מדבקה לזכרו של סרן אושרי משה בוצחק עם משפט שאמר

בן בכור לרעות ואייל, אח גדול להראל, טליה, נבו, חגי וצאלה. אושרי משה גדל והתחנך בחיפה, למד בבית ספר יסודי בשכונתו ובישיבה התיכונית "פרחי אהרון". כנער, שימש כמדריך בתנועת הנוער "עזרא" ובמקביל שימש כחונך לילד עם צרכים מיוחדים. עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית החל ללמוד בישיבת ההסדר "טפחות" שבגליל המערבי. בסוף שנת 2020 התגייס אושרי לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל. אחרי תקופה כלוחם וכמפקד זוטר יצא לקצונה ושימש כמפקד צוות בסיירת הנח"ל. אושרי היה מפקד נערץ, שחייליו ראו בו מודל לחיקוי, וראשון לצאת תמיד לכל משימה. כאיש של אנשים, שאהבת האדם נטועה בו, השכיל אושרי למצוא את נקודות החיבור בין כולם וידע לקרב אנשים ולגשר על פערי אמונה, דעות פוליטיות ותפיסת עולם. בפנקסיו האישיים נהג אושרי לכתוב את מחשבותיו ורגשותיו, ובין היתר כתב: "לבוא בענווה ממקום לימודו, ללמוד שם בכל מקום וזמן, אפשר ללמוד מכל אחד גם אם אנחנו לא מתחברים אליו. בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו ובשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם. מודה, זה קשה…". מהשבעה באוקטובר, אושרי וחייליו לקחו חלק בלחימה ביישובי עוטף עזה. עם סיום טיהור היישובים, ערכו הכנות ואימונים לשלב הלחימה הקרקעית ברצועת עזה. לפני הכניסה לרצועה התארס לרביד, בת זוגו מזה כחמש שנים, אותה הכיר כשהיו מדריכים בתנועת הנוער. במסגר התמרון הקרקעי, הוביל אושרי את חייליו במשך ימים ארוכים של לחימה אינטנסיבית בשטח הרצועה. באחת מהמשימות אליהן נדרשו אושרי וחייליו, יצא הצוות לטיהור בתים. לקראת כניסה לאחד הבתים, אושרי הבחין בשלושה מחבלים שעסקו בהטמנת מטענים והבין שנדרשת פעולה מהירה שתפתיע אותם, אחרת הבית יקרוס על חייליו. בהרואיות ובמסירות נפש, נכנס בראש הכוח והחל לירות לעבר המחבלים, פגע באחד מהם ונפגע בעצמו מהאש שנורתה לכיוונו. בעודו פצוע, בלם ברגלו רימון שהושלך לעבר אחד מחייליו. החייל ניצל, אך אושרי לא שרד ומת מפצעיו. בן 22 בנופלו.