דברי הנשיא בהדלקת נר ראשון עם תושבי הנגב המערבי

יקירינו נשות ואנשי הנגב המערבי – עוטף ישראל, גיבורות וגיבורי ישראל, גיבורות וגיבורי הזמן הזה – ברוכים הבאים וחג חנוכה שמח! מיכל ואני מתרגשים מאד, לארח אתכם כאן בבית העם – בית הנשיא. "באנו חושך לגרש", השנה – בקול רם במיוחד. נחושים. איתנים. מבטיחים לכם וגם לנו לגרש את החושך להילחם עד חורמה בבני החושך – ולהחזיר את האור!

אחיותיי ואחיי היקרים והאהובים, כמעט עשרה שבועות מאז השבת השחורה ההיא ואנחנו עדיין מתקשים לחגוג. כאבכם הנורא – בנות ובני המשפחות השכולות האהובות והיקרות – על הנרצחים והנופלים שלא ישובו לעולם, והדאגה המתמדת לחטופות ולחטופים שטרם שבו הביתה ונמצאים בידי האויב האכזר; מלווים אותנו כל העת. ואיתם הדאגה לחיילינו שבחזית, וכמובן הגעגועים העצומים הביתה – שלכם ושל משפחות וקהילות גדולות ואהובות – מהצפון ומהדרום. קשה לנו לשמוח. ושמחת החג של עמנו איננה שלמה.

אבל בה בעת – בחג הזה, חג החנוכה, כשאנו זוכרים את המסירות, העוז והגבורה של המכבים, מדינה שלמה מעלה על נס את המסירות, העוז וגילויי הגבורה שלכם: הרבש"צים, הקב"טים, נשות ואנשי צה"ל, המשטרה, שב"כ וכלל כוחות הביטחון, אנשי כיתות הכוננות וצוותי החירום היישוביים; וכלל תושבות ותושבי הנגב המערבי, ועמם עוד ועוד גיבורות וגיבורים – מכל קהילות ישראל. כל דור וגיבוריו. כל דור ומכביו. בדורנו, אתם המכבים שלנו.

זו הזדמנות חשובה להודות ולהוקיר את הנהגת הנגב המערבי שאנחנו שמחים לראות כאן את חלקה. את ראשי המועצות והערים, והנהגות הקיבוצים, המושבים והקהילות, שברגעים הקשים ביותר גילו תעצומות נפש וגבורה, והובילו, ועדיין מובילים, את ההתמודדות עם הקשים שבאתגרים. תודה לכם.

יקירינו נשות ואנשי מערב הנגב, במקורותינו נאמר כי: "המעט מן האמת – ינצח הרבה מן השקר, כאשר המעט מן האור – דוחה הרבה מן החושך". כל כך הרבה חושך היה לאחרונה מנת חלקנו. מנות גדושות של רוע ואכזריות בלתי נתפסים, לא אנושיים בכלל, קשים מלהכיל. הדבר שהיה חסר כל כך לכולנו – זו קרן אור.

במפגשים של מיכל ושלי איתכם בחודשיים האחרונים, ברגעי הכאב הנוראים והגדולים ביותר, ראינו את האור הזה – כששמענו וראינו אתכם, מתוך השכול והדמע, מדברים על תקומה, על תקווה, על בנייה ועל שיקום. מדברים – ועושים. בימים המאתגרים שאנחנו בתוכם – אלה הן נקודות אור.

ספר התורה החדש שהוכנס לתחנת המשטרה בשדרות – סמל לגבורה עילאית וחירוף נפש – הוא נקודת אור! חזרתם המשמחת, כשהמערכה עדיין בעיצומה, של טורניר הכדורגל של מועצת "שער הנגב" ושל "פסטיבל האור" של מועצת "חוף אשקלון" – אירועים שכבר הפכו למסורת ולסמל של שמחה, חיים ותקווה – היא נקודת אור! זריעת החיטה במועצת "אשכול", והנחת אבן הפינה ליישוב חדש במועצת "שדות נגב" שייקרא "אופיר" על שם חברנו האהוב אופיר ליבשטיין, ראש מועצת "שער הנגב" שנהרג במתקפת הטרור הנפשעת – הן נקודות אור! וכן, גם איור הגרפיטי העצום באופקים, בשכונה בה התקיימו רבים מקרבות הגבורה עם המחבלים; איור שכותרתו: "עיר של גיבורים" – גם הוא נקודה של אור, ושל ניצחון גדול! אנחנו יודעים, ואנחנו מבטיחים מכאן: אנחנו עוד נקום, ונבנה, ונזרע, וניטע, ונשתול, ונפריח, ונחגוג, ונשמח, ונכניס ספרי תורה ונקבע מזוזות. זה האור הכי גדול, וזה הניצחון הכי גדול.

נזכור, ולעולם לא נשכח, כי בשבת השחורה של שמחת תורה, מפלצות החמאס יצאו למסע הרג וטבח אכזרי במטרה לרצוח, לענות ולחטוף יהודים, אך מטרתם הנפשעת הייתה גדולה אף יותר: להביא לפירוק המדינה היהודית והדמוקרטית היחידה בעולם. הם הצהירו על כך בפומבי, וגם פעלו בהתאם. יעידו על כך האכזריות, מעשי האונס והעינויים המתוכננים, השידורים מזירות הטבח של משפחות שלמות, ההוצאה השיטתית להורג בלי להבחין בין דם לדם – כולל רצח וחטיפה של עשרות אזרחים מוסלמים יקרים של מדינת ישראל. הם ניסו, והם עדיין מנסים, גם לפרק אותנו מבפנים, להסית אותנו אלה נגד אלה – ימין נגד שמאל ולהיפך, יהודים נגד ערבים ולהיפך, ועוד ועוד.

הם חשבו שאחרי השנה המקוטבת שעברנו, אחרי המשבר הפנימי העמוק – אנחנו חלשים מאי פעם ונתפרק בקלות. הם טעו! הם נכשלו! העם שלנו קם כארי נגד אויביו. מאוחד – ברוח לחימה מפעימה וחוסן מדהים! יחד עם כל חלקי החברה בישראל, יחד עם אחיותינו ואחינו ביהדות התפוצות ותומכינו בעולם, יחד עם בנות הברית החזקות בעולם – קמנו יחד להילחם נגד הרשע המוחלט. הוכחנו שאנחנו עם אחד, וניפצנו את האשליה של מחיקת ישראל. יצאנו מאפילה לאורה, שלפנו חרבנו מנדנה, ובימים אלה אנחנו גוברים על אויבינו, כבימים ההם – כך גם בזמן הזה! הלכידות הזו שאנו מוכיחים – היא החוסן הישראלי.

על הלכידות הזאת אנחנו חייבים לשמור בכל מחיר. החיילים דורשים את זה מאיתנו; המשפחות השכולות, הפצועים, משפחות החטופות והחטופים – כולם מדברים איתי בדאגה ובחשש פן נחזור למחנות הניצים, לקיטוב, לחוסר האמון הפנימי. ברור לכל שוויכוחים בריאים ואפילו מרים ונוקבים – גם בזמן מלחמה – הם חשובים והם חלק מה-DNA שלנו, אבל יש דרך לנהל אותם: בלי לשרוף את הגשרים שנבנו בחודשיים האחרונים. בלי להפוך שוב ל"אנחנו והם". עלינו לשמור על הלכידות הישראלית בכל כוחנו. כמו שהוכח – בנפשנו הדבר.

אני מחזק ומחבק מכאן – בשם העם כולו – את משפחות החטופים שנמצאות בחוסר וודאות בנוגע ליקיריהן ועוברות סבל בל יתואר. ליבו של עם שלם פועם יחד איתכן. אני מתפלל לשלום הפצועים בגוף ובנפש, ומחזק את כל אנשי צה"ל וכוחות הביטחון הנמצאים בשטח ואת המשפחות הדואגות.

חג חנוכה שמח לכם – תושבי הנגב המערבי – עוטף ישראל – ולכל עם ישראל.