נשיא המדינה נשא דברים בטקס האזכרה הממלכתי לרחבעם זאבי (גנדי) ז״ל

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, יום ראשון, ל' בתשרי, 11 באוקטובר, בטקס האזכרה הממלכתי לרחבעם זאבי ז"ל שהתקיים בהר הרצל.

מצורפים דבריו של נשיא המדינה יצחק הרצוג:

״כל מי שעקב אחר דרכו של רחבעם זאבי, כל מי שליווה את מסע חייו מקרוב ומרחוק, גם במדים וגם כנבחר ציבור, יכול בוודאי להסכים על עובדה ברורה אחת: לא רבות הן הדמויות בתולדות המדינה שהחיבור בינן לבין המולדת, ארץ ישראל, הוא עמוק כל כך, שורשי כל כך ויסודי כל כך, כפי שהיה קיים אצל רחבעם זאבי גנדי. ויש פה הרבה אנשים שלויוו אותו לאורך הקריירה זו.

גנדי אהב את הארץ במלוא נימי נפשו והיה נאמן נאמנות קנאית. כחייל וכמפקד הוא לחם למען המולדת שלושה עשורים, ומלחמתו זו נמשכה באותה מסירות ובאותה דבקות גם כאשר פשט את מדיו.

לא במקרה עמדה המילה ׳מולדת׳ לנגד עיניו, כאשר יצא אל מסעו הפוליטי והקים את המפלגה שהוביל מכוח ערכיו, במסגרתה כהן כחבר כנסת וכשר.

באחד המאמרים שפרסם הוא כתב כך: ׳22 פעמים מופיעה בתנ"ך המילה מולדת, אנו יודעים מה היא מולדת, כי היינו חסרים אותה, כמו שצמא במדבר יודע מה זה מים׳.

ואכן קורות חייו של גנדי הם תבנית נוף המולדת, סיפור של לוחם, אוהב הארץ, שאהבתו זו לא ידע פשרות ולא היה לה סייג. לכל אורך חייו, גנדי היה חייל של אותה מולדת. בה נולד, גדל ובנה את ביתו ומשפחתו הענפה וכזה היה גם ביום הנורא שבו השיגו אותו המרצחים הנתעבים.

גנדי נפל על משמרתו בבירתה של המולדת לה הקדיש את חייו, השבוע לפני 25 שנים בדיוק. האיש שלחם בטרור כל חייו בנחישות ובאומץ נפל חלל לטרור. אך סמלי הוא שהטקס הזה מתקיים בסימן מאה שנים להולדתו של גנדי.

הכרתי את גנדי היטב, לא רק כחברו לנשק של אבי חיים הרצוג ז״ל וכחברו לנשק של חמי אלוף משנה שאול אפק ז״ל, ושחמותי צביה הייתה המורה של חלק מילדיו, אלא גם מכוח העובדה שלצערנו לא מובנת מאליה: לא תמיד הסכמתי עם דעותיו, אך תמיד כיבדתי אותו, כי רחבעם זאבי היה מנהיג שפיו ולבו שווים, ושטובתה של המדינה הייתה תמיד לנגד עיניו. היכולת הזאת לחלוק בחריפות מבלי להפוך את היריב לאויב אינה סותרת עמידה נחושה על עקרונות.

אצל גנדי העיקרון תמיד היה חשוב מן הכיסא. בכל נקודת זמן שבה ערכיו והמשרה התנגשו אלו באלו, לגנדי לא היה ספק מה עליו לעשות. ולכן אפשר בהחלט לחלוק על האמונות בהן החזיק, אבל אי אפשר להתעלם מהמחיר שהיה מוכן לשלם למען הערכים שבהם האמין עד יומו האחרון, כאיש של ערכים, עקרונות ותרומה בלתי מסויגת לעמו ולארצו.

והזכיר פה המנחה אבשלום קור, את התרומה העצומה שלו למוזיאון ארץ ישראל שגם הובילה אותי, כמזכיר ממשלה, לפנות אליו לסייע בהקמת הספרייה הלאומית. כי זה היה גנדי, חיפשת כתובת שנוגעת לסיפור של ארץ ישראל – ידעת לבוא לגנדי.

משפחת זאבי היקרה והאהובה, בעוד אנו זוכרים את דמותו הציבורית של אבי משפחתכם, היום הזה עבורכם הוא יום התייחדות עם דמותו האישית, כאבא, כסבא, כבעל, כראש משפחה. ביום הזה ליבנו איתכם בחימום חם גדול.

נזכור תמיד את האישה שאיתו, יעל – אמכם, סבתכם, שאותה כיבדנו ואהבנו עד מאוד. נזכור את רחבעם זאבי כמפקד ולוחם משחר נעוריו, כמי שהקדיש חייו לשימור הזהות ומורשתו של העם היהודי בארצו וחיבורו לארצו, וכמי שטבע חותם בעוצמת אהבתו לארץ ובחיבור הבלתי מתפשר שלו לרגבי המולדת. וכמובן, כמי שנפל, כמנהיג ציבור אמיץ בכדורי מרצחים שפלים.

יהי זכרו של האלוף רחבעם זאבי, שר וגדול בישראל, ברוך ועצום בליבנו״.