דברי הנשיא ביום ירושלים במרכז הרב

לכבוד הוא לי, להתארח כאן, בישיבה המרכזית העולמית, בית מדרשם של הכוהנים הגדולים, שומרי משמרת הקדש, הצופים עין בעין בשוב השם ציון: הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל. "זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו". "בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים".

לפני תשעים ושלש שנים, "בפרוע פרעות בישראל", בשנת תרפ"ט, עמד מרן הרב קוק זצ"ל, בראש המגינים על זכותנו על הכותל המערבי – שריד בית מקדשנו. כאשר הקימו הבריטים ועדת חקירה, לבחון את המאורעות, הציעה הוועדה להגיע לבית הרב, ולשמוע את עדותו. הרב סירב, והתעקש להעיד במקום מושבה של הוועדה. כפי שאמר הרב עצמו, ואני מצטט: "בחרתי לבוא הנה, כדי שדברי האמת של ישראל ישמעו בגלוי באזני העולם כולו. האמת איננה פחדנית ואיננה ביישנית". בהמשך דבריו – סירב הרב, להביא ראיות והוכחות לזכותנו על הכותל. "ישנם דברים שאינם זקוקים לראיה". כך אמר.

בשנת 1972, נשא דודי – הרב ד"ר יעקב דוד הרצוג זכרו לברכה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואיש אשר רוח ומעש בו, נאום שבו נגע באופן שבו ירושלים נשזרת בנפשו של כל יהודי באשר הוא. הוא סיפר על המהפכה התודעתית שהתחוללה בעם היהודי כשאוחדה ירושלים לפני 55 שנים, מקצה העולם ועד קצהו: מיהודי ברית המועצות שדרשו לעלות לישראל, דרך היהודים בבתי העינויים בבגדד שכמהו לשוב הביתה, ועד ליהודי ארצות הברית, שאמרו במפורש: "כולנו אזרחי ירושלים. בלעדיה אין לנו חיים".

הדברים, כך אמר דודי, אינם חדשים בתולדות ישראל, אלא שבים וחוזרים על מה שאמרו יהודי רומא לקיסר קאליגולה: "אי אפשר לנו לנתק את הקשר לירושלים, כי רק בשלומה – שלום לנו". את דבריו סיים יעקב הרצוג כששיתף את הקהל כיצד בכל מקום אליו הוא מגיע, מלשכות שועי עולם, דרך מטות צבאיים ומערכות תקשורת כבירות, הוא חש פתאום בזרימה חשמלית, ויודע, כדבריו: "אחד מבני עמי פה, והוא מואר כולו בתוכו, יחד עם כולנו, בנצח ירושלים".

אני רוצה להבהיר מכאן לאויבינו – החיבור שלנו לירושלים נצחי ובלתי ניתן להפרדה. שילמנו על כך מחיר כבד. גם כאן, בישיבת מרכז הרב. הטרור לא הכניע ולא יכניע אותנו. הריבונות הישראלית בירושלים השלמה – צודקת, מוסרית ושורשית. ירושלים היא אחת, יחידה, ומאוחדת. וכל כולה ישראלית.

קדושתו של הבית הזה, נובעת מכך שכאן ממיתים את עצמם תלמידי חכמים באוהלה של תורה. אתם חובשים את ספסלי בית המדרש, כפי שכתב ביאליק: "בדמי חצות הליל או בדממת השחר" ממש כמו אותם מתמידים, שעליהם נאמר: "אשרי הבן שבתורה עמלו, ואשרי האבות כמהו גדלו". בית המדרש הזה, הוא בית מדרש של תורה ושל אהבת ישראל. כך היה, וכך יהיה. הרב זצ"ל, הרב צבי יהודה זצ"ל, ותלמידיהם שבנו את האליטה המשרתת של עמנו מדינתנו, התוו דרך ברורה מאד, דרך מבורכת שכולנו למדנו ממנה ומעריכים אותה. דרך שמטילה עלינו אחריות. זוהי דרך של הנמכת החומות בינינו, של אמונה, אחדות וממלכתיות. של כבוד לאחר, גם כשיש מחלוקת עזה ומופגנת, גם כשהדעות והאמונות מתנגשות.

אני עומד כאן ומדגיש, האחדות הישראלית היא מקודשת. עלינו לשמור ולחזק אותה, עלינו להילחם בשנאה ובפלגנות, ואסור לנו להחרים גם את מי שחושב אחרת מאיתנו. לחרם ולקיטוב אין מקום. לא בבית המדרש, ולא בשום מקום אחר. שנאת חינם החריבה את ירושלים. ואם לא ניזהר היא תחריב אותה שוב, ולא רק אותה. אני קורא לכולנו לנהוג באחריות. טובת העם והמדינה ואהבת ישראל מעל הכל. כמו שכתב הרב זצ"ל: "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה".

שוב אני מדגיש – כמובן שביקורת היא חיונית וחשובה. אבל אין זה אומר שעלינו להקפיד ולהדר בכך עד כדי שחלילה נראה אך ורק את המומים; אלא כפי שממשיך הרב: "הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום". אני שמח מאד שגם במובן הזה מציון יוצאת תורה, וסמוך ובטוח שמבית 'מרכז הרב' ימשיכו להישמע באופן רציף ותקיף קולות הציונות הדתית, קולות האחדות והממלכתיות, וכן, גם קולות המחלוקת לשם שמים.

הדברים נכונים לאומתנו, הדברים נכונים למדינתנו, והדברים נכונים לעיר קודשנו – שעליה לחמו ועל קדושת איחודה נהרגו מימין ומשמאל, חילוניים ודתיים. אתם, תלמידי בית המדרש הזה, תלמידי הכוהנים הגדולים המברכים "ב א ה ב ה", צריכים להיות מסביריה הגדולים ביותר של ירושלים. כשקמות אומות העולם, ואומרות: "לסטים אתם, גזולה היא בידכם". אתם צריכים להמשיך ולהרים את "דגל ירושלים", כבירת מדינת ישראל, וכבירת העם היהודי. וגם כלפי פנים – אתם צריכים לעמוד בראש המחנה, ולהזכיר שלכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, ולכל יהודי ויהודי מכל ארצות תבל, יש חלק בירושלים, ושירושלים ובתי מדרשיה מקבלים ומקרבים אותו, בחיבה, באהבה, ובאמונה.

יהי רצון, שלא תחדל חגיגה זו מבית מדרשכם, ושנזכה לראות את ירושלים השלמה והמאוחדת, שוכנת בטח. חג ירושלים שמח!