דברי נשיא המדינה בהדלקת נרות עם פצועי צה"ל בבית החולים שיבא

חג חנוכה שמח! אין כמו המקום הזה לציין בו את חג החנוכה, חג האור, חג הגבורה חג הניסים והנפלאות. כל שנה בחג החנוכה אנחנו שרים "באנו חושך לגרש", והשנה – בקול ובעוצמה גדולה יותר. בכל מקום בו נמצאים חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ובמיוחד – באגף השיקום ובמחלקות בתי החולים. אנחנו מבטיחים לגרש את האפלה, להילחם עד חורמה בבני החושך, ולהחזיר את האור לכל רחבי מדינת ישראל ולכל עם ישראל!

חג החנוכה במסורת היהודית הוא סמל לגבורה. אנחנו מעלים על נס את גבורת המכבים. השנה – כשאנו נתונים במלחמה הקשה, הגבורה הזו, המכבית, העילאית, ואיתה המסירות, התעצומות והעוז מוחשיים הרבה יותר. אנחנו מספרים על המכבים ואנחנו חושבים עליכם. אנחנו מתארים את גבורת המכבים ואנחנו חושבים על הגבורה שלכם. לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון, פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, גיבורות וגיבורי ישראל. אומרים ש"כל דור וגיבוריו. כל דור ומכביו" – אתם, יקירינו, וכל החיילים והלוחמים – אתם המכבים שלנו. אתם הגיבורים שלנו. אתם גיבורות וגיבורי הזמן הזה.

חודשיים חלפו מאז אותו יום ארור, ב–7 באוקטובר, חג שמחת תורה כאשר מפלצות האדם מארגון חמאס חטפו וטבחו בתינוקות, בילדים, בקשישים, בנשים ובגברים אהובים, מקיבוצים, מושבים, יישובים וערים. חלקכם הוקפץ מיד. אחרים הצטרפו. וכולכם מיהרתם להשיב מלחמה. לוחמים כאריות – לפעמים עד הכדור האחרון. לפעמים כמעט עד הנשימה האחרונה. מצילים חיים. מגנים על עמנו על ארצנו ועל מדינתנו. בשבועות שחלפו מאז, מיכל ואני פגשנו אתכם. ראינו אתכם במחלקות בתי החולים ובשיקום. כולכם נלחמים במלחמה הקשה והתובענית – המלחמה שאחרי המלחמה. מסתערים בקרבות השיקום. נאבקים בפצעי הגוף והנפש באותה נחישות ואותה עוצמה בה לחמתם באויב האכזר. נחושים לנצח. אני רוצה שתדעו שעם ישראל כולו מודה לכם, חושב עליכם, דואג לשלומכם וגאה בכם. לפני חודשיים המחבלים המרצחים חשבו שהם ישברו את רוחנו. הם קיוו שיחלישו אותנו. הם טעו. הם לעולם לא יכניעו אותנו. הרוח הזו – הרוח הישראלית – איתנה. אי אפשר לשבור אותה. יש לנו חוסן לאומי ועוצמות בלתי נגמרות ואתם – פצועי צה"ל וכוחות הביטחון – ההוכחה הכי-הכי טובה לכך.

הלחימה בתוך רצועת עזה בעיצומה. חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון נלחמים במלוא העוצמה. הם יודעים שאנחנו לא עוצרים – עד שננצח. עד שהאור יגבר על החושך ויכניע את האפלה. אני יודע שכולכם הייתם מעדיפים להיות עכשיו עם החברים שלכם, בלב הקרבות והעשייה. אבל עכשיו אנחנו מבקשים מכם התמקדו בשיקום, בריפוי, בהחלמה. זאת המשימה הכי חשובה שלכם עכשיו. ואנחנו רוצים, מייחלים, בטוחים – שתצליחו בה, ותנצחו.

יקיריי ומכובדיי, אני מבקש לנצל את המעמד הזה ולהודות מעומק הלב לך – ידידי, פרופסור איציק קרייס, מנהל בית החולים ובעצמו רופא שמכיר היטב את שדה הקרב. לך – פרופסור אמיתי זיו המופלא – מנהל מערך השיקום. ולכל הצוותים הרפואיים, הרופאות והרופאים, האחיות והאחים הצוותים התומכים ונשות ואנשי המינהל והמשק. מכאן – מהמרכז הרפואי המופלא הזה – מהטובים בעולם – תצא בשורה גדולה, בשורת השיקום, בשורה הגבורה. אני מודה לארגון נכי צה"ל בהנהגתך חברנו עו"ד עידן קלימן על העשייה הברוכה ורבת השנים; ולמשרד הביטחון ואגף השיקום במיוחד – שבהובלתך גב' לימור לוריא – אנשיו פועלים לילות כימים כבר חודשיים בניסיון לעשות הכל למען הפצועים שלנו. חג החנוכה הוא חג שבו אנחנו מברכים על הניסים ועל הנפלאות. אתם, כולכם – הבאים מכל שדרות העם וגווניו – אין עליכם! עם הפתרונות היצירתיים, עם ההצלחות וההישגים הרפואיים, עם המסירות ועם הלב הענק – אתם באמת עושים כל יום ניסים ונפלאות. גם אתם לוחמים במערכה הזו. אתם נלחמים על כל פצועה ועל כל פצוע. מיכל ואני מצדיעים לכם!

ליד כל פצוע יש משפחה. משפחה שגם החיים שלה השתנו ביום הפציעה. בני המשפחות שלכם, כולם לוחמים ולוחמות. אנחנו אוהבים אתכם, מחבקים אתכם ומחזקים אתכם. הלב שלנו עם המשפחות השכולות היקרות שעבורן – אור הנרות איננו מאיר השנה כבכל שנה. וכמובן, הלב של כולנו עם משפחות החטופות והחטופים. אנחנו נושאים תפילה ועושים הכל כדי שישובו במהרה בשלום הביתה. אני מודה לבית החולים שיבא גם על הפעילות המבורכת הזו – בקליטה ובטיפול בחוזרות ובחוזרים מהשבי; ובמיוחד לפרופסור איתי פסח, ושוב, לך – פרופסור אמיתי זיו. על כולכם תבוא הברכה.

הערב ידלקו הנרות בכל רחבי ישראל ואצל חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון באשר הם. ביחד, מכאן, אנחנו מחבקים ומחזקים אותם, ומודיעים ומבטיחים: "סורה חושך הלאה שחור, סורה מפני האור". אנחנו ננצח. עם ישראל חי. חג חנוכה שמח.