נר לעילוי נשמתו של קשת קסרוטי כלפה ומדבקות לזכרו

קשת גדל בקיבוץ סמר שבערבה והיה הבן האמצעי בין שתי בנות. ילד יפהפה עם שיער זהוב, ילד אנרגטי ושמח שגדל בנוף המדברי ואהב חופש וטבע. קשת למד עם חבריו מהקיבוץ במסגרות החינוך המקומיות, והיה ילד מקובל ואהוב. בתיכון בחר ללמוד במגמת נגרות וכבר כילד וכנער היה נדיב ובעל לב רחב. לקשת הייתה אוריינטציה לעולמות הרוח בהשראת אימו, שלמדה שמאניזם. בנוסף נהגו הוא ואחיותיו ללוות את אימם במפגשים במצוקי דרגות עם חבריה ללימודי השמאניזם. היהדות הייתה משמעותית מאוד בעולמות הרוח של קשת – שהיה מחובר גם לבית הכנסת ולמשפחת בית הכנסת "בני דוד" בפלורנטין. היה לו רצון, שלא התממש, לחזור בתשובה ולהקים משפחה כבר בגיל ממש צעיר, שאף וחלם להיות איש משפחה. בגיל 19 טס קשת לשנתיים לחו״ל וטייל בעולם, ובשנת 2023 חזר לישראל ושכר דירת חדר בפלורנטין. ב6 באוקטובר 2023, קשת היה במסיבה בתל אביב. מאוחר יותר, בלילה, נסע עם שני חברים טובים – שני לוק ובן זוגה, אוריון הרננדס – לפסטיבל הנובה ביער רעים. לאחר שהסתיים מטח הטילים הראשון, ברחו קשת וחבריו ברכבם. במהלך המנוסה מחבלים ירו לעברם, קשת נפצע ברגלו ושני נפצעה קשה. הוא התקשר לאמבולנס וביקש עזרה. הטלפון למד"א היה בעיקול של מפלסים, מאותו אזור התקשר קשת לחברים שנסעו אחריהם כדי להזהיר אותם, ואמר להם לנסוע לכיוון השני. החברים אכן פנו פניית פרסה וחייהם ניצלו. בהמשך עלה קשת על רכב עם עוד ארבעה אנשים. מתחת לגשר בצומת שער הנגב, הם נתקלו בחוליית מחבלים שהתקרבה אליהם ושאלה אם יש ברשותם נשקים. משענו בשלילה ירו בהם המחבלים למוות, מטווח אפס. בתחילה קשת נחשב נעדר, רק לאחר חמישה ימים ארוכים של חרדה ואימה נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח, כמו גם שני חבריו, שני ואוריון. בן 21 בהירצחו.