סדר הדלקת נרות לעילוי נשמת שחר גולדמן ז"ל וכרטיסי "רגעים של חשיבה חיובית ועין טובה" לזכרה

שחר, בת אהובה ואחות מסורה, גדלה והתחנכה בלוד. מגיל צעיר התגלתה כמוכשרת מאוד ואהבה לרקוד ולעצב בגדים ותלבושות לריקוד. היא הייתה נערה פעילה ושמחה, והשתתפה בחוג בקפוארה – אומנות לחימה ברזילאית הכוללת ריקודים, אקרובטיקה ומוזיקה. מאז הריקוד הפך לחלק משמעותי וגדול בחייה. ב-2012 התגייסה לצבא ושירתה בבסיס תל השומר, כשכל העת המשיכה גם לעסוק בריקוד. לאחר שחרורה, יצאה לטיול בברזיל. במשך חודש וחצי ספגה את התרבות, האנשים, המקומות, הריקודים והתלבושות הססגוניות. במהלך שהותה שם הופיעה עם כמה מטובי הרקדנים בעולם, וקנתה תלבושות ריקוד מקוריות. כשחזרה לארץ החלה להופיע עם להקת ריקוד ברזילאית, כן נרשמה לקורס מדריכי קפוארה ב"מרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט". שחר סיימה את הלימודים בהצלחה. בתחילה עבדה כמדריכת קפוארה וריקוד בבתי ספר יסודיים, והדריכה את התלמידים לקראת מופע סיום שנה. הייתה לה גישה טובה לילדים, בעיקר לאלה שהתמודדו עם קשיים, והיא יצרה איתם קשר מיוחד. עם הזמן למדה סגנונות ריקוד שונים, ובגיל 26 הפכה לרקדנית מקצועית. היא רקדה סמבה, למבדה, זומבה וקיזומבה. רקדה עם אומנים מהשורה הראשונה, והשתתפה בתחרויות ריקודים באירופה שבהן זכתה פעמיים במקום הראשון. שחר נהגה לבלות במועדון ההופעות והריקודים "הוואנה קלאב" בתל אביב. שם הכירה את תאי רגב, בן זוגה. הם יצאו לפסטיבלים בארץ ובעולם, ורקדו על כל במה אפשרית. ביוני 2023 נישאו השניים. גרו בתל אביב ועבדו, בין השאר, בהדרכת סדנאות ריקוד. שחר שמרה על קשר חם וקרוב עם בני משפחתה. תמיד חשבה על הוריה ודאגה להם. בתקופת מגפת הקורונה, על אף הסגר, הגיעה עם בעלה לחגוג איתם את ליל הסדר כדי שלא יהיו לבד. בנוסף, הייתה דודה אהובה והיה לה קשר נפלא עם האחיינים. היא נהגה לצחוק ולהשתטות איתם בערבי שישי כשכולם התאספו אצל ההורים, לקחה אותם לימי כיף ואפילו יצאה איתם לרקוד במועדון "הוואנה" שבו רקדה. ביום שלישי 1 באוקטובר 2024, ערב לפני ראש השנה תשפ"ה, עלתה שחר בשעות אחר הצהריים המאוחרות על הרכבת הקלה מרמת גן ליפו. הרכבת הגיעה לשדרות ירושלים ביפו ונעצרה בתחנת "ארליך". כשהדלתות נפתחו שני מחבלים חמושים נכנסו אל הקרון ופתחו באש לעבר הנוסעים. שחר נהרגה במקום. בת 30 בהירצחה.