נשיא המדינה נשא דברים בטקס האזכרה לחללי מלחמת לבנון השנייה

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, יום שלישי, י״ג בתמוז, 12 ביולי, בטקס האזכרה לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה בהר הרצל.

מצורפים דברי הנשיא במלואם:

״בשבת החולפת נקהלו קהילות ישראל בבתי הכנסת בכל אתר ואתר, ושמעו את פסוקי פרשת בלק, ובהם הפסוק המכונן, העוסק בליבת הגבורה של עמנו: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא". ואכן, זהו אופיו, זוהי תמצית קיומו של העם שלנו, אשר קם כלביא מכל מלחמה, מכל טראומה וטרגדיה, מכל אתגר.

אהובנו בנות ובני המשפחות השכולות, מאז אותו קיץ קשה וכואב לפני שש עשרה שנים, אני פוגש אתכם פעם אחר פעם, את האימהות והאבות, האחים, האחיות, הרעיות והילדים. אני שומע מכם על הכאב העמוק. על החלל העצום, שלא מתמלא אף פעם.

עבורכם אין שמחה בלי כאב. ואין חגיגה בלי געגוע. ולמרות כל אלה, אתם ששילמתם את המחיר הנורא ביותר קמתם כלביא, התגברתם כארי, בידיעה שיקיריכם שנפלו, נפלו למען העם והמולדת. היום אנחנו מרכינים ראש מחבקים אתכם ומבקשים לזכור יחד איתכם.

מכובדי, ב – 12 ביולי 2006, בשעות הבוקר, תקף חיזבאללה סיור של צה"ל בגבול הצפון. הרג שלושה לוחמים וחטף שניים. אני זוכר היטב את ישיבת הממשלה המיוחדת שהתכנסה בדחיפות באותו לילה בלשכת ראש הממשלה בתל אביב. לא אשכח אותה לעולם. אלה היו שעות קשות.

המחשבה שניקרה בליבי, היתה שאזרחי ישראל עדיין אינם מבינים ואינם מדמיינים, שייתכן שבלילה תחל מלחמה הן בחזית והן בעורף, מלחמה קשה ואכזרית. לא ששנו אלי קרב אז, כפי שאיננו ששים אלי קרב היום, אבל בנסיבות שנוצרו, ישראל נאלצה לצאת למלחמה.

אכן, היו מחלוקות וויכוחים על היבטים שונים של המערכה, אבל בדיעבד אנחנו רואים שמלחמת לבנון השנייה הביאה שקט רב-שנים לגבול הצפון. הישובים משגשגים, גדלים וצומחים בשלל גוונים ותחומים, וגבול הלבנון שקט מזה שנים, אם כי לעיתים מתוח. במרגליות, בקרית שמונה, בשלומי, במטולה ובכל הגליל ובאיזור חיפה גדל דור חדש של ילדים – שלא ידע מלחמה.

אבל – כמו שראינו גם בשבועות האחרונים, חיזבאללה פועל ללא הרף בזירות שונות, ואיראן ממשיכה להיות פצצה מתקתקת. אין זה סוד שרצונה של איראן, על גרורותיה – הוא להלהיט את הרוחות ולערער את היציבות במזרח התיכון. כפי שהוכיחה מלחמת לבנון השניה – תמיד נגן על עצמנו במלוא עוצמתנו, ומי שינסה אותנו ייתקל באגרוף של פלדה.

משפחות יקרות, נזכור את כולם, את החיילים, האזרחיות והאזרחים; נזכור את הפצועים בגוף ובנפש; נזכור את הגיבורות והגיבורים שלחמו. אחת מהנופלים שסיפורה צרב את התודעה הלאומית היתה רב סמל במילואים קרן טנדלר זכרה לברכה, ואני מבקש לסיים בתפילה שכתבה, שבועיים לפני נפילתה: "אלוהים.. אֶת הַבַּקָּשָׁה הַבָּאָה, בְּבַקָּשָׁה מַלֵּא. דְּאַג לנו, למדינתנו, הבא שלום במרומינו. דאג לכול החיילים, ולשלום גופם וביטחונם ושרק יחזרו הביתה בשלום גם החטופים. אלה הנלחמים בקרקע, ואלו שבאוויר. שא ברכה על כל ארצנו… אנא הגן עלינו ועל הנלחמים. ואני מוסיף על מילותיה המרגשות אמן כן יהיה רצון.

יהי זכרם של בנינו ובנותינו חללי מערכות ישראל, חקוק על לוח ליבנו לעד. אמן.״