דברי הנשיא בטקס הענקת עיטור הנשיא

אנו מתכנסים כאן הערב, בבית הנשיא בירושלים כדי לחלוק כבוד והוקרה לאנשים יוצאי דופן, ולהעניק את עיטור נשיא מדינת ישראל לנבחרת חלומות של ממש – אלו שתרמו תרומה יוצאת דופן למדינת ישראל, לעם היהודי, או לאנושות כולה. 

אני מודה מעומק לבי לחברי הוועדה המייעצת, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס – פרופ' יורם דנציגר, על עבודתם המסורה, שהובילה לבחירתם של מקבלי העיטור השנה. 

כל אחד ואחת מן המכובדים שלנו הערב הוא אדם של רוח ומעשה, של חזון ומעש, של הגות ופעולה. הם סירבו להשלים עם העולם כפי שהוא, ובחרו לפעול למען העולם כפי שהוא יכול וצריך להיות. 

כל אחד מהם, בדרכו הייחודית, שינה פינה אחת של המציאות שלנו והפך אותה לטובה יותר, ועל כך תודתנו והערכתנו – מעתה ועד עולם.

בשבת האחרונה, עם תום חגי תשרי, החלו כל בית ישראל לקרוא את פרשות השבוע מ'בראשית'. ״ויאמר אלוהים: יהי אור – ויהי אור". כך נאמר בסיפור הבריאה בספר בראשית. 

העולם שלנו נברא באמירה, במילה, או בלשון חכמנו ב"מאמר". "בעשרה מאמרות נברא העולם" כך אמרו חז"ל. אוזנם הייתה רגישה לכך שהאל לא הדליק אש, אלא אמר: 'יהי אור'. לא זרע אלא אמר: 'תַּדְשֵׁא הארץ". לא יצר אלא אמר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".

השימוש במאמר, במילה, ככלי שבו נברא העולם, הוא שימוש מפתיע; אבל מעבר לכך, הביטוי 'בעשרה מאמרות', מצביע על כך שהבריאה לא התרחשה בפעם אחת.

בריאה איננה "זבנג וגמרנו" אלא מעשה מתמשך. לא מילה אחת – מילים. לא רגע – שלבים. לא לבד – בשותפות.

האל ברא את עולמנו, אך הותיר לאדם – לנו – את המשך היצירה – לשכלל, לתקן ולשפר את הבריאה במילותינו ובמעשינו.

אחד הדברים הייחודים בקבוצה הזו של זוכות וזוכי עיטור הנשיא, הוא עד כמה בולט שהם נבראו ב'צלם אלהים', או בלטינית –  .imitatio Dei

כלומר – יש להם דמיון אלוהי, והם דומים במעשיהם הטובים למעשיו הטובים של האל. מעוררי השראה במילים ובמעשים גם יחד.

נתחיל בפרופסור אבי עורי! לפני למעלה מחמישים שנה, אבי נפל בשבי במלחמת יום הכיפורים, וחווה על בשרו כאב וסבל שקשה לתאר. אבל הוא לא נתן לאכזריות לשבור את רוחו. הוא הקדיש את חייו לכוח מרפא. 

פרופסור עורי הפך לאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום השיקום הרפואי. הוא הוביל מהפכה בטיפול בנכי צה"ל ובנפגעי פציעות קשות. תורת השיקום של פרופסור עורי היא שילוב של מילים ומעשים, שיח, הקשבה וירידה לפרטים.

כמוהו גם הסופרת גלילה רון פדר עמית. המילים שלה, חוללו ומחוללות מהפך בנפשם של ילדים. דורות של ילדים ישראלים גדלו על הסיפורים שכתבה, סיפורים על הרפתקה וחברות, על קליטה והתבגרות, על כאב ותקווה, על ציונות והגשמה. 

או למשל השופט ג'ורג' קרא. הוא נולד כבן למיעוט, אבל דרך עבודה קשה ואמונה בצדק, ועם הרבה כישרון, לב ושכל – הוא התקדם, פרץ מחסומים וניפץ תקרות, עד שהגיע לכהונה המרשימה והמשפיעה כשופט בבית המשפט העליון של מדינת ישראל. 

בפסיקותיו האמיצות, השופט קרא הוכיח ש"שלטון החוק" הוא לא ביטוי ריק מתוכן, ושענייניות ומקצועיות יכולות ללכת יחד עם רגישות ואהבת אדם.

אני חושב על ד"ר מרים אדלסון. רופאה, חוקרת, אשת חזון ומעש – מכלול תארים שיכול להספיק לכמה אנשים, אך אצל מרים הכול מתחבר לאישיות אחת יוצאת דופן. 

כרופאה, מרים הקדישה שנים למחקר ולטיפול בנפגעי התמכרויות, בד בבד, יחד עם בעלה – ידידנו היקר שלדון ז"ל –שאף הוא היה איש חזון ומעש בכל רמ"ח איבריו -היא השקיעה משאבים אדירים למען הבטחת עתידם של העם היהודי ומדינת ישראל.

והשנה ראינו כולנו כיצד מרים עמדה בחזית המאבק הציבורי למען השבת חטופינו, כשהיא מגייסת את קשריה והשפעתה בעולם ובארצות הברית בפרט ומצילה נפשות רבות – ומקיימת עולמות מלאים – כלשון חז"ל.

ומעולם הרפואה לצלילי המוסיקה של מוטי מלכא. מוטי גדל על הצלילים והפיוטים של קהילת יוצאי צפון־אפריקה, ובמשך שנים חלם שתרבות המגרב והמזרח תהפוך למרכיב חשוב ומרכזי בתרבות הישראלית. 

במקום להסתפק בחלום – הוא הגשים אותו. הוא ייסד את התזמורת האנדלוסית הישראלית, פרץ חומות תרבותיות בתוככי החברה הישראלית, גיוון, שינה והעמיק את פס הקול הישראלי, והנחיל את תרבות המגרב והמזרח לעם כולו.

וכמובן איך אפשר שלא להזכיר את ידידנו היקר השייח' מואפק טאריף, המנהיג הרוחני הנערץ של העדה הדרוזית. אדם שכדברי משה על יתרו, (שהוא כידוע, אביהם הקדמון ונביאם של הדרוזים), הוא כמו 'עיניים' – רואה למרחוק, מנווט באומץ, ויודע לזהות מראש מכשולים ואתגרים. 

השייח׳ היקר הוא ציר מחבר, בברית החיים בין העם היהודי, העדה הדרוזית, ומדינת ישראל.

ולצידו בנבחרת ד״ר יוסי ורדי. אם הרצל ייסד את מדינת היהודים. יוסי בנה את הסטארט-אפ ניישן. אדם שלא רק הקים חברות, אלא בנה דורות של חולמים ומגשימים שטובת ישראל והעולם לנגד עיניהם והביא את בשורת הסטארט-אפ ניישן הישראלי לכל קצוות תבל.

ויש כמובן את הלוחמים: הלוחמת בשמנו – פרופסור דינה פורת; והלוחם למעננו – ד"ר מתיאס דופנר. 

פרופסור דינה פורת, היא אימפריה של אישה אחת. היא לקחה על עצמה משימה אדירה, להילחם במגיפת האנטישמיות – בנחישות, בעוצמה, בתקיפות.

פרופסור פורת עמדה ועומדת בחזית המאבק הציבורי והאקדמי נגד הכחשת השואה, נגד גזענות, ונגד כל ניסיון לערער על זכותו של העם היהודי לחיות בביטחון ובכבוד. 

המאבק שלה הוא מצפן מוסרי עבור כולנו, והקול הצלול שלה מזכיר לנו מאין באנו ולאן אסור לנו לחזור.

ואחרון חביב, ד"ר מתיאס דופנר, הכוח המניע של הקבוצה שייסד אקסל שפרינגר האגדי – דמות מופת, שגם אשתו פרידה פה איתנו. מתיאס, ידיד יקר של העם היהודי ושל מדינת ישראל, משמיע באומץ ובתעוזה קול ברור וחד בעולם כולו נגד אנטישמיות ובעד מדינת ישראל.

הוא לא היסס לנקוט עמדה אמיצה – גם בעת המערכה הכואבת והקשה של השנתיים האחרונות; וגם כשהיה בכך סיכון עסקי או ציבורי. 

באמצעות המילים והמעשים שלו, הוא בנה ובונה גשר של אמון בין גרמניה לישראל,  גשר שהוא חיוני לבניין עתיד חדש בין העמים.

 Danke schön, Matthias.

תשעה אנשים, תשעה סיפורי חיים מעוררי השראה, שכל אחד מהם שונה ממשנהו, אבל יחד – הם פסיפס של חזון ומעש.

פתחתי את דברי בציטוט מדברי המשנה: "בעשרה מאמרות" נברא העולם. אין ספק שתשעה "מאמרות חיים" כאלו ניצבים כאן לפנינו, אבל היכן הוא המאמר העשירי?

ברשותכם, אני טוען כאן היום שהמאמר העשירי הוא אנחנו, ואם לדייק – המשימה המוטלת עלינו, על כולנו, מכאן ולהבא. 

השנתיים האחרונות לא היו קלות. אנחנו עדיין קרועים מבפנים. גם הלילה ישנם חיילים בחזית שנלחמים להגן עלינו. ישנם חטופים חללים שעדיין מוחזקים בידי אויב ואנחנו זועקים ודורשים את שחרורם המהיר, בכל כלי ודרך, עד האחרון שבהם!

ישנם פצועים בגוף שעדיין שוכבים בבתי החולים; ישנם נפגעי נפש המחפשים מזור לכאבם; יש משפחות שמתאבלות על יקיריהן; ויש מי שעדיין עקורים מנוף מולדתם. אין בישראל מי שלא מרגיש את הכאב והדאגה. הרגעים הקשים הללו, הם רגעי מבחן. 

בשנתיים האחרונות ראינו את אזרחי ישראל נרתמים זה למען זה, והערב, אנו רואים כאן תשע דמויות מופת, שמתוות לנו דרך – בדוגמה האישית שלהן, במילים שלהן, בעשייה שלהן.

חתני וכלות המעמד המרגש הזה מזכירים לנו את האור הגנוז שטמון בנו, ואת הערכים שכולנו שותפים להם; כולנו – מכל אמונה, השקפה ואורח חיים. 

כל אחד מהם, בדרכו, בחר בגשר על פני חומה, בעשייה חיובית על פני ציניות ושנאה, בתקווה על פני ייאוש. 

הם תשעת המאמרות, ואולי המאורות, אנחנו נהיה המאמר העשירי, ויחד איתם נברא עולם. עולם של מחר ישראלי משותף; עולם של אחריות – כלפי עמנו, כלפי מדינתנו, כלפי האנושות כולה; עולם שניתן יהיה לומר עליו, "וירא אלהים כי טוב".

מזל טוב לכן ולכם – זוכי העיטור, המשיכו כך – בכל הכוח, אנחנו אוהבים אתכם ומאחלים לכם עוד שנים רבות וברוכות.

תודה לכולכם, היו ברוכות וברוכים.