נשיא המדינה בוועידת השלטון המקומי:

"יותר ממאה ושלושים בני אדם נרצחו בחברה הערבית מתחילת השנה – כמה ממקרי הרצח הללו פתחו מהדורות חדשות בעברית? כמה ממקרי הרצח הללו זעזעו אותנו כפי שראוי היה להיות? האדישות היא האויב הגדול של חברה חפצת חיים"

עוד הוסיף: "למה אין דרישה נחרצת שיוענקו למשטרה הכלים המתאימים? למה מתעכב חוק הרוגלות בכנסת? כל עיכוב כזה מסכן עוד ועוד חיים. ההתבהמות הזו לא מבחינה בין ערים לבין תושבים ואזרחים"

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים הערב, יום רביעי, ט׳ בתמוז, 24 ביוני, בכנס "מוני אקספו" – ועידת השלטון המקומי.

במסגרת הכנס, אשר עסק בחשיבות שיתוף הפעולה בין כלל הגופים במדינה למען חיזוק החוסן הלאומי, פגש נשיא המדינה עשרות ראשי ערים ורשויות, לצד מובילי ארגונים חברתיים ועסקיים.

מצורפים עיקרי הדברים מתוך נאום נשיא המדינה:

״דומה שהצורך בוועידת השלטון המקומי של ישראל מעולם לא היה חשוב ורלוונטי יותר. המערכה הארוכה בה אנו נמצאים, הוכיחה לנו את מה שכבר ידענו – כשמנהלים מדינה – לא זו בלבד שלא ניתן לדלג על הרשות המוניציפלית, אלא כנראה שהפתרונות הטובים ביותר – יבואו דווקא ממנה.

בסיורים שערכתי ביישובים הקולטים של המפונים, במלונות ואתרי המגורים, ראיתי במו עיני, כיצד יישובים עם תודעה קהילתית מפותחת, ורשות מקומית פעילה, מאורגנת, ומחוברת לשטח, הצליחו לתפקד הרבה יותר טוב – לנהל את חיי הקהילה בשעת החירום, לאפיין את הצרכים החדשים, לגייס משאבים, ולחלק אותם באופן שיטתי ויעיל.

השעה הזו היא שעתו של השלטון המקומי, לא רק מן הטעם הבטחוני, אלא לצידו ואולי אף למעלה ממנו מן הטעם האנושי-חברתי.

המערכה הארוכה בה אנו נמצאים עוד לא תמה. אמש, ביקרנו מיכל ואני בגבול הצפון. פגשנו שם רשויות חזקות, ותושבים מדהימים. פגשנו שם ישובים שבטעות מכנים אותם ספר, אבל הם בעצם הלב של כולנו. אין ספק שהאתגרים גדולים. כמדינה – אנחנו מוכרחים להשקיע שם משאבים עצומים. אבל גם האזרחים הפשוטים והמדהימים של ישראל שואלים את עצמם כיצד יוכלו לסייע, ולהם אני אומר – לכו לצפון. עלו לצפון. סעו לצפון, למטולה לקרית שמונה, לגליל העליון. לכו תקנו, לכו תבלו, אתם תתאהבו, אז יתכן שתישארו. בכך יהיה הניצחון שלנו – בעוד ועוד גני ילדים שייפתחו ויתמלאו. אני מודה לראשי הרשויות בצפון ומבקש לחזק ולחבק אותם ואת תושביהם גם מכאן.

אני מבקש לגעת גם בכמה נושאים כואבים. לפני שבועות ספורים דיברתי בבית הנשיא על התהליך האיום של ההתבהמות המזדחלת לה, משולי החברה שלנו, ומאיימת על החברה הישראלית המפוארת. יותר ממאה ושלושים בני אדם נרצחו בחברה הערבית מתחילת השנה, זה בלתי נתפס. זה בלתי נסבל. בתוכם רופאים, אנשי חינוך, נערים ונשים. כל כך הרבה חפים מפשע. ילדות וילדים חיים בפחד מכדורים תועים ברחובות.

עכשיו בואו נודה – כמה ממקרי הרצח הללו פתחו מהדורות חדשות בעברית? כמה ממקרי הרצח הללו זעזעו אותנו כפי שראוי היה להיות? האדישות היא האויב הגדול של חברה חפצת חיים. טועה מי שחושב שזה לא נוגע לו כי זה "שם", טועה מי שחושב שאפשר לכלוא אלימות בתוך גבולות. למה אין מחאה ארצית, משותפת לכל הצדדים? למה אין דרישה נחרצת – שיוענקו למשטרה הכלים המתאימים? למה מתעכב חוק הרוגלות בכנסת? כל עיכוב כזה מסכן עוד ועוד חיים. ההתבהמות הזו לא מבחינה בין ערים לבין תושבים ואזרחים.

ראיתי זאת גם כשביקרתי בבית משפחת זלקה בפתח תקווה וניחמתי אותם על אובדן בנם הצעיר, ימנו זלקה ז"ל, שנרצח באכזריות מבעיתה, בדם קר, בערב יום העצמאות.

אנחנו רואים את התופעות הללו כשקומץ אנרכיסטים בגבעות מרשים לעצמם ליטול את החוק לידיים ביהודה ושומרון. כשאני שומע דברים מטרידים ביותר ממפקדי הצבא בפיקוד מרכז, שעושים לילות כימים במאבק כנגד הפורעים. וראינו כולנו את החרפה באלון שבות, שעה שפורעים פרצו לבית המשנה לנשיא בית המשפט העליון ויושב – ראש ועדת הבחירות המרכזית. מנסים להטיל אימה ולפגוע בסמל שלטון.

ולצד מקרי הרצח בחברה הערבית – אלימות כלפי ראשי רשויות, למרבה האימה, מרימה את ראשה המכוער – וזה דבר שמדינת חוק לא יכולה לחיות איתו, בשום פנים ואופן. ההתבהמות הזו, שמגיחה משולי החברה, מאיימת על כולנו. וכולנו ביחד מוכרחים להתייצב כנגדה עם קווים אדומים ברורים״.