ספר תהילים לעילוי נשמת סמ"ר עדי צור ומדבקות עם תמונתו ומשפט שאפיין אותו

בן אהוב לסיגל ומאיר, אח קטן לרועי ועמית. מגיל צעיר עדי הרבה במעשים ומיעט במילים, ואת מרבית החסדים והדברים הטובים שעשה בחייו עשה בשקט ובצניעות. שנות נערותו התאפיינו באהבה גדולה שרחשו לו חבריו ומוריו, לצד התמודדות יוצאת דופן עם קשיים אישיים ויכולת אדירה לאסוף ולקבל אליו את האחר, השונה, החדש או החלש. עדי נהג לעזור לילדים שהתמודדו עם קשיים, בזכות הרגישות המיוחדת שפיתח מתוך אתגריו האישיים. בתקופה זו הכיר חברים רבים ובהם את בת זוגו מתחילת התיכון, עינבל, וביחד הם בנו קשר עמוק ומיוחד והתבגרו זה לצד זו. עדי אהב מאוד לעסוק בספורט והיה לספורטאי מצטיין. הוא שיחק כדורעף בנבחרת הבית-ספרית וייצג אותה בטורניר בברלין, אך אהבתו הגדולה הייתה לכדורגל. מגיל צעיר שיחק בקבוצת הילדים של "בית"ר ירושלים" והעריץ בכל ליבו את נבחרת "ריאל מדריד". כנער, התנדב עדי בעמותת "ירושלים אוהבת חיות" ובעמותת "חיים של אחרים", המצילה ומשקמת בעלי חיים, ודרכה אימץ את לני (הלנה), כלבה שעברה התעללות קשה. בתחילה, לא היה פשוט להתקרב אל לני, אך עדי דאג לה, נתן לה חום ואהבה ללא תנאי והצליח להחזיר את אמונה בבני אדם. היא הייתה צמודה אליו וכשחזר מהצבא, לא עזבה את חדרו. כשהגיע זמנו להתגייס, בחר ללא היסוס בשירות קרבי, מתוך רצון לתרום ולמלא תפקיד חשוב ומשמעותי. עם גיוסו, במהלך הטירונות, חווה עדי פגיעה בשמיעתו. הרופאים המליצו לשחרר אותו משירות קרבי אך עדי התעקש להיות לוחם והשיג את מטרתו. הוא שירת בגדוד 51 של חטיבת "גולני" ויצא לקורס צלפים שבסיומו, לאור יכולותיו הגבוהות, הפך לצלף הגדוד. בהמשך קיבל מחבריו לגדוד את תואר ה"סמוראי האחרון", תפקיד הניתן ללוחם המוערך ביותר. חבריו מספרים שגם אחרי פעילות, בשעות שכולם ניצלו למנוחה, עדי המשיך לעשות דברים למען הגדוד. בבוקר השבעה באוקטובר, עדי וחבריו לצוות הצלפים היו בסיור ליד גדר הגבול עם עזה באותו הבוקר, כאשר קיבלו התרעה בקשר על חדירת מחבלים בקרבת קיבוץ כיסופים הסמוך. על אף שהיו בג'יפ לא ממוגן, לא היססו ומיהרו לכיוון הקיבוץ. כשהתקרבו, נפתחה על הג'יפ שבו נסעו אש כבדה ממספר חוליות מחבלים שהתקדמו לעברם, חלק מהצלפים נפגעו עוד בעודם בג'יפ. עדי פרץ ראשון מהג'יפ ועמו הסמל שלו והשניים הסיטו את האש לעברם, עיכבו את המחבלים ואפשרו לג'יפ עם הלוחמים שנפגעו לסגת לכיוון הבסיס ולהזעיק תגבורת. עדי לחם בעוז ובגבורה עד שהוכרע על ידי המחבלים ונהרג. תגובתו האמיצה אפשרה את הגעתם של כוחות נוספים, שמנעו פגיעה קשה יותר בתושבי קיבוץ כיסופים והדפו את המתקפה על הבסיס. בן 20 בנופלו.