דברי הנשיא באזכרה לזאב ז'בוטינסקי

בפתח דבריי אני מבקש לפנות מכאן, מההר המקודש הזה, אל אזרחי ישראל.

אלה ימים מתוחים ומורכבים מאד לכולנו. אויבינו בציר הרשע הצהירו על כוונתם לתקוף אותנו בעוצמה בקרוב. אני לא מפחית לרגע מחומרת האיום הזה. אני רואה ושומע את החרדות העמוקות, ומכיר היטב את החששות והספקות אחרי שבעה באוקטובר; ולמרות הכל, כמי שחשוף למודיעין ולחומרים השונים, אני אומר בפירוש: מדינת ישראל ערוכה להתמודד עם האיום הזה.

יש לנו יכולות צבאיות מהשורה הראשונה. יש לנו חיל אוויר ומערכות הגנה רב-מימדיות, משוכללות ומתקדמות ביותר – שעומדות בדריכות ומוכנות. יש לנו מודיעין מעמיק. יש לנו מערכות חירום והצלה ועורף ערוך יותר משהיה אי-פעם. אנחנו יודעים להגן על אזרחינו, מול כל יכולת של אויבינו.

יש לנו בריתות מדיניות וביטחוניות ושותפות המחויבות לסכל כל פעולה של האויב. בראשן: המעצמה החזקה בתבל – ארצות הברית – שמחויבת לביטחוננו וכבר הובילה, יחד איתנו, קואליציה ביטחונית רחבה נגד מתקפה של ציר הרשע האיראני. הקשר עם ארצות הברית חזק, בטוח ויציב. זו ברית שהוכיחה את עצמה שוב ושוב מתחילת המלחמה. אין לנו ידידה גדולה ממנה. חשוב שנזכור זאת. וחשוב יותר שנשמור זאת.

אני מבקש לומר לאויבינו בצורה ברורה: לא ביקשנו את המלחמה. אבל כשאין לנו ברירה, כשפועלים להשמידנו – אנחנו נגן על עצמנו ללא פשרות. בכל זמן, בכל מקום, בכל דרך. כוחות הביטחון דרוכים וערוכים. הם יעשו את שלהם, ויעשו זאת היטב. למדינת ישראל יש הגנה חזקה, אבל חשוב לזכור שהיא לא יכולה להבטיח הרמטיות מוחלטת.

לכן, עלינו קודם כל להישמע להנחיות, לשמור על קור רוח, וכמובן לא להתבייש לקבל תמיכה – גם נפשית. זה חשוב ונכון. ועוד דבר חשוב: רגעים מאתגרים כאלה הם הזמן לקחת אחריות על הלכידות והאחווה הישראלית. החוסן הלאומי שלנו עומד למבחן בימים האלה, וכולנו מרגישים שהמתח הפנימי והקיטוב רק מתגברים,  בדיוק בזמן הגרוע ביותר מבחינתנו.

אני קורא מכאן למנהיגי הציבור להרגיע את הרוחות. להתאפק. לנשום. לא לחצות קווים אדומים. לא לפגוע במרקם החברתי ובסולידריות. לא לפגוע בצה"ל. אני אומר מידיעה שמבוססת על דו"חות המודיעין: האויב חוגג כשהוא רואה את הפלגנות בתוכנו. זה הישג אסטרטגי מצידו.

אני מבקש להתייחס לנושא השבת החטופים: גם לקידום עסקה להשבת החטופים יש חלק מרכזי – בחוסן ובלכידות שלנו. עלינו לאחד כוחות, להתעלות לגודל השעה ולהתקדם במהירות לעסקת חטופים. זו חובה עליונה: לפעול בדחיפות להשבת החטופים. האחיות והאחים שלנו בסכנת חיים יומיומית ואנחנו חייבים למלא את חובתנו ולהשיבם: את החיים – לביתם, והחללים – לקבר ישראל.

אחת לשנה, אנחנו מתכנסים כאן, כדי לזכור את דמותו וללמוד מהגותו של אחד מענקי הרוח של התנועה הציונית: זאב ז'בוטינסקי. בשנה זו, כשמלחמתנו הקשה עדיין בעיצומה, נראה שאין צורך להכביר במילים על הרלוונטיות של ז'בוטינסקי וכתביו.

בדרך הקשה למדנו ש"קיר הברזל" שז'בוטינסקי קרא להקים, כדי לבצר את קיומנו בארץ הזאת – דרוש לנו יותר מתמיד. עם זאת, למרות שז'בוטינסקי הכיר בחשיבותו של הכוח הוא לא ראה בו את חזות הכל; לכן, היום אבקש להדגיש תחום ייחודי בדמותו של זאב ז'בוטינסקי: פעילותו המדינית והדיפלומטית.

אני אומר "פעילותו" המדינית, ולא "הגותו" – מפני שבניגוד לחלק מן התחומים האחרים, בזירה הדיפלומטית ז'בוטינסקי לא רק ניסח את עמדתו בכתב, אלא יישם אותה הלכה למעשה בימי חייו.

עוד ב-1915, כמעט עשור לפני הקמת בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית, הגיש ז'בוטינסקי לחיים ויצמן, מנהיג התנועה הציונית, מסמך הצעות מפורט. בין היתר, הציע ז'בוטינסקי לוויצמן להקים נציגויות קבועות לתנועה הציונית בצרפת ואיטליה; לחזק את התמיכה בציונות בבריטניה וארה"ב; וכן לכתוב ולהפיץ ספר מפורט על הציונות בשפות שונות.

באותם ימים, ימי מלחמת העולם הראשונה, פעל ז'בוטינסקי להקמת הגדודים העבריים – יהודים שהתנדבו להילחם עבור הצבא הבריטי. עבור ז'בוטינסקי, המטרה המרכזית של הקמת הגדודים העבריים הייתה מדינית: לזכות בתמיכתה של בריטניה בתנועה הציונית.

ב"מגילת הגדוד", מתאר ז'בוטינסקי את המהלכים הדיפלומטיים שהובילו להקמת הגדודים העבריים, וכיצד פעל באמצעותם לקידום תמיכת בריטניה בציונות.

אחד מהמהלכים האלה היה מפגש שיזמו ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור – שהוביל יחד אתו את הגדודים – עם שר המלחמה הבריטי.

במהלך הפגישה, שאל אותם השר הבריטי אם הם חושבים שגדוד עברי ייחודי יצליח למשוך זרם גדול של מתנדבים. על כך השיב טרומפלדור: "אם יהא זה סתם גדוד שמורכב מיהודים – ייתכן; אם יהא זה גדוד בשביל ארץ ישראל – ייתכן מאוד; ואם ביחד עם זה תופיע הצהרה של ממשלת בריטניה לטובת הציונות – אז בוודאי ובוודאי".

השר חייך ואמר: "אני רק שר המלחמה".

גם טרומפלדור חייך, ואמר: "אני רק משיב על שאלה, אדוני".

כחצי שנה לאחר הפגישה התרחש האירוע ההיסטורי המכונן, הידוע בשם: הצהרת בלפור.

ב-1921 יצא ז'בוטינסקי בשליחות לארצות הברית מטעם קרן היסוד, במסגרתה ביקר ב-56 ערים – ורתם את כישרון הנאום והרטוריקה המחשמלת שלו לטובת חיזוק התמיכה בציונות.

כשלושה חודשים לאחר שליחותו, התקבלה בקונגרס האמריקאי החלטת דו-מפלגתית שתמכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

פעילותו של ז'בוטינסקי באפיק המדיני הגיעה מהכרתו הצלולה ביתרונות של בריתות מדיניות; והתבססה על חזונו שלא היה חזון של "עם לבדד ישכון", אלא בדיוק להיפך.

בעיניי, היבט זה במורשת ז'בוטינסקי רלוונטי וחיוני לעתידנו לא פחות מתפיסת "קיר הברזל". למעשה זהו חלק אינטגרלי וקריטי בתפיסת "קיר הברזל".

היבט אחר וחשוב לא פחות בתפיסתו של ז'בוטינסקי, הוא השאיפה לאחדות בינינו וההדגשה של החזון הציוני המשותף העומד מעל כל ויכוח, קשה ככל שיהיה. בעיני ז'בוטינסקי, גם זה היה יסוד חשוב בבנייתו של "קיר ברזל" ביטחוני, ובהפגנת העוצמה הנדרשת מול אויבינו.

לפני כתשעים שנים, באוקטובר 1934, עשו זאב ז'בוטינסקי ודוד בן-גוריון מעשה מנהיגותי יוצא דופן כשנפגשו לאורך שעות ארוכות כדי ללבן את המחלוקות שעמדו ביניהם. ברקע הישיר עמדו תפיסות העולם השונות של השניים שהיו מלוות גם בלא מעט ביקורת אישית, עניינית ושאינה עניינית.

אולם, ברקע הרחב יותר, עמדו הסכנות האיומות שרבצו לפתחו של העם היהודי באירופה ובארץ-ישראל. ספרי ההיסטוריה מדגישים כי המשא ומתן בין התנועות – התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת העבודה – לא צלח, פרקטית; אבל בעיניי הם טועים – כי השיחה בין שני האישים החשובים כל כך להיסטוריה הציונית השיאה ערך רב.

ז'בוטינסקי ובן-גוריון התווכחו ולא הסכימו, אבל בסופו של דבר עמדו על המובן מאליו – למרות הפערים רב המשותף על השונה, כולנו בני עם אחד ולכולנו חזון דומה.

כאשר אותגר ז'בוטינסקי בידי חברי תנועתו שהתפלאו על נכונותו לשאת ולתת עם אדם שנחשב היה לשנוא נפשו, הוא ענה להם בפשטות – בן-גוריון והוא כבר לבשו את אותם המדים כשלחמו בגדודים העבריים, ואם יהיה צורך – אין לו ספק כי הם ישובו ללבוש את אותם המדים ולהילחם כתף אל כתף.

והנה שוב, בחלוף תשעה עשורים, אנחנו – צאצאיהם האידיאולוגיים של ז'בוטינסקי, בן-גוריון ואחרים נדרשים להילחם יחד.

בעשרה חודשים של לחימה נחושה וקשה לימדו אותנו חיילי ומפקדי צה"ל כי ברגע האמת גוברת המחויבות להגן על ביתנו הלאומי, על כל מחלוקת.

הנה כי כן, אלו שלושת המרכיבים השלובים אחד בשני ובונים יחד את "קיר הברזל" הז'בוטינסקאי – הנכונות לפעול בכוח ככל שיידרש כדי להגן על חיינו ועל ריבונותנו; החובה המוטלת עלינו לפעול בקהילה הבינלאומית ולחזק את הברית עם ידידותינו; והשמירה על שותפות ואחווה לאומית.

כך ורק כך נוכל לעמוד כנגד האתגרים העצומים הניצבים לפנינו. כך ורק כך נוכל לחשל את עמנו לרשת של פלדה וברזל היכולה לעמוד בפני כל איום. כך ורק כך נגשים את חזונו נמשיך את פועלו וננציח את זכרו של המנהיג הדגול זאב ז'בוטינסקי – עד דור אחרון.

יהי זכרו ברוך.