+972 2 6707200 
+972 2 5887225 
public@president.gov.il 
קיומה של מערכת השכלה גבוהה מצטיינת, מפותחת, מתקדמת, חדשנית וייחודית, הוא אחד מהישגים המרכזיים של ישראל; והוא נשען על שורשים היסטוריים ארוכים. עוד בטרם הוקמה המדינה היטיבה התנועה הציונית להבין את חשיבותה של ההשכלה הגבוהה, וגם משהוקמה המדינה, וחרף מצב ביטחוני וכלכלי קשה – הוסיפו האוניברסיטאות, ולימים גם המכללות – להתפתח, להוות אבן שואבת לצעירים, לקלוט מומחים מכל רחבי העולם, לזכות בפרסים היוקרתיים והחשובים ביותר ולהפוך את מדינת ישראל לאחת המדינות המשכילות והמתקדמות בעולם. האקדמיה הישראלית הייתה שם תמיד – והסבה לנו גאווה עצומה, כפי שהיא עושה גם כיום – תוך מינוף כל הזדמנות, והתמודדות עם כל אתגר בפניו ניצבה ישראל.
ויחד עם זאת, גם היום, אסור לנו, ובמיוחד לכם – חברות וחברי ההנהגה האקדמית בישראל – לנוח על זרי הדפנה. להיפך – עלינו להכיר בתקופה המכוננת בה אנו נמצאים, ולהביט נכוחה על האתגרים. מזה חמש שנים לפחות נמצאת האקדמיה הישראלית באתגר מתמשך: מגיפה עולמית שהעבירה את הלימודים בבת-אחת אל המרחב המקוון; איומים ואף פעולות של חרם אקדמי ברחבי העולם המערבי; ניהול של קמפוסים אקדמיים מגוונים מאוד בעידן של מחלוקת יסודית על אופי המדינה – בשורה של נושאים; תחושה אמיתית שקולכם המקצועי לא תמיד נשמע ואף מוגבל – לעתים בבוטות ובאופן שמעורר תחושה ממשית של מצור על האקדמיה; ובשנה האחרונה עם פרוץ המלחמה – סטודנטים וסטודנטיות שנחטפו לעזה, מוסדות בצפון ובדרום שנותרו סגורים במשך יותר משנה, והמשך הלימודים וההכשרה תוך כדי מלחמה כשחלק גדול מהסטודנטים והסגל נמצאים במילואים ממושכים. כל זאת כמובן לצד שלל אתגרים נוספים, שגם בהם, אני חייב לציין בהערכה עצומה – עמדתם בהצלחה רבה מאד.
אני מכיר היטב את החששות שלכם מ"עשור אבוד" נוסף באקדמיה הישראלית; ואומר כאן בפירוש כי מוטלת עלינו משימה לאומית עליונה – לדאוג שדבר כזה לא יקרה. הדברים נוגעים בין היתר לצורך הדחוף שלנו – כמדינה – להתמודד עם אתגר החרמות, לגבות בכל דרך את האקדמיה הישראלית, ואפילו למנף את האתגר ולהפוך אותו להזדמנות – בדמות קליטת אקדמאים – יהודים אבל לא רק – הרואים את השנאה והאנטישמיות ומחפשים להם בית אקדמי חדש.
והדברים גם נוגעים לחובה שלנו: לזכור כי אקדמיה חופשית וביקורתית, מטילת ספק, מתווכחת, מערערת, שואלת ובוחנת – גם את עצמה, כמובן – היא לא רק סמן של חברה דמוקרטית ובריאה, אלא גם ערובה למצוינות אקדמית. החופש האקדמי והביקורתיות האקדמית הם יסוד חשוב ביותר עבורנו כחברה, ואסור לנו, חלילה, להגבילם או לפגוע בהם בשום פנים ואופן.
ויד ביד עם זאת, במקביל ממש, על האקדמיה לזכור כי היא באה מן החברה הישראלית ואליה היא שבה. הסטודנטים והסטודנטיות במוסדות להשכלה הגבוהה מגיעים מכל חלקי קשת הדעות, ההשקפות והאמונות בישראל, ולכל אחד ואחת מהם הזכות לקנות דעת, להעשיר את עולמו ולתרום להתפתחותנו כמדינה, כחברה, וגם כאנושות – תוך שהוא ממשיך להחזיק באמונותיו ובערכיו.
אני מודה לך – יו"ר הות"ת פרופסור יוסי מקורי – ולכלל הנהגת המוסדות להשכלה גבוהה, על עידוד הגיוון באקדמיה, ומפציר בכם להמשיך ולעודד במלוא המרץ, את גיוון המערכת האקדמית ואת שילובה של כלל החברה הישראלית – הן בקרב הסטודנטים, הן בקרב הסגל, והן בקרב הנהלת והנהגת המוסדות האקדמיים. זה נכון לגיוון מגדרי, השקפתי, זהותי וכן הלאה; ואני סמוך ובטוח שכולנו נצא נשכרים מכך.
זאת ועוד, לצד השיח האקדמי הבינלאומי והצורך להשתלב במחקר, פניה של האקדמיה חייבות להיות גם אל החברה הישראלית פנימה. על המחקר האקדמי לעסוק גם בנקודות הכאב של החברה הישראלית, בצרכים העמוקים שלה ובתקוות שלה לעתיד. כפי שאמר בן גוריון: "גילוי האמת המדעית הוא מטרה, אבל הוא גם אמצעי למטרה נעלה – להעלאת האדם והחברה".
הקשר בין האקדמיה לציבור ולממסד הוא ערובה למחקר טוב יותר ולחברה ישראלית טובה יותר. על האקדמיה לדבר עם הציבור, להעשיר את עולמו ולהציע אופקים חדשים, זוויות מבט עדכניות וצורות מחשבה מקוריות. זוהי אחריותה הציבורית של האקדמיה, ובלעדיה היא לא תתפתח.
הדרך לאקדמיה שכזו עוברת דרך שיח מכבד, מחלוקות לשם שמים, והצבעה על הערכים והצרכים העמוקים המשותפים לכולנו. על מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל והנהגתן לעשות את מה שאוניברסיטאות ומכללות ידעו לעשות הכי טוב לאורך ההיסטוריה – לפתח שיחה. הרי הדיאלוג, ואפילו הוויכוח, הם נשמת אפה של ההשכלה, נשמת אפו של המדע. מן הבמה הזו אני קורא לכם לטפח את הדיון – בתוך האקדמיה לגווניה השונים, ובין האקדמיה לציבור ולהנהגתו. רק כך נפתח מדע טוב יותר, נשמור על המוסדות האקדמיים המפוארים שלנו, ונשכיל את החברה הישראלית. רק כך יוכלו מדינת ישראל ומערכת ההשכלה הגבוהה לעמוד בפני האתגרים המורכבים שעוד נכונו לנו; ולתרום לביסוסה ולבניינה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, המושתתת על ערכי מגילת העצמאות שחקוקים על לוח ליבנו.
אני וצוותי עוסקים בכך רבות – בהנחת תשתיות שיאפשרו לנו לבנות יחד, בשותפות, את החברה והמדינה אחרי השבר הגדול שעברנו; בין היתר באמצעות תכנית "מחליפים מילה – יוזמות הנשיא למחר ישראלי משותף". אני מברך על שיתופי הפעולה הרבים שלנו בנושא – עם המוסדות האקדמיים, המל"ג והות"ת – ומודה על כך לך פרופסור מקורי, ולצוותך.
בהקשר הזה, של המסע המאתגר שלנו – לעבר בניין משותף, אני מבקש להתייחס לכמה מאירועי השעה שמדאיגים אותי ביותר. אנחנו בעיצומה של מלחמה. שילמנו מחיר של אלפי נרצחים ופצועים. איבדנו למעלה מ-800 חיילים גיבורים. אחיותינו ואחינו עדיין חטופים בעזה. רבבות אזרחים עקורים מבתיהם. ומה קורה בינתיים? – התייחסות מבזה ומשפילה כלפי משפחות חטופים. האשמה של ראש השב"כ והרמטכ"ל בבגידה ובניסיון הפיכה, האשמת היועצת המשפטית לממשלה שהיא אויבת המדינה שבאה להורגנו, ואיומי הדחה כלפיהם השכם והערב. ירי של פצצות תאורה לעבר ביתו של ראש הממשלה, והאשמתו בבגידה.
מה קורה לנו לעזאזל?! זה הגיוני?! לא סבלנו מספיק?! לא הבנו כבר שזה פוגע בביטחון המדינה?! לא הבנו שככה מפרקים לנו את המדינה?!
האלימות הפיזית והמילולית – כלפי היועצת המשפטית לממשלה, כלפי ראש השב"כ והרמטכ"ל, כלפי ראש הממשלה – היא פשוט מחרידה. האשמות בבגידה, איומים בהדחה, התרת דם. מה זה?! זה טירוף מוחלט. זה שיגעון שצריך לעצור אותו.
יש מי שמקריבים את עצמם למען המדינה, ומשלמים בחייהם יום-יום. ויש מי שמחריבים את המדינה, ואני מתחייב שאלחם בהם בכל כוחי.
אני מזהיר: אתם מחריבים את המדינה. חייבים לעצור את הטירוף הזה עכשיו.
אני מודה לכל מי שעסקו במלאכה החשובה שעמדה מאחורי הכנס המבורך הזה. לכם – שר החינוך ויו"ר המל"ג יואב קיש ויו"ר הות"ת פרופסור יוסי מקורי – לכל אחד מכם בנפרד, ולשניכם יחד – על שיתוף הפעולה החשוב והנצרך. וכמובן לצוותיכם ולכל המשתתפות והמשתתפים.
יחד אתכם אני מתפלל ומייחל לחזרתם הדחופה של אחיותינו ואחינו החטופים, כחלק מהברית העליונה ביותר בין המדינה לאזרחיה. עלינו לפעול בכל השדות ובכל הכלים, ולעשות הכל. בדחיפות. כדי להביאם הביתה.
לכם – נשות ואנשי עולם האקדמיה – יש קול ציבורי חשוב ביותר, שתמיד חשוב שיהדהד בציבור כולו את האמת הפשוטה: שאם לא נשיב אותם הביתה ניוותר עם פצע מדמם ופתוח שיצרוב לעד את נפשנו כחברה וכאומה. שקול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מתחת לאדמה, מזכירים לנו ש"כל המקיים נפש אחת" – אפילו נפש אחת! – "כאילו קיים עולם מלא".
אני מתפלל לרפואת הפצועים, להצלחתם ושלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון; ולחזרתן של המשפחות והקהילות העקורות לנוף מולדתן, בהשקט ובבטחה.
תודה רבה לכולכם, עלו והצליחו.
