ערכת קפה, בלוק עץ עם תמונתו של סרן איתי מאור ז"ל, הספר "מאורו של איתי מאור" לזכרו, דף רקע על חייו ופועלו ומדבקות עם משפטים שאפיינו אותו

איתי, שגדל בראש העין, למד בישיבת "גבעת שמואל" ובמכינת "עוצם" ביישוב "נווה". איתי היה אדם צנוע, עניו ושמח, איש של תורה ועבודה, שמדבר מעט ועושה הרבה. ערך המשפחה אצל איתי תמיד היה במקום הראשון ומילדות חונך לערכי אהבת הארץ ועם ישראל. עם גיוסו לצה״ל, שובץ בגדוד 51 של חטיבת גולני. במהלך מסלול ההכשרה תמיד היה הראשון להתנדב למשימות. במסעות לא ויתר על ציצית הצמר שלו תחת המדים למרות החום, מאחר שהייתה לה משמעות רוחנית עבורו. בסוף המסלול קיבל את אות המצטיין הפלוגתי. גם בהמשך דרכו הצבאית קיבל תעודות הוקרה, אך מתוך צניעותו נמנע מלהציגן בפני משפחה וחברים. לאחר ההכשרה, בהקצאה אפס, יצא לקורס מפקדי כיתה שבסיומו הוצב כמ"כ בבסיס האימונים של חטיבת גולני וקיבל כיתה של חיילים שנזקקו לדחיפה מבחינת כושר גופני ומוטיבציה. הוא עמד במשימה היטב – לא הניח להם לוותר לעצמם, סייע להם באופן אישי להשתפר והעצים אותם. מהבא"ח המשיך עם חייליו לתעסוקה מבצעית במוצב "פגה" שבגזרת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה. כמו כן, פיקד בתעסוקה מבצעית בגזרת שומרון. איתי אהוב על הסגל, ביצע את משימותיו בחריצות ועל הצד הטוב ביותר, לא חיפש כבוד או הוקרה על עשייתו והתאמץ להכיר אישית כל חייל וחייל. לאחר שסיים קורס קצינים, מונה איתי לתפקיד מפקד מחלקת "אלון" ובלט כמפקד רגיש, אכפתי וטוב לב. בבוקר השבעה האוקטובר, איתי היה עם מחלקתו במוצב ארז שליד קיבוץ זיקים, עת קיבל התרעה בנוגע לחדירת מחבלים לשטח הארץ. הכוח הקטן בפיקודו התמקם בעמדה גבוהה בקרבת מושב נתיב העשרה, ירה לעבר מחבלים שהניחו מטען וחצו את הגדר, פגע בהם, הבריח אותם והרתיע אחרים, ששבו על עקבותיהם לעזה, כך שמאותה הגדר נמנעה חדירת מחבלים ליישובים. הם קיבלו לבקשתם תגבורת של טנק, בהמשך נדרשו להתפנות מאותה נקודה ולפנות את המיקום לטנק וחזרו לדויד שלהם. במהלך נסיעתם לכיוון המוצב ראו עשרות מחבלי חמאס עם ציוד לחימה מלא, ואלה ירו לעברם. איתי כופף לנהג את הראש וכך הציל את חייו מפגיעה. לפקודתו עצר הנהג, הלוחמים פרקו מהג'יפ כדי להילחם במחבלים ולמנוע את חדירתם לבסיסים וליישובים הסמוכים נתיב העשרה, זיקים וכרמיה. איתי ושני לוחמי הכוח נלחמו בגבורה במחבלים הרבים עד שנפלו בקרב. בן 23 בנופלו.