלחה רבה בהמשך דרכם.

אני מבקש לברך את זְקַן חברי הכנסת – חבר הכנסת חיים כ"ץ. לפני שמונים ואחת שנים, נכנס אבי חיים הרצוג ז"ל כקצין בצבא הבריטי, למחנה המוות ברגן בלזן וחילץ משם את אברהם כ"ץ ז"ל, אביו של חיים. זכיתי לשמוע ממנו את סיפורו המפעים בטרם הלך לעולמו לפני מספר שנים.

אני מברך את ותיק חברי הכנסת – ראש הממשלה בנימין נתניהו שזו עבורו הכנסת החמש עשרה במספר לכהן בה כחבר מן המניין ובמגוון תפקידים.

ואני מברך את צעיר חברי הכנסת – יונתן שלו, ששובר היום בכמה חודשים את שיאו של משה נסים המיתולוגי, שלאחרונה, אגב, קיבל ממני את עיטור הנשיא. כשהייתי צוער בקורס קצינים למדתי על סיפורו של הסבא של יונתן – סא"ל שאול שלו ז"ל שנפל בקרב גבורה במלחמת יום הכפורים, כמפקד גדוד שריון בסיני. עם סבתו – גבריאלה, תיבדל לחיים ארוכים, זכיתי לשתף פעולה כשייצגה את ישראל כשגרירה באו"ם.

רבים מכם, חברות וחברי הכנסת, נכנסים לכאן היום לראשונה. מאחורי כל אחת ואחד מכם – דרך ארוכה, אנשים שהאמינו בכם ורגע שבו העזתם לחשוב שתוכלו להשפיע. מי יתן ותזכו לְשַׁמֵּר בזיכרונכם משהו מן היום הזה. את ההתרגשות ואת הידיעה שאנשים רבים בחרו בכם, מתוך תקווה שתקדמו את החברה הישראלית לטוב. מניסיוני אני יודע – שהידיעה הזו תִּדָּרֵשׁ לכם בשעות הקטנות של הלילה במליאה ובוועדות, דווקא כשהמצלמות יהיו כבויות. הידיעה הזו תִּדָּרֵשׁ לכם ברגעים בהם תקבלו החלטות, כאלה שבאמצעותן, אדם ירגיש – שאתם רואים אותו.

אנחנו משביעים היום כנסת חדשה. באולם הזה יש שמחה והתרגשות ויש גם – הרבה כאב. בעבור רבים מהיושבים כאן, שמחתו של היום הזה, כרוכה בגעגוע לבן או בת, בעל, אח, אחות, נכד, או סבתא, שהיו צריכים להיות כאן לצידם. נמצאים כאן, מכל צידי המליאה, משפחות חטופים, לוחמים שלחמו בגבורה וכאלה שאף נפצעו בקרב. הורים ומשפחות שכולות והורים ובני משפחה של פצועים ופצועות. והכאב הזה כאן באולם, משקף כאב שנמצא בכל רחבי הארץ ומבקש שֶׁנִּתֵּן לו מקום. אינני יודע אם הייתה אי פעם כנסת, שבה רבים כל כך, איבדו את היקרים להם, בַּמַּעֲרָכָה על תקומת ישראל.

אֲנִי ניצב כאן, בחרדת קודש, מולכם – אתם שבחרתם, מתוך השכול, על אף השכול, ועם השכול, והפציעה – להתעקש ולשרת כחברי כנסת את החברה הישראלית.

מאז טבח שבעה באוקטובר, עברנו תהפוכות רבות. ידענו תהומות וְהֶעְפַּלְנוּ לפסגות. פגשנו כאב נורא, וגילינו כמה הקרבה וגבורה יש בישראל. נחשפנו לאזרחיות ואזרחים יוצאי דופן, שמסרו, בגדולתם – את הכל, כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בבטחה – חיים של יום-יום. חיים רגילים.

ועל החיים הללו, מכובדיי, אני מבקש לדבר היום, לדבר בשבחו – של יום רגיל. "יום חולין", כמאמר המשוררת רחל שפירא בְּשִׁירָהּ. יום שבו אדם הולך לקניות לקראת שבת, ואינו צריך להתלבט בתור לקופה, על איזה מוצר הוא ייאלץ לוותר. יום שבו משפחה לילד עם כסא גלגלים עוברת דירה ויודעת שיש שם בית ספר הולם ונגיש. יום שבו אדם יוכל לקבוע תור עבור אמו המבוגרת לטיפול, מבלי להמתין לו שלושה חודשים. יום שבו משפחה בעלת עסק קטן, מסיימת את החודש, בלי שקראו לאבי המשפחה שוב למילואים. ועוד אינספור רגעים, של החיים עצמם. עבור ישראלים רבים – יום החולין, הרגיל, הקטן הזה, הפך להיות אתגר גדול, עצום, בלתי מושג.

הימים הרגילים הללו, הקטנים לכאורה, ימי החולין תלויים במידה רבה בעבודה הפרלמנטרית שלכם שֶׁתֵּעָשֶׂה כאן, בבית הזה. בשנים האחרונות ראינו מה אזרחי ישראל מוכנים לעשות למען המדינה. עכשיו עליכם, החברות והחברים בבית הזה, ותיקים כחדשים, לשאול גם מה אתם יכולים וצריכים לעשות למענם.

אני רואה דמיון רב, בין הרגעים בהם אנו עומדים, לבין שנותיה הראשונות של המדינה. בשנת 1949, כשהמדינה הצעירה עוד דיממה את פצעי המלחמה, עמד דוד בן גוריון והשביע לפני הכנסת, את ממשלתו הראשונה. בן גוריון דיבר אז על המעבר שצריכה לעשות ההנהגה. מַעֲבָר מתקופת עלילות גבורה וניצחון של מלחמה אל תקופת המשימות ה"קְטַנּוֹת", כפי שהוא קרא להן אז, של בניית מדינה: קליטת עלייה, שיכון, חינוך ובריאות.

את התקופה הזו תיאר בן גוריון בַּמִּלִּים הַבָּאוֹת, ואני מצטט: ״תקופת המאמץ האפור והממושך… שאין בו אולי יִפְעָה וברק וגבורה דרמטית, מלבד עמל מפרך, מתמיד ונאמן״. ואני רוצה לחזור על מילותיו: "עמל מפרך, מתמיד ונאמן". זו העבודה הפרלמנטרית, מכובדיי, זוהי תמצית השליחות – "עמל מפרך, מתמיד ונאמן".

ואכן, חברות וחברי כנסת יקרים, מדינה אינה נבחנת רק בשעת גבורה, היא נבחנת לא פחות ביום חולין, בַּשִּׁגְרָה. יש גדולה עצומה בגבורה. אבל יש גדולה גם ביכולת לבנות חיים של יום יום, בַּמְּשִׂימוֹת הקטנות והשגרתיות. להפוך את הכוחות שגילינו בשעת המשבר הקשה בתולדותינו ליסודות של מדינה חזקה ומתפקדת בימי שגרה.

חברות וחברי הכנסת, לפני מספר ימים פגשתי את נציגי כל סיעות הבית הזה. ניהלנו שיחות פתוחות, כנות ונוקבות. שמעתי את הקולות השונים מכל הקשת של החברה הישראלית. בשיחות הללו יוצגו כלל האזרחים, מכל הדעות, מכל אורחות החיים, הרקעים והאמונות. שלהם, לכולם – קול שווה בקלפי. סוגיות רבות עלו בשיחות הללו. ובתוכן, כמובן, גם פערים, מחלוקות, תסכולים וחרדות. עלתה מתוכן תמונתה של ישראל המגוונת, המשתנה. ישראל המיוצגת כאן באולם הזה נאמנה. ולצד הפחדים, הכאבים והחששות, מיוצגים כאן כוחות עצומים, מיוצגות כאן המון תקוות.

על הכנסת הזו, מכובדיי, למצות את ימיה מול משימות רבות. קרוב לשמונים אחוזים מן העם בחרו בכם – עליכם לעשות הכל כדי להימנע מבחירות חוזרות. העם שבחר בכם, צמא לשגרה, בטחון ושלווה. העם שמיוצג כאן על ידיכם, מכובדיי, כָּמֵהַּ לראות כאן הושטת יד שתביא לאַחְדוּת-בעם ולְתִקְוָה. העם שאוצר בתוכו, את הכאבים, את המסירות וההקרבה, מייחל לראות אתכם מתרגמים את הכוחות הללו, לשיתופי פעולה, לדיאלוג מאחד – להקשבה.

אני מבקש – הוו מתונים כלפי האחר והאחרת, הושיטו יד לפשרה, גם בין יריבים. והביטו זה בזו בעין טובה. יש כאן עבודה רבה, והיא זקוקה ליכולת ולניסיון המצויים בכל חלקיו של הבית הזה. כי על מנת להבטיח לאזרחי ישראל את הימים הרגילים – ימי החולין והשגרה עליכם – נבחרי הציבור להתמודד גם עם האתגרים העצומים של הָאֻמָּה:

אמפריית הרשע של איראן אינה פוסקת אף לא לרגע, בִּמְזִמּוֹתֶיהָ ואיומיה, בין במישרין ובין דרך שותפיה. לצד המלחמה העיקשת והנחושה מול מבקשי רעתנו עלינו לבנות אופק מדיני יציב באיזור עם שכנינו, כולל הקרובים ביותר, ולחזק את הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין ואף להוסיף עליהם. עלינו לבצר את הברית עם ידידתנו הגדולה ביותר – ארה"ב, לחזק את היחסים עם כל בנות בריתנו להגן על שמה הטוב של ישראל ולהילחם עד חרמה בסנקציות מדיניות.

חובה עלינו להפוך כל אבן, לחקור ולהבין כיצד אירע אסון שבעה באוקטובר ולהפיק לקחים ומסקנות.

על הכנסת הזו להידרש במלוא הכנות והרצינות לאתגר המשרתים, בסדיר ובמילואים. זו העת למצוא את הפתרון ההולם לְמְּדִינָה שגאה במורשת שלה, ובעולם לימוד התורה, אך אתגריה מחייבים נשיאה משותפת בחובת השירות.

החברה הישראלית היא מפוארת, היא מדהימה, אך לצערנו ישנם בתוכה כתמים מוסריים הפוצעים את פניה היפות. אין מקום לבריונות בתוכה. אין מקום לגזענות בתוכה. כלפי אף אחד. ואין מקום לאלימות, לא בחברה הערבית, לא בגבעות יהודה ושומרון, לא ברחובות הערים, לא בבתי הספר, בשום מקום. ויש למגר אותה בכל הכח.

התיקון לכך מתחיל כאן – בבית הזה ובדיונים שבו. דיונים שמקרינים החוצה אל הרחוב הישראלי. זה מתחיל באופן בו תדברו כאן אתם – אחד אל השניה. תתווכחו בלהט, אך במקביל – אני ממליץ לכם לבדוק מדי יום, כמה עליתם, או חלילה ירדתם, במדד של מיזם "הדיבור", שהוקם על ידי משפחות שכולות. פצעים רבים עוד פתוחים בבשרנו, לא נוכל לרפא אותם כל עוד הכאב של האחד, הוא מטרתו של האחר.

על שולחננו מונחת גם שאלת עתידו של העם היהודי. זכרו תמיד והיו קשובים לכך שדברים הנאמרים כאן באולם, והחלטות המתקבלות בו, משפיעים במישרין על אחיות ואחים יהודים בכל רחבי העולם, והם – נושאים את עיניהם אל מדינת ישראל, שהיא גם ביתם.

לא אוכל למנות את כל האתגרים הגדולים שלפנינו. את חלקם כבר מניתי בשבועות האחרונים. ויש עוד רבים, והם מורכבים. הילדים שעלו השנה לכיתה א', צומחים לעולם שונה מאוד מזה שהכרנו. איננו יודעים עדיין את מלוא היקפה של מהפיכת הבינה המלאכותית. יש האומרים שהיקפה ועצמתה מבחינת ההשפעה על האנושות, יהיו דומים, בעתיד, להמצאת הגלגל או הדפוס.

משום כך צריך להיערך – לשאול כיצד יוכל כל ילד בישראל, יהודי או ערבי, חילוני, דתי או חרדי, להיות שותף שווה בעתיד הזה. וכיצד נבטיח עליונות מדעית וצמיחה של ישראל בעולם של מחר. זה אפשרי. כי המחר הישראלי המשותף, יכול להיות מבטיח ומעורר השתאות. אם נשכיל להיערך אליו, אם נדע לצעוד אליו – יחד.

חברות וחברי הכנסת, אתם נשבעים אמונים בראש חודש כסליו. חודש שבו אנו זוכרים שגם מול אתגרים גדולים, אור קטן, יכול להאיר למרחקים. הכנסת הזו יכולה להאיר את אורה של ישראל בעולם.

עבודה רבה לפניכם, משימות קטנות כגדולות, אנא מכם – עשו הכל כדי שֶׁבְּבַיִת ישראלי אחד, בעוד זמן מה, אדם יוכל לכבות את האור בביתו לעת ערב, ולדעת שיש תקווה בשגרה הברוכה וביום החולין, שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ מָחָר.

אסיים בתפילה מכאן לשלומם של כל חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הבטחון, בכל מקום שהם. ה' ישמור צאתם ובואם. נייחל כולנו לרפואתם של כל הפצועות והפצועים בגוף ובנפש, נשלח מכאן חיבוק גדול ואוהב ומנחם לכל המשפחות השכולות האהובות והיקרות.

ברשותכם אקרא לסיום את דבריו של הרב יונתן זקס זצ"ל, שהיה מתפלל כך על ישראל:

מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עַמְּךָ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ קָדְשֶׁךָ – שָׁלוֹם יְבַקֵּשׁ וְלֹא מִלְחָמָה, לִחְיוֹת יְבַקֵּשׁ כַּאֲשֶׁר תִּחְיֶה כָּל אֻמָּה, וְעוֹד זֹאת יְבַקֵּשׁ, לִהְיוֹת בְּרָכָה לְכָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.

אני מאחל לכם, חברות וחברי הכנסת, הצלחה רבה. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן.