נשיא המדינה יצחק הרצוג אירח את אירוע שבוע הספר בבית הנשיא

"בשבועות האחרונים אני נחרד שוב ושוב ממילים מהסוג הגרוע ביותר, רוויות בשנאה, רוויות באלימות – שנזרקות לחלל האוויר במרחב הציבורי שלנו, ללא אחריות וללא מחשבה. היום שמעתי שוב מילים מזעזעות כאלה – שנאמרו כחלק ממתקפה שפלה על איריס חיים, אימו של יותם חיים זכרו לברכה; מילים שכמובן לא אחזור עליהן כאן.

עצם העובדה שאני צריך בכלל לדבר על זה, כשאנחנו באמצע מלחמה; ביום שמשפחות אהובות שחרב עליהן עולמן טומנות בבתי העלמין הצבאיים את היקר להן מכל – מעורר בי חלחלה קשה ובושה. אבל כשהמשפחות השכולות מבקשות ממני שוב ושוב, אני חש חובה לזעוק את זעקתן ותחינתן – שקורבנן לא היה לשווא. כשהשיח הופך להיות אלים כל כך, כשאנשים מאשימים זה את זה בבגידה, כשקבוצות מסיתות ומאשימות זו את זו בניסיון לפורר ולהחריב את המדינה – ברור לכולנו שמשהו נורא קורה כאן. משהו שמתחיל באלימות מילולית, אבל אני חושש שממש לא יסתיים שם.

אנחנו בתקופה כל כך רגישה, כואבת ומתוחה, ואסור לנו לשכוח שהאויבים המרים והאכזרים שלנו חוגגים כשהם שומעים ורואים אלימות ושנאה עיוורת כזו בתוכנו – ברחובות, באולפנים, בחדרי הוועדות והדיונים ובכל מרחבי הרשת. אסור, פשוט אסור, שאמירות מהסוג האלים ביותר – ובעיקר האשמות מפורשות או מרומזות בבגידה: נגד משפחות חטופים ומשפחות שכולות, נגד הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל וגופי הביטחון, נגד נשות ואנשי תקשורת, נגד מערכת המשפט והשופטים, נגד חברי כנסת ושרים, נגד ראש ממשלה מכהן – יהפכו לדבר שבשגרה. לדבר שאדישים כלפיו ולא מוחים עליו בתקיפות.

שיהיה ברור – אין לי כל כוונה לעשות השוואה או סימטריה מזויפת. לא כל ההתקפות שוות בחומרתן, וביקורת, מחאה והפגנה הן זכות דמוקרטית קריטית – הן כנגד השלטון והן בעדו. אבל אנחנו חייבים לשים גבול לאלימות המילולית והשנאה שמביאות אותנו שוב לעברי פי פחת. כמו שאמרתי פעם אחר פעם גם בתקופת הממשלה הקודמת – אלימות מילולית היא אלימות לכל דבר והאשמות בבגידה יכולות להביא לרצח! האמנם לא למדנו כלום מההיסטוריה שלנו?!"